קען זיין די ביסט פטור בשעת׳ן דאווענען פין געבן צדקה, פרעג דיין מורה הוראה, אבער צי זאגען אז מען דארף זיי ארויסטראגען פין בית מדרש איז נישט ריכטיג, דאכט זיך ס׳דא א מעשה פין בעל שם טוב הקדוש ער האט נישט געלאזט מבטל זיין די געלט גייעריי, זאגענדיג אז דאס איז מעלה די תפלות, איינער קען באשטעטיגען?
זיי קענען שטיין אינדרויסן, אדער נעבן די מקוה... מען קען טיילן אויף וועג צו די מקוה אדער אויפן וועג ארויס פון ביהמ"ד.....
ווער ס'וויל זיך דינגען געזונטערהייט, אבער עס איז א פאקט א מציאות! אז עס ברענגט אראפ כבוד ביהמ"ד, כבוד התפלה און געוויס קאנצעטראציע פאר כוונת התפלה
כ'מיין אז אין B&H לאזט מען נישט קומען קיין געלט גייער'ס ביי די ארבעט....., און אויך להבדיל, צו א שיינער איד איינגעהילט אינעם טלית... גייט מען אויך נישט צו צו אים נאך געלט.... דוק ותשכח...
כ'מיין אז דער אויבירשטער וועט נישט אזא נחת רוח האבן פון א "הויך קאנצעטריריטער רמ"ח גידים" דאווענען, אויפן חשבון פון ארויס שטופן די ארעמעלייט צום מקווה טיר.
סאו, דו זאגסט אז דער אייבירשטער וויל נישט היינט, מען זאל אינזין האבן דאס גאנצע דאווענען... קען זיין ביזט גערעכט אבער גייט ארויס פון דעם אשכול..... זעה די קעפל פונם אשכול....
[און בד"וו האסט זיך בכלל נישט באצויגן צו מיין לעצטע שורה....נו? מאי שנא ביהמ"ד מB&H? מ'קען קומען צו דיר אין אפיס, יעדע מינוט פון די ארבעט, הונדערטער געלטגייערס טעגליך, נאך געלט??....]
קען זיין די ביסט פטור בשעת׳ן דאווענען פין געבן צדקה, פרעג דיין מורה הוראה, אבער צי זאגען אז מען דארף זיי ארויסטראגען פין בית מדרש איז נישט ריכטיג, דאכט זיך ס׳דא א מעשה פין בעל שם טוב הקדוש ער האט נישט געלאזט מבטל זיין די געלט גייעריי, זאגענדיג אז דאס איז מעלה די תפלות, איינער קען באשטעטיגען?
זיי קענען שטיין אינדרויסן, אדער נעבן די מקוה... מען קען טיילן אויף וועג צו די מקוה אדער אויפן וועג ארויס פון ביהמ"ד.....
ווער ס'וויל זיך דינגען געזונטערהייט, אבער עס איז א פאקט א מציאות! אז עס ברענגט אראפ כבוד ביהמ"ד, כבוד התפלה און געוויס קאנצעטראציע פאר כוונת התפלה
כ'מיין אז אין B&H לאזט מען נישט קומען קיין געלט גייער'ס ביי די ארבעט....., און אויך להבדיל, צו א שיינער איד איינגעהילט אינעם טלית... גייט מען אויך נישט צו צו אים נאך געלט.... דוק ותשכח...
דעס איז דיין סברא, איך זאג דיר נאך פין פריערדיגע פארקערט.
קען זיין די ביסט פטור בשעת׳ן דאווענען פין געבן צדקה, פרעג דיין מורה הוראה, אבער צי זאגען אז מען דארף זיי ארויסטראגען פין בית מדרש איז נישט ריכטיג, דאכט זיך ס׳דא א מעשה פין בעל שם טוב הקדוש ער האט נישט געלאזט מבטל זיין די געלט גייעריי, זאגענדיג אז דאס איז מעלה די תפלות, איינער קען באשטעטיגען?
זיי קענען שטיין אינדרויסן, אדער נעבן די מקוה... מען קען טיילן אויף וועג צו די מקוה אדער אויפן וועג ארויס פון ביהמ"ד.....
