מראי מקומות
יעצט לאמיר זעהן וואס די משנה ברורה - שו"ע הרב - חיי אדם - ועוד שרייבן
שו"ע הרב סימן שכו סעיף ו'
[ו] הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית כמו שנתבאר בסי' ש"א ועוד צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהר וגם שלא להשיט שום דבר כגון הקסמין שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן לנקות המים כמו שיתבאר בסי' של"ט ועוד צריך ליזהר כל רוחץ שלא לסחוט שערו ואף שלא שייך סחיטה בשיער שהשער קשה ואינו בולע המים בתוכו ממש מכל מקום אסור מדברי סופרים ומפני שאין הכל יודעים ליזהר בכל זה לכן נתפשט המנהג במדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת אפילו בצונן אע"פ שאין איסור בדבר מן הדין:
משנה ברורה סימן שכו ס"ק כ"א
(כא) הרוחץ בנהר וכו' - כתבו הפוסקים דנהגו שלא לרחוץ כלל בנהר או במקוה דמצוי לבוא לידי סחיטת שער ועוד כמה טעמים עיין במ"א ולענין טבילה עיין לקמיה מיהו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בנהר כשמנגב קודם שילך ד"א [א"ר]:
משנה ברורה סימן שכו ס"ק כ"ד
(כד) אדם וכו' - ר"ל אע"ג דכלי אסור להטבילו ולטהרו מטומאתו בשבת ויו"ט מפני שנראה כמתקן הכלי עי"ז (יב) אדם שאני מפני שהוא נראה כמצנן עצמו במים ואפילו אם העת קר וגם המים סרוחים שאין דרך לרחוץ בהם מ"מ לפעמים כשאדם בא מן הדרך ומלוכלך בטיט וצואה הדרך לרחוץ אף באלו וע"כ מותר (יג) אפי' היה יכול לטבול קודם השבת. ונוהגות הנשים שאינן טובלות שלא בזמנן בשבת (יד) וכתבו הפוסקים דיפה נהגו משום דכיון דסוף סוף המנהג בזמננו לאסור בשבת לרחוץ כל הגוף אפילו בצונן וכנ"ל א"כ ניכר דהוא משום טבילה ומחזי כמתקן וכתבו (טו) האחרונים דמ"מ נראה דמותר לטבול לקריו כיון דנתבטל התקנה ומותר בתורה ובתפלה אפילו קודם טבילה וכנ"ל בסי' פ"ח א"כ לא מחזי כמתקן ע"י הטבילה ועיין במש"כ בביאור הלכה דיש מחמירין וסוברין דאין לחלק בין טבילת קרי לשאר טומאות ומי שנוהג להקל אין למחות בידו כי רוב האחרונים סותמין להקל בזה ועכ"פ בנטמא בשבת ויו"ט גופא נראה בודאי דאין להחמיר וכן נתפשט המנהג להתיר אך יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה דהוא איסור גמור:
ביאור הלכה סימן שכו ד"ה אדם בא"ד
היוצא מדברינו לענין טבילת קרי המ"א סותר א"ע דשם כותב שהמנהג להחמיר בזה ופה הוא מיקל ודעת הגר"א כמו שכתב המ"א לעיל בסימן קכ"ח ושארי אחרונים רובם ככולם מקילין בזה הלא המה העו"ש והא"ר והתוספת שבת והשלחן ע"ש וש"א והיינו אפילו היה יכול לטבול מע"ש ויו"ט ע"כ בודאי אין לנו למחות ביד הנוהג להקל וכ"ש אם נטמא בשבת ויו"ט גופא ויותר נ"ל דאפילו הגר"א דהביא ראיה מדברי המ"א דלעיל בסימן קכ"ח לא הביא רק לראיה דאין חילוק בין טבילת קרי לשאר טבילה אבל לעצם הדין אם נטמא בשבת ויו"ט גופייהו אפשר דגם הוא מודה דאין להחמיר בזה כלל וכמו דמשמע בביאורי הגר"א ביו"ד סימן קצ"ז ע"ש וכן נתפשט המנהג להתיר אך בכ"ז יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה. ודע עוד דאם הוא טהור גמור ורוצה לטבול בשבת בשחרית משום תוספת קדושה אין בזה משום חשש מתקן מצד הדין וראיה ממה שאמרו שם בגמרא י"ט ע"א מטבילין מגב לגב ועי"ש ברש"י וכ"כ בספר תוספת שבת בסימן ר"ס משם הכתבים אך לפי מה שכתב מהרי"ל דיפה נוהגות הנשים שאינן טובלות שלא בזמנן משום חשש סחיטה נראה דגם טבילה כזו יש למנוע ודי לנו במה שאנו מקילין לטבול בשבת היכא דהוא צריך לטבילה:
שער הציון סימן קכח אות קלב
[וגם עיין בסימן שכ"ו במ"ב סקכ"ד דרוב האחרונים סותמין להקל לטבול לקריו בשבת ורק יזהר שלא יסחוט השער ]
ספר קצור שו"ע - סימן פו - דין רחיצה סעיף ד'
[ד] הרוחץ צריך לזהר שלא לסחט שערו. וכן צריך לזהר שלא לשוט כי אסור לשוט בשבת וביום טוב, וכן אסור להשיט איזה דבר, כגון הקיסמין שעל פני המים. ואם רוחץ במקום שאסורין לטלטל, צריך עוד לזהר שקדם צאתו יסיר תחלה המים שעל גופו ושערותיו לנגבם יפה שלא ישארו עליו מים ויוציאם מרשות לרשות. וגם בנהר עצמו צריך להזהר, שלא ישא את המים שעליו ארבע אמות, כי הנהר הוא כרמלית. ולפי שאין הכל יודעים להזהר, על כן נתפשט המנהג במדינות אלו, שלא לרחץ כלל בשבת אפלו בצונן כי אם לצרך מצוה, כגון אשה נדה, כדלקמן סימן קס"ב סעיף ז', ואיש לקריו:
ספר חיי אדם - חלק שני - כלל כב
(יב) מותר לטבול בשבת, ובלבד שלא יסחוט השערות, ולא גזרינן שמא יסחוט, דלא שייך בו ליבון, וגם לא הוי תולדה דדש, כיון שהמים הולכין לאיבוד (ועי' לקמן בדין רחיצה מדין סחיטת שער). ומותר להסתפג בבגד ולהביאו לביתו, ולא גזרינן שמא יסחוט, כיון דא"א בלא ניגוב, לא גזרו:
ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קלט
ויטבול בשחרית אם יכול, ובלבד שיהיה נזהר מסחיטת שער:
שו"ע הרב סימן שכו סעיף ו'
[ו] הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית כמו שנתבאר בסי' ש"א ועוד צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהר וגם שלא להשיט שום דבר כגון הקסמין שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן לנקות המים כמו שיתבאר בסי' של"ט ועוד צריך ליזהר כל רוחץ שלא לסחוט שערו ואף שלא שייך סחיטה בשיער שהשער קשה ואינו בולע המים בתוכו ממש מכל מקום אסור מדברי סופרים ומפני שאין הכל יודעים ליזהר בכל זה לכן נתפשט המנהג במדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת אפילו בצונן אע"פ שאין איסור בדבר מן הדין:
משנה ברורה סימן שכו ס"ק כ"א
(כא) הרוחץ בנהר וכו' - כתבו הפוסקים דנהגו שלא לרחוץ כלל בנהר או במקוה דמצוי לבוא לידי סחיטת שער ועוד כמה טעמים עיין במ"א ולענין טבילה עיין לקמיה מיהו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בנהר כשמנגב קודם שילך ד"א [א"ר]:
משנה ברורה סימן שכו ס"ק כ"ד
(כד) אדם וכו' - ר"ל אע"ג דכלי אסור להטבילו ולטהרו מטומאתו בשבת ויו"ט מפני שנראה כמתקן הכלי עי"ז (יב) אדם שאני מפני שהוא נראה כמצנן עצמו במים ואפילו אם העת קר וגם המים סרוחים שאין דרך לרחוץ בהם מ"מ לפעמים כשאדם בא מן הדרך ומלוכלך בטיט וצואה הדרך לרחוץ אף באלו וע"כ מותר (יג) אפי' היה יכול לטבול קודם השבת. ונוהגות הנשים שאינן טובלות שלא בזמנן בשבת (יד) וכתבו הפוסקים דיפה נהגו משום דכיון דסוף סוף המנהג בזמננו לאסור בשבת לרחוץ כל הגוף אפילו בצונן וכנ"ל א"כ ניכר דהוא