◄ ווייז ספוילער
ה'מצוה טאנץ', במקורו במנהגי אשכנז, היה ריקוד מיוחד שערכו לכבוד חתן וכלה (או לכבוד הכלה - ראה להלן). בנוסף על השמחה שהיו בשעת שמחת הנישואין.
מנהג ה'מצוה טאנץ', היה נהוג לערכו במוצאי שבת 'ברייפלט' - שבת חתונה (היינו שהחתונה היתה בערב שבת לעת ערב, ועיקר השמחה היה בשבת) . לאחר תפילת ערבית והבדלה בניגון וריקוד מיוחד (ראה במנהגי ורמיזא לר' יוזפא שמש, ח"ב עמו' ס' בהגה).
וכפי שכבר הוזכר הדבר במהרי"ל (סדר נישואין אות ב) בדרך אגב, אודות סדר הניגונים הנהוגים בחופה "... יש מקומות שמנגנין אז מחול המצוה, מה שעושים במוצאי שבת אחר הבדלה".
בדורות מאוחרים יותר, ובמקומות אחרים, שהנישואין נערכים בכל יום, עבר ה'מצוה טאנץ', לאחר סדר הנישואין. אשר היה נהוג לערוך בו סדר מיוחד לשמחת חתן וכלה.
וכפי שמובא במחזור ויטרי (סו"ס תצו) " ... השלימו סדריהם, מביאין את החתן ואת הכלה, ומושיבין אותם בקתדראות זה כנגד זה. ועושין להם מחולות סביבותיהם, ויהללו להם במחול בחורים וזקנים יחדיו, וייטיבו נגן בשמחה ובשירים".
וכן מובא במנהגי ורמיזא (לר"י שמש, ח"ב עמ' מד) לאחר סדר ברכת המזון, "... אח"כ לוקחין הנשים הכלה ... ומחנגים עמה דרך שמחה, ... ואח"כ מושיבין החתן והכלה על ספסל אחד. ומזמרין לפניהן זמר של חתן וכלה".
'מצוה' טאנץ
השם "'מצוה' טאנץ", מקורו אף הוא במנהגי אשכנז. וכמובא במהרי"ל הנ"ל 'מחול המצוה', וכן מובא ביוסף אומץ (מנהגי פרנקפורט, עמ' 344), 'מחול של מצוה', במנהגי ורמיזא הנ"ל 'מצוה ראיי'', וכיוצא בזה.
המובן הפשוט בכינוי זה למצוה של שמחת חתן וכלה, אשר הקדמונים הפליגו במעלתה. וכלשון הטור (ריש אה"ע סה) "מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה".
ובמלקטים האחרונים הוסיפו רמז בדבר (ספר מטעמים מערכת חתן, אות קכב) "טעם שכל אחד מרקד עם הכלה, והריקוד הזה נקרא בשם ריקוד של מצוה. משום ... שבימי חכמי הגמרא היו מרקדים לפני הכלה ... אך כעת אין אנו יכולים לעשות כמוהם, שהיו קדושים וטהורים ... אבל אנו חוששים להרהור עבירה. ע"כ כל אחד מסבב עם הכלה ע"י מטפחת פעם אחת, וקורים לזה הריקוד 'מצוה טענציל' לרמז לו ולהזכירו שיתכוון לשם מצוה ...".
ענינים גדולים
צדיקי הדורות ראו ב'מצוה טאנץ' לפני הכלה ענינים גדולים. וכפי שכתב מהרצ"א מדינוב זי"ע (דרך פיקודיך, לה, אות יד) "... לרקד לפני הכלה לחבבה על בעלה, וגם טעם כמוס יש בדבר בגנזי הנסתרות לד' אלקינו".
וכן בספר מאיר עיני חכמים (להרה"ק ר' מאיר מקארסטשוב, סוד הריקוד עם הכלה קד:) "... זהו שהולך לרקוד עם הכלה, הוא בדוגמת צדיק יסוד עולם', ובאותו פעם שהכלה מרקד, היא בדוגמת השכינה ...". (עיי"ש שהאריך בסודם של דברים).
וכן בדגל מחנה אפרים (ליקוטים) "חייב אדם לטהר עצמו ברגל - היינו כשמרקד לפני חתן וכלה והבן".
ובאמרי פינחס (שער תורת האדם, נט) "מה שאנו עושין הקפות בשמחת תורה... וכן בחתונה, תחילה מרקדין סביב, ואח"כ פנים בפנים, כי הוא נסירה".
סדר הריקוד
שני צורות עיקריות היה ל'מצוה טאנץ', המנהג העיקרי היה לערוך 'ריקוד עם הכלה', אשר האנשים הנכבדים באו לרקד לכבודה של כלה, כפי שמתואר בגמ' (כתובות יז.) על סדר ריקודי האמוראים עם הכלה, (ראה לקמן על סדר הריקוד). וכן הוא האופן המקובל כיום.
אופן ריקוד נוסף היה מקובל במקומות אחרים באשכנז, שהיה רוקדים בשורה בסדר מיוחד, אחד אוחז ביד חבירו, האנשים עם החתן, והנשים עם הכלה. וכפי שבא תיאורו במנהגי ורמיזא הנ"ל "ואח"כ מחנגים שם ומשמחים חתן וכלה. ואחר כל הנשים עם הכלה, מתחברים זאת עם זו בידיהם, ומחנגים מצוה ראיי' , ואחר כך כל האנשים עם החתן מחברים יד ביד, ומחנגים מצוה ראיי'".