ווער ס'וויל זיך דינגען געזונטערהייט, אבער עס איז א פאקט א מציאות! אז עס ברענגט אראפ כבוד ביהמ"ד, כבוד התפלה און געוויס קאנצעטראציע פאר כוונת התפלה
כ'מיין אז אין B&H לאזט מען נישט קומען קיין געלט גייער'ס ביי די ארבעט....., און אויך להבדיל, צו א שיינער איד איינגעהילט אינעם טלית... גייט מען אויך נישט צו צו אים נאך געלט.... דוק ותשכח...
דעס איז דיין סברא, איך זאג דיר נאך פין פריערדיגע פארקערט.
איך ווייס נישט ווער זענען דיינע 'פריערדיגע', אבער אין מיין שו"ע, מגן אברהם סימן קלב אנהויב סימן, שטייט אנדערש [יעצט גיי קוק אין די שולן וואס טיצעך ביי אשרי ובלצ"ג...]
קען זיין די ביסט פטור בשעת׳ן דאווענען פין געבן צדקה, פרעג דיין מורה הוראה, אבער צי זאגען אז מען דארף זיי ארויסטראגען פין בית מדרש איז נישט ריכטיג, דאכט זיך ס׳דא א מעשה פין בעל שם טוב הקדוש ער האט נישט געלאזט מבטל זיין די געלט גייעריי, זאגענדיג אז דאס איז מעלה די תפלות, איינער קען באשטעטיגען?
זיי קענען שטיין אינדרויסן, אדער נעבן די מקוה... מען קען טיילן אויף וועג צו די מקוה אדער אויפן וועג ארויס פון ביהמ"ד.....
ווער ס'וויל זיך דינגען געזונטערהייט, אבער עס איז א פאקט א מציאות! אז עס ברענגט אראפ כבוד ביהמ"ד, כבוד התפלה און געוויס קאנצעטראציע פאר כוונת התפלה
כ'מיין אז אין B&H לאזט מען נישט קומען קיין געלט גייער'ס ביי די ארבעט....., און אויך להבדיל, צו א שיינער איד איינגעהילט אינעם טלית... גייט מען אויך נישט צו צו אים נאך געלט.... דוק ותשכח...
כ'מיין אז דער אויבירשטער וועט נישט אזא נחת רוח האבן פון א "הויך קאנצעטריריטער רמ"ח גידים" דאווענען, אויפן חשבון פון ארויס שטופן די ארעמעלייט צום מקווה טיר.
סאו, דו זאגסט אז דער אייבירשטער וויל נישט היינט, מען זאל אינזין האבן דאס גאנצע דאווענען... קען זיין ביזט גערעכט אבער גייט ארויס פון דעם אשכול..... זעה די קעפל פונם אשכול....
[און בד"וו האסט זיך בכלל נישט באצויגן צו מיין לעצטע שורה....נו? מאי שנא ביהמ"ד מB&H? מ'קען קומען צו דיר אין אפיס, יעדע מינוט פון די ארבעט, הונדערטער געלטגייערס טעגליך, נאך געלט??....]
מיר רעדן דא וואס דער אויבירשטער וויל. עס איז איז בכלל נישט רעלאוואנט וואס איך אדער G&G האט ליב.
ר' חננאלהאט געשריבן:↑דאנערשטאג מאי 16, 2024 6:27 pm
אז מהאט אינזין די ווערטער וואס מזאגט ארויס און נישט די אידיש טייטש איז אסאך גרינגער
זיי מסביר
ווען דו רעדסט צו איינעם אין אידיש טייטשטע דען איבער די ווערטער אין דיין מוח אין לשה”ק? די זעלבע זאך ווען די דאווענסט רעדסטו יעצט צו איינעם אין לשה”ק
דו האלטסט אז ווען מ'דאוונט ווען אויף אידיש וואלט מען ווען מער אינזינען געהאט?