משום טבילה ומחזי כמתקן וכתבו (טו) האחרונים דמ"מ נראה דמותר לטבול לקריו כיון דנתבטל התקנה ומותר בתורה ובתפלה אפילו קודם טבילה וכנ"ל בסי' פ"ח א"כ לא מחזי כמתקן ע"י הטבילה ועיין במש"כ בביאור הלכה דיש מחמירין וסוברין דאין לחלק בין טבילת קרי לשאר טומאות ומי שנוהג להקל אין למחות בידו כי רוב האחרונים סותמין להקל בזה ועכ"פ בנטמא בשבת ויו"ט גופא נראה בודאי דאין להחמיר וכן נתפשט המנהג להתיר אך יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה דהוא איסור גמור:
ביאור הלכה סימן שכו ד"ה אדם בא"ד
היוצא מדברינו לענין טבילת קרי המ"א סותר א"ע דשם כותב שהמנהג להחמיר בזה ופה הוא מיקל ודעת הגר"א כמו שכתב המ"א לעיל בסימן קכ"ח ושארי אחרונים רובם ככולם מקילין בזה הלא המה העו"ש והא"ר והתוספת שבת והשלחן ע"ש וש"א והיינו אפילו היה יכול לטבול מע"ש ויו"ט ע"כ בודאי אין לנו למחות ביד הנוהג להקל וכ"ש אם נטמא בשבת ויו"ט גופא ויותר נ"ל דאפילו הגר"א דהביא ראיה מדברי המ"א דלעיל בסימן קכ"ח לא הביא רק לראיה דאין חילוק בין טבילת קרי לשאר טבילה אבל לעצם הדין אם נטמא בשבת ויו"ט גופייהו אפשר דגם הוא מודה דאין להחמיר בזה כלל וכמו דמשמע בביאורי הגר"א ביו"ד סימן קצ"ז ע"ש וכן נתפשט המנהג להתיר אך בכ"ז יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה. ודע עוד דאם הוא טהור גמור ורוצה לטבול בשבת בשחרית משום תוספת קדושה אין בזה משום חשש מתקן מצד הדין וראיה ממה שאמרו שם בגמרא י"ט ע"א מטבילין מגב לגב ועי"ש ברש"י וכ"כ בספר תוספת שבת בסימן ר"ס משם הכתבים אך לפי מה שכתב מהרי"ל דיפה נוהגות הנשים שאינן טובלות שלא בזמנן משום חשש סחיטה נראה דגם טבילה כזו יש למנוע ודי לנו במה שאנו מקילין לטבול בשבת היכא דהוא צריך לטבילה:
שער הציון סימן קכח אות קלב
[וגם עיין בסימן שכ"ו במ"ב סקכ"ד דרוב האחרונים סותמין להקל לטבול לקריו בשבת ורק יזהר שלא יסחוט השער ]
ספר קצור שו"ע - סימן פו - דין רחיצה סעיף ד'
[ד] הרוחץ צריך לזהר שלא לסחט שערו. וכן צריך לזהר שלא לשוט כי אסור לשוט בשבת וביום טוב, וכן אסור להשיט איזה דבר, כגון הקיסמין שעל פני המים. ואם רוחץ במקום שאסורין לטלטל, צריך עוד לזהר שקדם צאתו יסיר תחלה המים שעל גופו ושערותיו לנגבם יפה שלא ישארו עליו מים ויוציאם מרשות לרשות. וגם בנהר עצמו צריך להזהר, שלא ישא את המים שעליו ארבע אמות, כי הנהר הוא כרמלית. ולפי שאין הכל יודעים להזהר, על כן נתפשט המנהג במדינות אלו, שלא לרחץ כלל בשבת אפלו בצונן כי אם לצרך מצוה, כגון אשה נדה, כדלקמן סימן קס"ב סעיף ז', ואיש לקריו:
ספר חיי אדם - חלק שני - כלל כב
(יב) מותר לטבול בשבת, ובלבד שלא יסחוט השערות, ולא גזרינן שמא יסחוט, דלא שייך בו ליבון, וגם לא הוי תולדה דדש, כיון שהמים הולכין לאיבוד (ועי' לקמן בדין רחיצה מדין סחיטת שער). ומותר להסתפג בבגד ולהביאו לביתו, ולא גזרינן שמא יסחוט, כיון דא"א בלא ניגוב, לא גזרו:
ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קלט
ויטבול בשחרית אם יכול, ובלבד שיהיה נזהר מסחיטת שער:
איך דאנק און לויב השי"ת אויף די גרויסע חסדים וואס ער טוט מיט מיר יעדע מינוט