ומן הראוי לציין, את אשר מצאנו בתקנות שנערכו במנטובא שבאיטליה בדורות קודמים , שהבדילו בין המנהגים האשכנזים השונים. "לא יוכלו לעשות מחולות הנקראות פיסטי בשום זמן ובשום מקום ... אבל המחול שנוהגים לעשות האשכנזים בשמחת נישואים, הנקרא מצוודנ"ץ, יוכל כל אחד מהקק"י לעשות, אף בתנאי שיעשו אותו, האנשים עם האנשים ונשים עם הנשים, ולא באופן אחר".
ויתכן שהמנהג היום, שלאחר שהנכבדים מרקדים עם הכלה, עורכים ריקוד מיוחד בעיגול עם החתן, שהוא כעין 'שילוב' שני מנהגי המצוה טאנץ גם יחד.
סדר השתשלשלות המנהג
והנה אופן הריקוד, עבר גלגולים שונים במשך הדורות.
בדורות הראשונים, היו נוהגין לרקד עם הכלה ממש. ואם כי בהרבה אופנים לא היה זאת לפי גדרי ההרחקה הנדרשים, דנו הפוסקים ללמד זכות על המנהג, שנעשה לכבוד הכלה, ומסקנתם, שאף שלא ראוי להנהיג כן לכתחילה, אבל היכי דנהוג נהוג.
והמדקדקים, היו מקפידים לעטוף ידיהם במטפחת כדי שלא יבוא למכשול בהרחקות. וכמובא יוסף אומץ (מנהגי פרנקפורט, עמ' 344) "... ובמחול של מצוה, המדקדקים כורכים סביבות ידיהם בגד שקורין וטשיגלן, ואם יודע בעצמו בוודאות שלא יבא לידי הרהור שרי".
(יודגש, שמה שכתב למחות נגד הת"ח הנוהגים 'בהפסק מטפחת', אין כוונתו למנהגנו כיום לרקד ע"י אבנט. שמנהג זה עדיין לא היה נפוץ בזמנו. אלא למנהג אשכנז, המובא ביוסף אומץ הנ"ל עיי"ש. ויש הרבה שטעו בזה. [ומעי"ז כתב בשלחן העזר, (פ"ט, סעי' ח, ס"ק ה).
ומאידך יש מן האחרונים, שטענו נגד התורת חיים, שהעיטוף הידים במטפחת הוא עצה הגונה (ע"פ ירושלמי סוטה, ריש פ"ג. והובא בתוס' סוכה מז: ד"ה כהן). (ראה חי' מהר"י שפירא, ע"ז יז.)
דעות האוסרים
כנגד הנהגה זו יצאו חוצץ כמה מגדולי ישראל. וכפי שכתוב בתורת חיים (ע"ז יז. ד"ה אבי) והובא להלכה בפוסקים (פתחי תשובה אה"ע סה, ב. הגהות ש"י למורא שם. ועוד) "ונראה דאסור ללכת במחול עם הכלה בשבעת ימי המשתה, אפילו אינו אוחז בידה ממש אלא בהפסק מטפחת , כדרך שנוהגין מקצת ת"ח שבדור הזה אפ"ה לאו שפיר עבדי... ולא אמרו חכמים אלא כיצד מרקדין לפני הכלה, ולא עם הכלה". וכן כתבו לעורר על כך, כמה וכמה מגדולי ישראל בדורות עברו.
המנהג כיום
ובעקבות דברי המעוררים, הרי במשך הדורות נתבטל אט אט מנהג אשכנז הישן . ובמקומו הופיעו הנהגות חדשות ע"פ גדולי ישראל. יש קהילות שבטלו לגמרי את ה'מצוה טאנץ', ע"פ הוראת רבותיהם (וכן נהגו גם חלק מצדיקי הדורות כגון הרה"ק ר' ברוך ממעז'בוז זי"ע ועוד).
ויש מן היראים שהנהיגו לקיים שניהם, המנהג הישן לרקוד עם הכלה עם גדרים ההרחקה הנדרשים, ומרקדים עם הכלה ע"י אבנט ארוך, שהכלה מצד אחד, והמרקד מצד השני.
ויש שמאנו בפשרה זו, כאשר קבלו את טענת התורת חיים, שבחז"ל מובא רק לרקד לפני הכלה, ולא עם הכלה. ולכן ערכו את הריקודים לפני הכלה ברצוא ושוב, ובהכאת כף בלא אבנט כלל (כן נהג הדברי יחזקאל משינווא זי"ע, ועוד צדיקים, כמובא בליקוטי מהרי"ח נישואין , ובשלחן העזר הנ"ל).
המנהג הנפוץ כיום, בקהילות הנוהגים 'מצוה טאנץ', הוא לרקוד ע"י אבנט ארוך, אשר אין בזה שום חשש .
ויצויין שהנהגה זו אין מקורה במנהגי חסידים דוקא, ואף במחוזות אחרים נהגו כן, (כפי שמובא בתולדות אדם פט"ו, על ר' זלמל'ה מוולוז'ין תלמיד הגר"א). אלא במשך הדורות מרוב החוגים והקהילות נתבטל לחלוטין מנהג ה'מצוה טאנץ', כנז"ל. ורק אצל חסידים - אשר ראו סודות נעלים בקיום המנהג - נשאר המנהג הישן על מכונו.