וואלס זיכער געווען גרינגער
1. ביי אחינו הספרדים אין א"י דאווענען אין רעדן דו זעלבע שפראך און זיי האבן דו זעלבע פראבלעם. 2. ווען מ'זינגט לאנגע ניגונים אויף אידיש למשל רבש"ע איך בעד דיר זייער וכ"ו, מיין איך אז ס'געשעט דו זעלבע זאך ווי ביי שמו"ע
איך טראכט שוין לאנג אז אויב חז''ל האבן מתקן געווען צו דאווענען לכה''פ דריי מאל א טאג שמו''ע, אין דו הלכה איז ''מ'מיז אינזינען האבן''. דארף לכאורה זיין ס'זאל זיין פראקטישע עיצות, אז מ'זאל גענען אינזינען האבן דריי מאל א טאג, אפילו אויב מ'איז נאכנישט דער גרעסטער צדיק, ווייל ס'שטייט נישט אין ערגעץ נישט אז תפילה בכוונה איז שייך נאר פאר גאר דערהויבענע עובדי השם. אשר ע''כ אוי מ'קען אריין קומען מיט עיצות, למשל אטעמען מעדיטעשן וכ'ו
ס'איז געווען אין דעם גליון "אז נדברו" פאר צוויי יאר צוריק א גאנצע ארטיקל אויף דעם, איך טוה דאס וואס ער שרייבט דארט שוין פאר צוויי יאר און ב"ה ס'ארבעט געוואלדיג (בעיסיקלי איז דאס געבויעט אויף א אופן פון א גראסערי, וואס מען גייט פון אייל צו אייל און מען לייגט אריין זאכן אין דעם קערידז', לדוגמא דעת, תשובה, סליחה, גאולה, רפואה וכו')
די של"ה הקדוש אין מסכת תמיד שמועסט ארום די ענין פון כוונה בתפילה, און ער ברענגט 10 פראקטישע עצות אויף דעם
אין די תגובות ביז אהער האבן א שיינע פאר ניק'ס דא צוגעטראפן צו די עצות פונעם הייליגן של"ה. עס איז זייער אינטערסאנט צו זעט ווי די עצה'לעך וואס זענען דא געברענגט געווארן זענען יסודתם בהררי קודש. למשל די עצה פון דאוונען אויף א שפראך וואס מ'קען און נאך.
וז"ל שצריך האדם לעבוד עבודה גדולה בלב ולהיות גבור כארי להתעורר שלא יעלה על מחשבתו שום מחשבת חוץ. ואם לא יוכל לפנות לבבו מהמחשבות בשעת התפלה, יבקש תחבולות ועצות, כגון שיחשוב שהבורא יתברך נצב נגדי ומביט מוצא שפתי ובוחן מחשבות לבי, ויחרד ויתמלא רתת וזיעה, וכל ההמצאות שיוכל לעשות להתגבר להוציא המחשבה זרה יעשה. ואח"כ יהיה גבור כארי להיפך לחשוב מחשבות ביאור המלות, וישפוך שיחו ורוחו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה השומע תפילות ויכול על כל היכולת: ובאמת לעשות כן היא עבודה גדולה להכניע הקליפות הם הם המביאות ומפגלות המחשבה, זהו פירושם של רז"ל שקראו התפלה עבודה שבלב, כי היא עבודה גדולה עבודת הקודש.
מצאתי כתוב בספר דרך חיים דף ס"ו וזה לשונו, יש עוד י' דברים שעוזרים על הכוונה, והפכם גורמים ביטולה, ואלו הן,תורה, חידוש, צורך, לשון, נוע, קול, הכנה, נכנס, שכן, זמן.והנני מבאר אחד לאחד:
הראשון והוא הגורם הגדול שבכולם,תורה,
דע כי כשירבה האדם העסק בתורה ובמצות, הנה בסבת זה ובאמצעותו יקרב אל האלהים ויתדבק אליו ותהיה יראתו ואהבתו תקועה בלבו, ואז כשיקום להתפלל לא יקשה עליו כלל להתחנן ולכוין לבו, אבל יקל עליו מאוד, כי תכף ומיד ימצא הש"י במחשבתו כיון שהוא מוכן לכך. אבל כשלא ירבה האדם העסק בתורה ובמצות, ואין צריך לומר אם ירבה למעט העסק בם, או שלא יעסוק בם כלל, ולא תהיה מחשבתו ביראת ה' כל היום, אלא כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, הנה בסבת זה יתרחק מהש"י. ולפי שאין אלהים כל מזימותיו, כשיבא להתפלל לא יוכל להתחנן, ויקשה עליו מאוד לכוין וקרוב לנמנע הוא לו לכוין, כי כיון שהוא רחוק מהש"י איך ידבק בו כרגע.
