לקנות מעכו"ם ביום אידם
עס איז דא א גאנצע סוגיא אין ש"ס איבער קויפן און פארקויפן פאר א עכו"ם טרם אידם, ביום אידם, און לאחר אידם.
דער הייליגער שולחן ערוך אין יו"ד סי' קמ"ח פסקנ'ט אין סיעף א' אז "שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל גּוֹיִים עוֹבְדֵי אֱלִילִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם עַד יוֹם חַגָּם, כְּגוֹן יְרָקוֹת וְתַבְשִׁיל.
דער ש"ך, טו"ז און באר היטיב זאגן אז דער טעם איז וואו עס איז דערמאנט אין די גמרא "משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו". דער טו"ז זאגט אויף ואסור לקנות מהם "אע''פ שהוא צער לו מחמת שאזיל מידו דבר המתקיים מ''מ הרי המעות בידו". דער טו"ז זאגט אז וועגן דעם איז "מותר למכור להם דבר שאינו מתקיים" "דביום אידו לא יהיה לו מעות ולא חפץ".
אין סיעף ב' פסקנ'ט דער מחבר "עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיוֹם חַגָּם, אָסוּר בַּהֲנָאָה". וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג, מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
שפעטער אין סיעף ד' פסק'נט דער מחבר "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אֵינוֹ אָסוּר, אֶלָּא יוֹם חַגָּם בִּלְבַד.
אין די ווייטערדיגע סעיפים ווערן דערמאנט אסאך פרטים אין די הלכות, אין סיעף ח' שטייט "אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לָעוֹבְדִים בּוֹ בִּלְבַד, אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הֵם אֵינָם מוֹדִים בּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם".
אין סיעף י"ב ברענגט דער מחבר "יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב אֱלִילִים, לְפִיכָךְ מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּיוֹם חַגָּם וּלְהַלְווֹתָם וְכָל שְׁאָר דְּבָרִים".
דער הייליגיר רמ"א זאגט: הג"ה, וַאֲפִלּוּ נוֹתְנִים הַמָּעוֹת לַכֹּהֲנִים, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם תִּקְרֹבֶת אוֹ נוֹי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בּוֹ; וְעוֹד דְּאִית בָּזֶה מִשּׁוּם אֵיבָה אִם נִפְרֹשׁ עַצְמֵנוּ מֵהֶם בְּיוֹם חַגָּם, וְאָנוּ שְׁרוּיִם בֵּינֵיהֶם וּצְרִיכִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם כָּל הַשָּׁנָה. וְלָכֵן אִם נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָם שְׂמֵחִים בְּיוֹם חַגָּם, יִשְׂמַח עִמָּהֶם מִשּׁוּם אֵיבָה דְּהָוֵי כְּמַחֲנִיף לָהֶם (הַכֹּל בַּטּוּר) . וּמִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ יַרְחִיק מִלִּשְׂמֹחַ עִמָּהֶם אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אֵיבָה בַּדָּבָר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ''ן) וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּזְּמַן הַזֶּה, בְּיוֹם [ ח' שֶׁאַחַר נִיטֶל שֶׁקוֹרְאִים ניי' יֹאר]אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִימָן אִם יַגִּיעַ לָהֶם דּוֹרוֹן בֶּחָג הַהוּא, אִם אֶפְשָׁר לוֹ יִשְׁלַח לוֹ מִבָּעֶרֶב; וְאִם לֹא, יִשְׁלַח לוֹ בֶּחָג עַצְמוֹ (ת''ה סִימָן קצ''ה).
דער באר היטב צייכנט צו אז מזאל אריינקוקן אין ב"ח איבער די נושא אויף הלכה למעשה.
איך ברענג דאס נישט אויף הלכה למעשה, אבער גענוג לעורר הציבור אינעם יעצטיגן סעזאן אכטונג צו געבן וואס מ'טוט.
