די אחראים: יאנאש , אחראי , געלעגער
חייב איניש לבסומי לבסומי
1. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב
אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום,
קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה
אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! –
אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.
2. רי"ף מסכת מגילה פרק א - מגילה נקראת דף ג עמוד ב
אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן
3. רש"י מסכת מגילה דף ז עמוד ב
לאבסומי - להשתכר ביין. ואיבסום - נשתכרו.
4. תוספות מסכת מגילה דף ז עמוד ב
דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - [בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים.
5. בעל המאור מגילה דף ג עמוד ב
אמר רבה חייב איניש לבסומי בפוריא כו' כתב ה"ר אפרים ז"ל מההוא עובדא דקם רבה שחטיה לר' זירא לשנה א"ל תא נעביד כו' אידחי ליה מימרא דרבה ולית הלכתא כוותיה ולאו שפיר דמי למעבד הכי.
6. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו
כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות.
7. בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ז עמוד ב
חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים ולענין ביאור מיהא זה שאמרו בין ארור המן וכו' הוא ממה שאמרו בתלמוד המערב שצריך לומר אחר מקרא מגלה ארור המן ברוך מרדכי ברוכה אסתר ארורה זרש וכן שצריך לומר חרבונה זכור לטוב ואמר שחייב להתבשם עד שלא ידע בבירור מה יאמר אלא שכבר נדחית לדעתינו כמו שביארנו וגדולי המחברים כתבו עד שירדם וכן לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה ר"ל שימעכו ואחייה הוא מלשון החלימני והחייני
8. מהרש"א
קם רבה שחטיה לרבי זירא כו'. דבר תמוה הוא לפרשו כפשטיה ונראה דר"ל כעין שחטיה דאגבריה חמרא וכפייה לשתות יותר מדאי עד שחלה ונטה למות ולכך נקטיה בלשון שחיטה דשתיית היין נקרא ע"ש הגרון מקום שחיטה כמ"ש ממלא גרונם של ת"ח יין וקאמרי דהתפלל עליו שלא ימות מחולי זה עד שנתרפא וחי ומצינו במקרא ובתלמוד לשון חי מלשון רפואה:
9. ראבי"ה ח"ב - מסכת מגילה סימן תקסד
ובפרק שני דמכילתין בגמרא דידן גרסינן אמר רבא מחייב אינש לבסומי נפשיה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. נראה דכל הני צריך למצוה בעלמא ולא לעכוב:
10. רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב י חלק א דף סב טור ג ד"ה החלק הראשון
וחייב להשתכר בפורים עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן י"מ לכוין החשבון כי כך חשבון זה כמו זה
11. ספר אבודרהם פורים ד"ה ואמר בפרק
...ובעל המנהגות כתב ונראה בעיני שפיוט היה שעל הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה. והרב ר' יצחק עשה פייט בדוגמא זו. או שמא מפני שלא היו רגילין לשתות יין כדאמרינן בירושלמי (פסחים פ"י) רבי יונה שתי ארבע כסי בלילי פסחא וחזיק רישיה מדפסחא ועד עצרתא. ר' יהודה ב"ר אלעאי שתי ארבע כסי וחזיק רישיה עד בי חגא ועל כן היו מתבסמין ומרגישין במעט יין אבל אנחנו שרגילין בו ואין אנו משתכרין מהרה אין לשתות יין כל כך ע"כ. ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה..
12. ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פורים ד"ה [י] אמר
[י] אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהר"י סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי דוקא מצוה לבסומי ולא חיובא.
13. שפת אמת מסכת מגילה דף ז עמוד ב
שם בגמ' מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו' נראה לפרש דאין הכוונה שמחויב להשתכר כל כך עד שלא ידע אלא דכל היום מחויב לעסוק במשתה ועד דלא ידע עדיין החיוב עליו לאפוקי כשהגיע לשיעור זה אבל אפי' קודם השיעור יוצא כל שעוסק במשתה כנ"ל:
14. שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן תקנה במחלוקת הפוסקים בחיוב לבסומי
ובעיקר מחלוקת הראשונים ז"ל בענין לבסומי בפורים הנה בטור סי' תרצ"ה כתב חייב להשתכר ועיין רש"י מגילה ז' לבסומי להשתכר ומיהו עיין ב"י שהביא מארחות חיים דאין זה מדה לישראל להשתכר וכתב הבעה"מ והר"ן והב"י בשם רבינו אפרים דלאחר שקם רבה ושחטיה לר"ז בטלו הא הלכתא דחייב להשתכר רק שישתה יותר מלמודו ורגיל בכל השנה עיין רמב"ן שם ומיהו שאר ראשונים חולקים ועיין רבינו ירוחם הביאו הד"מ שם ועיין בס' האשכול סי' ח'.