הב' חידוש, רצה לומר שיחדש דברי תחנונים ושאלות ובקשות בקצת ברכות התפילה אם לא בכולם, והחידושים ההם יגרמו לו לכוין לבו ואם אינו מחדש דבר בתפילתו, יקשה עליו לכוין כו' כי אז הטבע אומר והולך רגילותו. אך החדושים אי אפשר לאומרם אם לא ישים אליהם לב. הג' צורך. שיהיה צורך גדול לאדם לדבר מה ויתפלל על ככה יכוין לבו היטב, ובפרט כשיהיה הצורך גדול מאד, כגון בנו הנוטה למות, או הוא עצמו שהכביד עליו החולי, או שהוא בלב ימים והים הולך וסוער והאניה חשבה להשבר, אז יתפלל ויתחנן בכל לבו ויוריד דמעות על ככה וישפוך את נפשו לפני ה'. אך כשלא יהיה האדם צריך למה שהוא שואל בתפילתו, יקשה עליו לכוין לבו, ולכן תראה קצת אנשים שלא יכוונו בתפילתם סוף דבר, כפי רוב צורך האדם למה ששואל בתפילתו, ירבה כונתו. ולפי מעוט הצורך, ימעט כונתו. ולכן איש בריא ועשיר שי"י הניח לו, יקשה עליו מאוד לכוין, ותקנתו שיחשוב כי ה' אלהים הוא הנותן לו כח לעשות חיל, ולא כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. אך הש"י הצליח עניניו וצוה הברכה במשלח ידיו, ויחשוב בכמה שלוים ושקטים ממנו שהעשירו עושר גדול, ואבד העושר ההוא בענין רע. ויש אשר בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל, ויש עשיר אשר זכרו אבד מני ארץ, ולא שם לו על פני חוץ לא נין לו ולא נכד בעמו, ואין שריד במגוריו. וירבה לחשוב בדברים כאלה, ובזה יראה בעיניו ולבבו יבין שהוא צריך להתחנן לשם יתברך יתמיד ברכה ושלומו והצלחתו לו, ואל יטול פקדונו ממנו.
הד' לשון, כשיתפלל אדם בלשון שרגיל בו רצה לומר שמשתמש בו כל היום לכל צרכיו, יקל עליו לכוין. וכשיתפלל בלשון אחר, אע"פ שיבין מה שיאמר, לא יקל עליו כל כך. הלא תראה בט' באב אפילו המבינים היטב בלשון הקודש מתפעלים יותר בקינה אחת בלע"ז לפעמים שאומר אותה, יותר מעשרה בלשון הקודש. ולכן מי שיוכל להרגיל עצמו לדבר בלשון הקודש עם ריעיו, יעשה וישכיל עשו:
הה' נוע, המתנועע בתפלתו גורם ביטול כוונתו, כי הנסיון מוכיח שהעמידה בלי נענוע בתפלה גורם לכוין הלב. וראה בעיניך הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני רוח:
הו' קול, המנמיך קולו מאוד בתפלתו גורם לכוין הלב, והמגביה קולו אינו מכוין. ומה שאמרו שמי שאינו יכול לכוין שמותר לו להגביה קולו כדי לכוין, דע כי האיש ההוא כשיגביה קולו יכוין, אבל אינו מתפלל בכוונה. וכך הוא אמיתות הדבר, הנענוע בתפלה והגבהת הקול יעזרו למי שלבו בל עמו שלא יטעה בתפלתו, אבל אינו מתפלל בכוונה כראוי. אלא שאם לא היה מתנועע ומגביה קולו היה טועה בתפלתו ולא היה יודע היכן הוא. אבל המדבר על לבו כחנה, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע וגופו לא יתנועע.
