וזה החלי. מודה אני, מה טובו, אדון עולם -מנהגים הנני מכוין קודם הנחת תפילין, מנהג מאוחר. עקידה - מנהג לעולם יהא אדם עד בא"י מקדש שמו ברבים - מנהג גאונים, ויש כמה שמש"ה אין חותמים בשם. כיור, תרוה"ד ותמיד - מנהג מימי הגאונים. קטורת, מנהג. אזהו מקומן ור"י אומר, מנהג גאונים. מזמור שיר חנוכת - מנהג ברוך שאמר - ברכה מימי הגאונים. מזמור לתודה - מנהג. הודו- מנהג. פסוקי דזמרה, מנהג ר' יוסי בגמרא, אבל לא חיוב מדינא דגמרא. ויברך דוד - מנהג. שירת הים - מנהג מימי הראשונים, עי' רמב"ם. ישתבח - ברכה מימי הגאונים. יוצר אור - אריכת הברכה נתוספה בימי הגאונים/ראשונים. ק"ש - אם כבר קרא, אין צריך עוד הפעם. תחונו - כבר נכתב כאן. אשרי - אין חיוב, אף שמובטח לו שהוא בן עוה"ב וכו' וכו'
בקיצור, אויב זאלן מיר נאר זאגן וואס מ'מוז, קען די גאנצע מעשה נעמן קוים 15 מינוט.
וזה החלי. מודה אני, מה טובו, אדון עולם -מנהגים הנני מכוין קודם הנחת תפילין, מנהג מאוחר. עקידה - מנהג לעולם יהא אדם עד בא"י מקדש שמו ברבים - מנהג גאונים, ויש כמה שמש"ה אין חותמים בשם. כיור, תרוה"ד ותמיד - מנהג מימי הגאונים. קטורת, מנהג. אזהו מקומן ור"י אומר, מנהג גאונים. מזמור שיר חנוכת - מנהג ברוך שאמר - ברכה מימי הגאונים. מזמור לתודה - מנהג. הודו- מנהג. פסוקי דזמרה, מנהג ר' יוסי בגמרא, אבל לא חיוב מדינא דגמרא. ויברך דוד - מנהג. שירת הים - מנהג מימי הראשונים, עי' רמב"ם. ישתבח - ברכה מימי הגאונים. יוצר אור - אריכת הברכה נתוספה בימי הגאונים/ראשונים. ק"ש - אם כבר קרא, אין צריך עוד הפעם. תחונו - כבר נכתב כאן. אשרי - אין חיוב, אף שמובטח לו שהוא בן עוה"ב וכו' וכו'
בקיצור, אויב זאלן מיר נאר זאגן וואס מ'מוז, קען די גאנצע מעשה נעמן קוים 15 מינוט.
אין הכי נמי, און דערפאר איז מען מקיל אין געוויסע פעלער, כגון שבא מאוחר.
THAT'S MY POINT, אם רוצה לא לומר תחנון בגלל שבא מאוחר ונחפז לדרכו - אני מבין, אבל אם לעולם אינו אומר, משום שזה אינו מדינא דגמרא, אז יכול הוא להשמיט רוב חלקי התפלה.
אגב, ק"ש מיז מען ליינען
מדינא דגמרא? דוכט זיך אז גאולה מיינט די ברכה פון גאל ישראל, ניט די פרשיות פון שמע.
שטעלט עס אויס לויטן נוסח ספרד
די וואס לאזן אויס מזמור שיר חנוכת מיט הודו האבן נישט קיין חילוקי מנהגים.
THAT'S MY POINT, אם רוצה לא לומר תחנון בגלל שבא מאוחר ונחפז לדרכו - אני מבין, אבל אם לעולם אינו אומר, משום שזה אינו מדינא דגמרא, אז יכול הוא להשמיט רוב חלקי התפלה.
מר. מיצווע מען, מען פארציילט אז דער חמדת שלמה האט געהאט א זוהן וואס איז געווארן א חסיד, האט ער זיך געזעצט שבעה נאך, כדין מי שהמיר בנו ל"ע, עס איז א דורך א יאר צוויי, און ער האט ווידער אנגעהויבן מיט אים רעדן וכו', האט מען אים געפרעגט, מה הפשט, והשיב, איך האב געזעהן ער איז געווארן א חסיד, א חסיד איז אן עבריין, זאגט נישט תחנון, דאוונט שפעט, וכדו', ער טוט עס בשיטה, האב איך מתאבל געווען, עס איז א דורך א צייט, זעה איך ער איז געבליבן ביי די זעלבע עבירות, איך ווייס עבירה גוררת עבירה, און אדערווייל, קיין נייע עבירות איז נישט צוגעקומען, אדרבא ער איז געווארן מער מדקדק במצוות, ממילא הגם איך פארשטיי עס נישט, און קיין חסיד בין איך ווייטער נישט, אבער מען מעג מיט אים האבן שייכות. לענייננו, די יודען וואס האבן איינגעפירט נישט צוזאגן תחנון ביי מנחה, איז נישט געווען ווייל זיי האבן חלילה נישט געוואלט דאווענען, און געזיכט קולות, והראי' קוק אדורך דיין רשימה, זיי וואלטן נאך אסאך זאכן ארויס שניידן פון סידור, ואדרבא, די יודען האבן אסאך געדאוונט, ממילא דיין קושיא איז גוט, אבער מרשימתך איז א פארקערטע ראי', ווייל פ"וו פונקט דאס. ואוסיף עוד יותר, הרבה צדיקים לא אמרו תחנון כשהיו בדרך, ובתוכם הה"ק מצאנז, שינאווא, סיגוט, וסאטמאר, ואמרו בדרך צחות, אז על הדרך צריכים להתפלל תפלה קצרה, ולכן מקצרים התחנון, והיודע יודע, שבכלל לא קצרו בתפלה, ולפי שיטתך וואלט מען געדארפט אויסלאזן דעם יום אדער אין כאלקינו שאינו מהל' תפלה כלל, רק על פי קבלה, להורדת השפע. ועל שאלתך פ"וו עס איז דא אידן וואס ווילן נישט זאגן ווען דער ציבור זאגט, אשר יש חיוב מיטצוזאגן נפילת אפיים, אף כשאין מתפללים, וכמו שמביא השע"ת בשם הברכ"י. אולי ראית זה בשומרי שבת, שהקהלה נתייסד בנוסח ספר, ע"פ מנהג החסידים, והרב ז"ל אמר לי שהמנהג שם הוא לא לומר תחנון במנחה, ומשה האט דאס איינגעפירט, והוא משגעת, וממילא מענטשן שפירן אז ער צווינגט ארויף א מנהג שלא ביושר, ווילן זיי זיך נישט לאזן. ואם בשומרי שבת עסקינן, מעולם לא הבנתי המנהג שיש שם, אז דער ערשטע מנין זאגט נישט קיין תחנון בשום יום, והיום ואין כאלקינו אומרים.
ביי די אונגערישע אשכנז'ישע מקומות האט מען לפי ידיעתי בכלל נישט מקפיד געוועהן אויף דאווענען מנחה ביפארן שקיעה. אויך איך געדענק גוט איז דא א תשובה אין מהר"ם שיק וואס איז משמע גאר א הידור צו דאווענען נאכן שקיעה. און דערויף האט מען אין די אלע מקומות געזאגט תחנון, אויך נאך די שקיעה.