והנראה לפענ"ד דמחלקותם תלוי בחילופי גירסאות דהנה בגמ' הגירסא אמר רבא (ולא רבה) מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה ושחטיה לר"ז למחר בעי רחמי עליה ואחייה, לשנה א"ל ניתו מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי א"ל לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא כו' ולפי גירסא זו הם תרי גברי רבא אמר חייב אדם לבסומי ורבה עבד מעשה אבל הבעה"מ גרס אמר רבה מיחייב אדם לבסומי בפוריא וכו' ע"ש.
ובתשו' מהרי"ל (סי' נ"ו) תשובה הא דאמר רבה חייב אדם לבסומי ע"ש ולפ"ז י"ל דמאן דגרס רבה בתרוייהו ס"ל דלאחר שנכשל רבה במעשה דר"ז הדר ביה וקבל דברי ר"ז דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא וחזר בו מהא שמעתתא דחייב אדם להשתכר ועיין מרדכי הנ"ל דמשמע נמי דהי' גורס רבה (בסי' תשפ"ז) ולא סבר לה מר הא דאמר רבה ודו"ק, ושוב מצאתי לרבינו השאילתות פ' ויקהל שס"ז דגרס בכולהו רבא כלומר דרבא אמר חייב איניש לבסומי ורבא עבד סעודתא בהדי דר"ז וקם רבא ושחטיה וגם אמר רבא סעודת פורים שעשאה בלילה וכו' ואתי נמי שפיר ודו"ק, אבל לגירסת הספרים דגרסי אמר רבא חייב אדם לבסומי א"כ רבא לא הדר ביה משמעתיה וקיי"ל דהלכתא כרבא לגביה דרבה דהוא בתראה ושפיר פסקו הא דחייב אדם לבסומי ודו"ק.
דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן
15. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצה סעיף ב
חייב אינש לבסומי בפוריא * עד דלא ידע (ד) בין ארור המן לברוך מרדכי.
הגה: <ב> וי"א דא"צ להשתכר כל כך, ג אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) (ה) [ב] וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואין להתענות בפורים, (ו) מלבד ד תענית חלום, (ז) וע"ל סימן תקס"ח וסימן תק"ע. יש שנהגו ללבוש בגדי שבת וי"ט בפורים, וכן נכון (מהרי"ל); ונוהגים לעשות סעודת פורים (ח) לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה. ומתפללים מנחה תחלה (ט) בעוד היום גדול; ה ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין: להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו...
16. ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה
סעיף ב
בגמ' [ז':] איתא דמחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והדבר מתמיה דא"כ צריך להיות שכור קרוב לשכורו של לוט והרמב"ם לא כתב בלשון זה וכתב דשותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו עכ"ל ואולי היה מפרש עד דלא ידע וכו' מפני שנרדם וזהו כמ"ש רבינו הרמ"א וז"ל וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו ויישן ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור והמן לברוך מרדכי ואחר המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים עכ"ל וזהו כדברי הרמב"ם:
סעיף ג
אך אינו מובן לפ"ז למה היה לה להש"ס לומר בלשון משונה עד דלא וכו' לימא חייב לבסומי עד שירדם ולכן יותר נראה דאין כוונת הרמב"ם לפרש הגמ' כן אלא שדחה מאמר זה מהלכה כמ"ש הר"ן בשם רבינו אפרים שכיון דמבואר בגמ' שאירע סיבה ע"י זה ע"ש נדחה זה מהלכה
אבל הטור והש"ע כתבו ממש כלשון הגמ' עד דלא ידע וכו' והיא תמוה ויש שכתבו שהיה אצלם זמר שהיה מסיים בארור המן וברוך מרדכי והיה זמר ארוך וכשהוא מבוסם מעט לא יוכל לאמרו כולו ויש שכתבו לעניין המספר דבמספר שניהם שוה וכשהוא מבוסם קצת לא יוכל לחשוב והתוס' [ד"ה דלא ידע] כתבו דהכוונה כפי הירושלמי ארור וכו' ארורה זרש וכו' ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים ע"ש וכוונתם דבזה יש אריכות קצת וכשהוא מבוסם קשה לאמרו כולו [ב"ח]:
סעיף ד
ויש לפרש עד דלא ידע וכו' כלומר עד שלא יוכל להכריע איזו טובה היתה יותר גדולה לפנינו אם מפלת המן אם גדולת מרדכי [עט"ז] ובהגהת מיימוני בשם ראבי"ה כתב דזהו למצוה ולא לעיכובא ע"ש ואינו מובן דהא אומר לשון חיוב מחייב אינש לבסומי וכו'
וי"ל שיש לפרש דה"פ מחייב אינש לבסומי כלומר דזהו חיוב על כל אחד עד דלא ידע וכו' כלומר והרשות ביד השותה לשתות עד דלא ידע וכו' דבוודאי אין כל בני אדם שוים בזה ואומר דהחיוב על כולם כל אחד לפי מדריגתו והרשות עד דלא ידע וכו' אפילו אם שותה עד דלא ידע לא נגעור בו:
סעיף ה
אמנם רבינו הב"י בספרו הגדול כתב בשם אורחות חיים וז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט עכ"ל
וקשה דא"כ מאי עד דלא ידע וכו' ואם מפרש כאיזו פירוש שנתבאר איך סתם רבינו הב"י דבריו בש"ע דלהדיא משמע שכרות גמורה וצ"ע [ואולי יפרשו עד ולא עד בכלל ולמעשה יש להתרחק מן השכרות ובפרט שתיית יי"ש שבשכרותו יתמלא קיא צואה ורק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת]:
ניקעל האט געשריבן:יאנקעלע קליגער האט געשריבן: חייב מיינט מיט מסירת נפש
שמעתי, קיין מקור האב איך נישט.
בסידור נהורא השלם בדיני ברכת מגילה, וביסוד ושורש העבודה שער י''ב פ''ג, שקבלה מקדמונים שבכל מקום שנזכר בגמרא בלשון חייב צריך האדם להמית עצמו על זה
scy4851 האט געשריבן: ביליוו איט אר נאט, זויערע פיקעל העלפט פאר א הענגאווער, (אוויא דער גויאישע וועלט ריפט דאס)!
איך מאך נישט קיין שפאס. איך מיין עס אויף אן ערענסט.
רויט האט געשריבן: אויף יעצט שוין נישט אינטערסאנט פאר קיינעם, חוץ פאר בני ירשלים. ולשנה הבאה בירושלים.
איך רעד ווען מ'טרונקט וויין נארמאל און די גאנצע נאכווייען איז די נעקסטע טאג, (קאפ,בויך,הענט,פוס ווייטאג) זאל מען ביינאכט פארן זיך לייגן איינ-נעמען 'שעקלי אסטראמעטיקס' (קאלסיום מיט מאגניזעם מיט נאך פארשידענע גוטע זאכן) און אידערפרי וועט זיין דלא ידע אז איר האט נעכטן געטרינקען!
וויין (אלקאהל) שעפט ארויס די גאנצע קאלסיום פון דער מענטש, קאלסיום שטארקט די ביינער און בארואיגט די מוקסלען.
שלאף היינט נאכט א בייגל, און שטרענק דיר גארנישט איבער.מענדל וועבער האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג מארטש 09, 2023 10:55 pmרבותי איך מוטשע מיר געפרליך קוים קען איך ארויפגיין די סטעפס אלע מיינע ביינער טוהן מיר וויי !
עצות קומטס אריין ביטע
דאס האב איך שוין געטוהן פאריגע נאכט ! נא עמיר עס מאכן נאכמאל!שמעון ישראל האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג מארטש 09, 2023 10:57 pmשלאף היינט נאכט א בייגל, און שטרענק דיר גארנישט איבער.מענדל וועבער האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג מארטש 09, 2023 10:55 pmרבותי איך מוטשע מיר געפרליך קוים קען איך ארויפגיין די סטעפס אלע מיינע ביינער טוהן מיר וויי !
עצות קומטס אריין ביטע
איך האב מורא אז דו גייסט שוין דארפן בענטשןמענדל וועבער האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג מארטש 09, 2023 10:59 pmדאס האב איך שוין געטוהן פאריגע נאכט ! נא עמיר עס מאכן נאכמאל!שמעון ישראל האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג מארטש 09, 2023 10:57 pmשלאף היינט נאכט א בייגל, און שטרענק דיר גארנישט איבער.מענדל וועבער האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג מארטש 09, 2023 10:55 pmרבותי איך מוטשע מיר געפרליך קוים קען איך ארויפגיין די סטעפס אלע מיינע ביינער טוהן מיר וויי !
עצות קומטס אריין ביטע