הז' הכנה, שיעשה הכנה ללבו לכוין. וכיצד מכינים את הלב, קודם שיקום להתפלל ישב מעט בטל ודומם ויסיר מחשבותיו מלבו, ויתחיל לחשוב בגדולת מי שאמר והיה העולם ובנפלאותיו ונוראותיו וגבורותיו וחסדיו אשר עשה לעמו, ויחשוב בטובות ובחסדים שגמלו בחסדו הגומל לחייבים טובות מכמה צרות הצילהו מחלאים רפאהו ומטובו הטיבוהו, והוא לא כגמול הטיבו, כי האל גמלו טובה והוא גמלו רעה. ויחשוב בגריעות ופחיתות עצמו בערך בוראו, כי במה נחשב הוא עלה נדף וקש יבש. ויחשוב שעתה הוא רוצה לקום אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו שאלותיו ובקשותיו, ומן הדין הוא אינו כדאי וראוי לעמוד לפניו לולי גודל חסד ושלמות הבורא שהרשהו וצוהו בכך עם היותו מקצר בעבודתו. ואחר כל זה, יקום ויתפלל.
הח' נכנס, כשיעמוד אדם ויתפלל ויכנס עליו אדם, הנכנס ההוא גורם ביטול כוונת המתפלל. ובזה יטעו רבים שכשמאחרים לבא לבית הכנסת, הם נכנסים בשעה שהצבור קורין פסוק שמע, או בשעה שמתפללים, וגורמים ביטול כוונת הצבור המיחדים שם יוצרינו וכוונת המתפללים אליו, ולכן ראוי ליזהר שלא להכנס לבית הכנסת בשעת היחוד ובשעת התפלה. וכן ראוי ליזהר כשאדם מתפלל ביחיד שיתפלל במקום שיהיה בטוח שלא יכנס עליו אדם אם יוכל: הט' שכן, כשיהיו שכני האדם רצה לומר היושבים אצלו מתפללים בכוונה, יקל עליו לכוין לבו גם הוא. אך כשהיו יושבים אצלו אנשי לצון מתפללים שלא בכוונה, יקשה עליו לכוין.
הי' זמן, כשישהא אדם בתפלתו שיעור לא מעט מהזמן, כדי שיוכל לומר שאלה שאלה לבדה לאט יוכל לכוין. אך כשלא יהיה לו זמן כשיעור הזה, או שהוא אינו מדבר במתון אלא בחפזון, לא יוכל לכוין. ואי לאו דמסתפינא, הייתי אומר שהשיעור מהזמן ששוהין בתפלת הצבור בזמנינו אינו מספיק לשיוכל איש לכוין, והלואי שיספיק לומר מלות התפלה ולקרותם קריאה שלימה. כי אני רואה בעצמי כי תהלות לה' ממהר לדבר אני ולא עלג, ואיני מספיק לומר מלת התפלה עד שסיימו הציבור תפלתם:
סוף דבר,
בענין הכוונה ביחוד ובתפלה ובברכות, אני אומר שהאנשים נחלקים לשני חלקים. החלק האחד, הם מיחדים את הש"י ומתפללין אליו ומברכין אותו. והחלק השני, הם אומרים דברי היחוד אבל אינם מיחדים ואומרים דברי התפלה, ואינם מתפללים ואומרים דברי הברכות ואינם מברכים. והנה החלק הראשון התבוננתי בם והנה מעטים מאד מאד ונער יכתבם. והאנשים שהם מהחלק השני רבו מארבה, והלואי ולא אהיה גם אני כאחד מהם.