עס איז ראטזאם אדורכצולערנען די הלכות אין הל' ע"ז. און דאס אויסצושמועסן מיט א מורה הוראה אויף הלכה למעשה.
דער הייליגער שולחן ערוך אין יו"ד סי' קמ"ח פסקנ'ט אין סיעף א' אז "שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל גּוֹיִים עוֹבְדֵי אֱלִילִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם עַד יוֹם חַגָּם, כְּגוֹן יְרָקוֹת וְתַבְשִׁיל.
דער ש"ך, טו"ז און באר היטיב זאגן אז דער טעם איז וואו עס איז דערמאנט אין די גמרא "משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו". דער טו"ז זאגט אויף ואסור לקנות מהם "אע''פ שהוא צער לו מחמת שאזיל מידו דבר המתקיים מ''מ הרי המעות בידו". דער טו"ז זאגט אז וועגן דעם איז "מותר למכור להם דבר שאינו מתקיים" "דביום אידו לא יהיה לו מעות ולא חפץ".
אין סיעף ב' פסקנ'ט דער מחבר "עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיוֹם חַגָּם, אָסוּר בַּהֲנָאָה". וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג, מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
שפעטער אין סיעף ד' פסק'נט דער מחבר "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אֵינוֹ אָסוּר, אֶלָּא יוֹם חַגָּם בִּלְבַד.
אין די ווייטערדיגע סעיפים ווערן דערמאנט אסאך פרטים אין די הלכות, אין סיעף ח' שטייט "אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לָעוֹבְדִים בּוֹ בִּלְבַד, אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הֵם אֵינָם מוֹדִים בּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם".
אין סיעף י"ב ברענגט דער מחבר "יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב אֱלִילִים, לְפִיכָךְ מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּיוֹם חַגָּם וּלְהַלְווֹתָם וְכָל שְׁאָר דְּבָרִים".
דער הייליגיר רמ"א זאגט: הג"ה, וַאֲפִלּוּ נוֹתְנִים הַמָּעוֹת לַכֹּהֲנִים, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם תִּקְרֹבֶת אוֹ נוֹי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בּוֹ; וְעוֹד דְּאִית בָּזֶה מִשּׁוּם אֵיבָה אִם נִפְרֹשׁ עַצְמֵנוּ מֵהֶם בְּיוֹם חַגָּם, וְאָנוּ שְׁרוּיִם בֵּינֵיהֶם וּצְרִיכִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם כָּל הַשָּׁנָה. וְלָכֵן אִם נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָם שְׂמֵחִים בְּיוֹם חַגָּם, יִשְׂמַח עִמָּהֶם מִשּׁוּם אֵיבָה דְּהָוֵי כְּמַחֲנִיף לָהֶם (הַכֹּל בַּטּוּר) . וּמִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ יַרְחִיק מִלִּשְׂמֹחַ עִמָּהֶם אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אֵיבָה בַּדָּבָר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ''ן) וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּזְּמַן הַזֶּה, בְּיוֹם [ ח' שֶׁאַחַר נִיטֶל שֶׁקוֹרְאִים ניי' יֹאר]אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִימָן אִם יַגִּיעַ לָהֶם דּוֹרוֹן בֶּחָג הַהוּא, אִם אֶפְשָׁר לוֹ יִשְׁלַח לוֹ מִבָּעֶרֶב; וְאִם לֹא, יִשְׁלַח לוֹ בֶּחָג עַצְמוֹ (ת''ה סִימָן קצ''ה).
דער באר היטב צייכנט צו אז מזאל אריינקוקן אין ב"ח איבער די נושא אויף הלכה למעשה.
איך ברענג דאס נישט אויף הלכה למעשה, אבער גענוג לעורר הציבור אינעם יעצטיגן סעזאן אכטונג צו געבן וואס מ'טוט.
עס איז ראטזאם אדורכצולערנען די הלכות אין הל' ע"ז. און דאס אויסצושמועסן מיט א מורה הוראה אויף הלכה למעשה.