איך טראכט שוין לאנג אז אויב חז''ל האבן מתקן געווען צו דאווענען לכה''פ דריי מאל א טאג שמו''ע, אין דו הלכה איז ''מ'מיז אינזינען האבן''. דארף לכאורה זיין ס'זאל זיין פראקטישע עיצות, אז מ'זאל גענען אינזינען האבן דריי מאל א טאג, אפילו אויב מ'איז נאכנישט דער גרעסטער צדיק, ווייל ס'שטייט נישט אין ערגעץ נישט אז תפילה בכוונה איז שייך נאר פאר גאר דערהויבענע עובדי השם. אשר ע''כ אוי מ'קען אריין קומען מיט עיצות, למשל אטעמען מעדיטעשן וכ'ו
ס'איז געווען אין דעם גליון "אז נדברו" פאר צוויי יאר צוריק א גאנצע ארטיקל אויף דעם, איך טוה דאס וואס ער שרייבט דארט שוין פאר צוויי יאר און ב"ה ס'ארבעט געוואלדיג (בעיסיקלי איז דאס געבויעט אויף א אופן פון א גראסערי, וואס מען גייט פון אייל צו אייל און מען לייגט אריין זאכן אין דעם קערידז', לדוגמא דעת, תשובה, סליחה, גאולה, רפואה וכו')
הרים סביבהאט געשריבן:↑דאנערשטאג מאי 16, 2024 11:37 pm
די של"ה הקדוש אין מסכת תמיד שמועסט ארום די ענין פון כוונה בתפילה, און ער ברענגט 10 פראקטישע עצות אויף דעם
אין די תגובות ביז אהער האבן א שיינע פאר ניק'ס דא צוגעטראפן צו די עצות פונעם הייליגן של"ה. עס איז זייער אינטערסאנט צו זעט ווי די עצה'לעך וואס זענען דא געברענגט געווארן זענען יסודתם בהררי קודש. למשל די עצה פון דאוונען אויף א שפראך וואס מ'קען און נאך.
וז"ל שצריך האדם לעבוד עבודה גדולה בלב ולהיות גבור כארי להתעורר שלא יעלה על מחשבתו שום מחשבת חוץ. ואם לא יוכל לפנות לבבו מהמחשבות בשעת התפלה, יבקש תחבולות ועצות, כגון שיחשוב שהבורא יתברך נצב נגדי ומביט מוצא שפתי ובוחן מחשבות לבי, ויחרד ויתמלא רתת וזיעה, וכל ההמצאות שיוכל לעשות להתגבר להוציא המחשבה זרה יעשה. ואח"כ יהיה גבור כארי להיפך לחשוב מחשבות ביאור המלות, וישפוך שיחו ורוחו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה השומע תפילות ויכול על כל היכולת: ובאמת לעשות כן היא עבודה גדולה להכניע הקליפות הם הם המביאות ומפגלות המחשבה, זהו פירושם של רז"ל שקראו התפלה עבודה שבלב, כי היא עבודה גדולה עבודת הקודש.
מצאתי כתוב בספר דרך חיים דף ס"ו וזה לשונו, יש עוד י' דברים שעוזרים על הכוונה, והפכם גורמים ביטולה, ואלו הן,תורה, חידוש, צורך, לשון, נוע, קול, הכנה, נכנס, שכן, זמן.והנני מבאר אחד לאחד:
הראשון והוא הגורם הגדול שבכולם,תורה,
דע כי כשירבה האדם העסק בתורה ובמצות, הנה בסבת זה ובאמצעותו יקרב אל האלהים ויתדבק אליו ותהיה יראתו ואהבתו תקועה בלבו, ואז כשיקום להתפלל לא יקשה עליו כלל להתחנן ולכוין לבו, אבל יקל עליו מאוד, כי תכף ומיד ימצא הש"י במחשבתו כיון שהוא מוכן לכך. אבל כשלא ירבה האדם העסק בתורה ובמצות, ואין צריך לומר אם ירבה למעט העסק בם, או שלא יעסוק בם כלל, ולא תהיה מחשבתו ביראת ה' כל היום, אלא כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, הנה בסבת זה יתרחק מהש"י. ולפי שאין אלהים כל מזימותיו, כשיבא להתפלל לא יוכל להתחנן, ויקשה עליו מאוד לכוין וקרוב לנמנע הוא לו לכוין, כי כיון שהוא רחוק מהש"י איך ידבק בו כרגע.
הב' חידוש, רצה לומר שיחדש דברי תחנונים ושאלות ובקשות בקצת ברכות התפילה אם לא בכולם, והחידושים ההם יגרמו לו לכוין לבו ואם אינו מחדש דבר בתפילתו, יקשה עליו לכוין כו' כי אז הטבע אומר והולך רגילותו. אך החדושים אי אפשר לאומרם אם לא ישים אליהם לב. הג' צורך. שיהיה צורך גדול לאדם לדבר מה ויתפלל על ככה יכוין לבו היטב, ובפרט כשיהיה הצורך גדול מאד, כגון בנו הנוטה למות, או הוא עצמו שהכביד עליו החולי, או שהוא בלב ימים והים הולך וסוער והאניה חשבה להשבר, אז יתפלל ויתחנן בכל לבו ויוריד דמעות על ככה וישפוך את נפשו לפני ה'. אך כשלא יהיה האדם צריך למה שהוא שואל בתפילתו, יקשה עליו לכוין לבו, ולכן תראה קצת אנשים שלא יכוונו בתפילתם סוף דבר, כפי רוב צורך האדם למה ששואל בתפילתו, ירבה כונתו. ולפי מעוט הצורך, ימעט כונתו. ולכן איש בריא ועשיר שי"י הניח לו, יקשה עליו מאוד לכוין, ותקנתו שיחשוב כי ה' אלהים הוא הנותן לו כח לעשות חיל, ולא כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. אך הש"י הצליח עניניו וצוה הברכה במשלח ידיו, ויחשוב בכמה שלוים ושקטים ממנו שהעשירו עושר גדול, ואבד העושר ההוא בענין רע. ויש אשר בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל, ויש עשיר אשר זכרו אבד מני ארץ, ולא שם לו על פני חוץ לא נין לו ולא נכד בעמו, ואין שריד במגוריו. וירבה לחשוב בדברים כאלה, ובזה יראה בעיניו ולבבו יבין שהוא צריך להתחנן לשם יתברך יתמיד ברכה ושלומו והצלחתו לו, ואל יטול פקדונו ממנו.
הד' לשון, כשיתפלל אדם בלשון שרגיל בו רצה לומר שמשתמש בו כל היום לכל צרכיו, יקל עליו לכוין. וכשיתפלל בלשון אחר, אע"פ שיבין מה שיאמר, לא יקל עליו כל כך. הלא תראה בט' באב אפילו המבינים היטב בלשון הקודש מתפעלים יותר בקינה אחת בלע"ז לפעמים שאומר אותה, יותר מעשרה בלשון הקודש. ולכן מי שיוכל להרגיל עצמו לדבר בלשון הקודש עם ריעיו, יעשה וישכיל עשו:
הה' נוע, המתנועע בתפלתו גורם ביטול כוונתו, כי הנסיון מוכיח שהעמידה בלי נענוע בתפלה גורם לכוין הלב. וראה בעיניך הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני רוח:
הו' קול, המנמיך קולו מאוד בתפלתו גורם לכוין הלב, והמגביה קולו אינו מכוין. ומה שאמרו שמי שאינו יכול לכוין שמותר לו להגביה קולו כדי לכוין, דע כי האיש ההוא כשיגביה קולו יכוין, אבל אינו מתפלל בכוונה. וכך הוא אמיתות הדבר, הנענוע בתפלה והגבהת הקול יעזרו למי שלבו בל עמו שלא יטעה בתפלתו, אבל אינו מתפלל בכוונה כראוי. אלא שאם לא היה מתנועע ומגביה קולו היה טועה בתפלתו ולא היה יודע היכן הוא. אבל המדבר על לבו כחנה, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע וגופו לא יתנועע.
הז' הכנה, שיעשה הכנה ללבו לכוין. וכיצד מכינים את הלב, קודם שיקום להתפלל ישב מעט בטל ודומם ויסיר מחשבותיו מלבו, ויתחיל לחשוב בגדולת מי שאמר והיה העולם ובנפלאותיו ונוראותיו וגבורותיו וחסדיו אשר עשה לעמו, ויחשוב בטובות ובחסדים שגמלו בחסדו הגומל לחייבים טובות מכמה צרות הצילהו מחלאים רפאהו ומטובו הטיבוהו, והוא לא כגמול הטיבו, כי האל גמלו טובה והוא גמלו רעה. ויחשוב בגריעות ופחיתות עצמו בערך בוראו, כי במה נחשב הוא עלה נדף וקש יבש. ויחשוב שעתה הוא רוצה לקום אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו שאלותיו ובקשותיו, ומן הדין הוא אינו כדאי וראוי לעמוד לפניו לולי גודל חסד ושלמות הבורא שהרשהו וצוהו בכך עם היותו מקצר בעבודתו. ואחר כל זה, יקום ויתפלל.
הח' נכנס, כשיעמוד אדם ויתפלל ויכנס עליו אדם, הנכנס ההוא גורם ביטול כוונת המתפלל. ובזה יטעו רבים שכשמאחרים לבא לבית הכנסת, הם נכנסים בשעה שהצבור קורין פסוק שמע, או בשעה שמתפללים, וגורמים ביטול כוונת הצבור המיחדים שם יוצרינו וכוונת המתפללים אליו, ולכן ראוי ליזהר שלא להכנס לבית הכנסת בשעת היחוד ובשעת התפלה. וכן ראוי ליזהר כשאדם מתפלל ביחיד שיתפלל במקום שיהיה בטוח שלא יכנס עליו אדם אם יוכל: הט' שכן, כשיהיו שכני האדם רצה לומר היושבים אצלו מתפללים בכוונה, יקל עליו לכוין לבו גם הוא. אך כשהיו יושבים אצלו אנשי לצון מתפללים שלא בכוונה, יקשה עליו לכוין.
הי' זמן, כשישהא אדם בתפלתו שיעור לא מעט מהזמן, כדי שיוכל לומר שאלה שאלה לבדה לאט יוכל לכוין. אך כשלא יהיה לו זמן כשיעור הזה, או שהוא אינו מדבר במתון אלא בחפזון, לא יוכל לכוין. ואי לאו דמסתפינא, הייתי אומר שהשיעור מהזמן ששוהין בתפלת הצבור בזמנינו אינו מספיק לשיוכל איש לכוין, והלואי שיספיק לומר מלות התפלה ולקרותם קריאה שלימה. כי אני רואה בעצמי כי תהלות לה' ממהר לדבר אני ולא עלג, ואיני מספיק לומר מלת התפלה עד שסיימו הציבור תפלתם:
סוף דבר,
בענין הכוונה ביחוד ובתפלה ובברכות, אני אומר שהאנשים נחלקים לשני חלקים. החלק האחד, הם מיחדים את הש"י ומתפללין אליו ומברכין אותו. והחלק השני, הם אומרים דברי היחוד אבל אינם מיחדים ואומרים דברי התפלה, ואינם מתפללים ואומרים דברי הברכות ואינם מברכים. והנה החלק הראשון התבוננתי בם והנה מעטים מאד מאד ונער יכתבם. והאנשים שהם מהחלק השני רבו מארבה, והלואי ולא אהיה גם אני כאחד מהם.
איך טראכט שוין לאנג אז אויב חז''ל האבן מתקן געווען צו דאווענען לכה''פ דריי מאל א טאג שמו''ע, אין דו הלכה איז ''מ'מיז אינזינען האבן''. דארף לכאורה זיין ס'זאל זיין פראקטישע עיצות, אז מ'זאל גענען אינזינען האבן דריי מאל א טאג, אפילו אויב מ'איז נאכנישט דער גרעסטער צדיק, ווייל ס'שטייט נישט אין ערגעץ נישט אז תפילה בכוונה איז שייך נאר פאר גאר דערהויבענע עובדי השם. אשר ע''כ אוי מ'קען אריין קומען מיט עיצות, למשל אטעמען מעדיטעשן וכ'ו
ס'איז געווען אין דעם גליון "אז נדברו" פאר צוויי יאר צוריק א גאנצע ארטיקל אויף דעם, איך טוה דאס וואס ער שרייבט דארט שוין פאר צוויי יאר און ב"ה ס'ארבעט געוואלדיג (בעיסיקלי איז דאס געבויעט אויף א אופן פון א גראסערי, וואס מען גייט פון אייל צו אייל און מען לייגט אריין זאכן אין דעם קערידז', לדוגמא דעת, תשובה, סליחה, גאולה, רפואה וכו')
