שויתי י"י לנגדי תמיד כי מימני בל אמוט:
אני הפחות והנבזה חברתי ספר זה אבל לאל יתברך השבח וההודיה בחנני נמלה מקטני ארץ ישע רב ודעת ותבנה ישתבח לנצח נצחים אמן:
זאת אומרת אני המחברת:
יצאתי על פני האדמה מאת אדם להבל דמה:
מחוללני בריה קלה בדעת לא איש אך תולעת:
מולדני שפל ברוחו ונשמו הבל הבלים הוא ושמו:
פנחס
זה אליהו
בן איש צדיק וקדוש ר' מאיר
זלה"ה ילוד אשה יראת ה' היא תתהלל מרת יענטה
נ"ע מוילנא
הבירה אשר בליטא המדינה:
הדבר אשר העירני לחבר זה החיבור והסיבה אשר סבבה את כל דברי ספר הברית הזה היה, כי ראה ראיתי ספר קטן הכמות ורב האיכות לקדוש ה' מכובד המקובל האלהי הרב ר' חיים וויטאל זלה"ה תלמיד האיש אשר יבחר בו ה' הוא הקדוש האר"י לוריא ז"ל הנקרא שערי קדושה, אשר בו מורה דרך ישר לעם הקודש עד שכל אדם מישראל יכול שיעלה ויבא ויגיע למדרגת רוח הקודש אפילו בזמן הזה ובחוצה לארץ, כי זה יכתוב ידו (בחלק ג' שער ו' בו), שאחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי ונשתייר רוח הקדש, עכ"ל. וזאת אשר דבר (בשער ז' בו), אל יתייאש האדם, כי הנה בפסוק ודבורה אשה נביאה (שופטים ד'), תנא דבי אליהו מעיד אני על שמים וארץ בין איש בין אשה בין כותי בין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו. והנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוח הקודש בזמננו זה והיו מגידים עתידות, ומהם בעלי חכמה לא נתגלית בדורות שקדמו אלינו, עכ"ל:
ועם היות כמותו של הספר קטן מאד חלק אותי לשלשה חלקים. וארא והנה בשני החלקים הראשונים בו כותב דברי מוסר השכל וארחות חיים, ואין לי דבר בזה, כי עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ודבריו חיים וקלים להבין. אמנם בחלק הג' בו אומר דברים נפלאים ונוראים, ונכבדות ידובר בו במהות הד' עולמות ובמהות האדם וסוד הנבואה ואיכותה ומדרגתה, וענין רוח הקודש הנוהג אפילו בזמן הזה ואפילו בחוצה לארץ ומהותה ואיך ימשוך אותה האדם והנהגת האדם המעולה הזה:
ולבי ראה הרבה כי לא רבים יחכמו בו בחלק ההוא מפני שמביא בו דברים מחכמי הפילוסופים ודברים מחכמי הטבע ודברים מחכמי המקובלים. ומה שהוא מסוד חכמים המקובלים מביא בדברים קצרים ורמיזות דקות וברצוא ושוב כאשר כתב בעצמו (בשער ז' בו), וז"ל - אבאר איזה ענינים ואפתח כמלא פי מחט סדקית, עכ"ל. ומה שהוא מלמד דעת מבינים חכמת הטבע והפילוסופיא אינו מביא אפילו בלשון קצרה אך רק זוכר הדברים בשמם לבד והניף ידו אל המקום אשר שם יחנו על ספריהם, כי סמך בו על המבואר בדברי הפילוסופים והטבעיים, כאשר כתב (בחלק ג' שער ה' בו), וז"ל - אע"פ שאינו רואה אותם כנודע בחכמת הטבע, עכ"ל. עוד שם, ז"ל - אשר גם הם בנפש החי כנודע בחכמת הטבע, עכ"ל:
ואלה ההקדמות מדברי המקובלים אשר ישנו פה בקצור גדול ומדברי הפילוסופים אשר איננו פה כי אם בזכירה לבד כלם צריך האדם מאד להבנת דבריו בחלק ההוא, ובחוסר כל אלה דבריו בו כדברי ספר החתום, ובקוצר כל כך סתם וחתם הדברים והדלת סגר אחריו, ויעש מסך לפתח, איננו פותח דלתות העליה אלא כמלא פי מחט סדקית, ואנן כסיכתא לגודא (שהוא יתד בכותל) שנכנס בו בדוחק גדול, וע"כ דבריו בלתי מובנים כלל ושערי קדושה ננעלו, ואם כן במה יזכה נער את ארחו ארחות חיים:
ואנכי הרואה כי תועלת גדול יש בו לעם ה', מלבד הענין הנכבד של המשכת רוח הקודש להוציא מכח אל הפועל ממש מה שהתכוין בזה מחברו, אשר לא הכל רוצים בתועלת הברכה העליונה ההיא ולא הכל רצים אחריה ולא כל רוצה ליטול את השם, כי אך רק בהיות האדם יודע הדבר הגדול והנכבד הזה יראה ורעד יבא בו יראת הרוממות מאהבה מסותרת אל ה' לדבקה בו בתשוקה מתוקה ואמונתו גדולה באלהיו אשר נפשו רוחו ונשמתו קשורים ושתולים בו, ובהיותו יודע כמה רב מעלתו וכמה גדול כחו ואל איזה מדריגה יוכל להגיע כשירצה, אז יפנה לבבו ממעשה הבהמיות וימאס תענוגי הגופניים ויקוץ במדות הרעות, ויבז בעיניו לשלוח יד לידיעת הקירת שכל האנושי והקשי העיוני ומופתי הפילוסופיא המהלך על כנפי רוח כל אדם כוזב. וראיתי בני עליה והמה מועטים המבינים בו בחלק ג' מספרו, לכן קמתי אני לפתוח לדודי שערי קדושה בישע אלהים כפתחו של אולם מה שהיה בראשונה כפי מחט סדקית כעדות המחבר ז"ל בעצמו, ואמרתי אני בלבי אם חפץ ה' בידי יצליח אכתוב ספר שיהיה כמו הקדמה אליו אשר על ידו יפתחו שערים ויבא גוי צדיק בשערי קדושה, אפתח לכם את ארובות השמים בו ושערים לא יסגרו עוד, כי אביא בו כל ההקדמות הנצרכים להבנת דבריו, ואבאר בכל המקום שצריך ביאור, ובמקום שקיצר ארחיב הדבור ואשלים הענין כדי שיבין וישכיל את דבריו בו כל אדם:
אמנם אגב גררא באו בספרי זה דברים רבים ונכבדים שלא נצרך לספרו הנזכר כלל, כי לעצור במלין מי יוכל, וכך היא דרכה של תורה שכל דבר ממנה מושך עצמו ואחר עמו כי ראשו של זה בצד עקבו של זה, מהם דברים מספרים קדמונים וחשובים מראשי אלפי ישראל הבלתי נמצאים, כי אמרתי אלקטה באמרים אחרי הכשרים, ואשימה עיני עליהם לעשות מהם יסוד לבנין, ואשר יחנני אלהים בו בענין, כפי אשר יצוה חסדו לי לקנין, אבנה עליהם ואחברם עם המנין, ומהם דברים מגדולי חקרי לב חכמי האומות הקדמונים והאחרונים, ומהם אשר חנן צור לבבי וחלקי כמה אמרות טהורות אשר מיד ה' עלי השכיל בהלו נרו עלי ראשי במה שלא קדמני אדם בו, ואפשר שהם יותר מהדברים הנצרך לספרו, אך אבטח בחסדי ה' כי ראוים הדברים להאמר וכתב יושר דברי אמת נתנו לכתוב בעצמן מצד התועלת והתכלית המכוון בכל דבר ממנו על דרך ה' והיה כל הנותר באוצרות ה', כי דברים ישרים ותמימים יותרו בה:
ועל כי התוספת מרובה על העיקר לכן לא העתקתי ספרו הנזכר כסדר ככתבו וכלשונו בספר זה, כי באמת אין הספר הזה פירוש עליו בלבד רק על ידי דברי ספר זה יבואר דברי הספר ההוא מעצמו, והוא כבר נדפס פעמים רבות וישנו ביד רבים, אבל העתקתיו פרקים פרקים כל פרק במקום הראוי לו בספר הזה, לפעמים כלשונו ממש, ולפעמים בתוספות קצת כפי הענין ולמוד שהמקום גורם. ולא חברתי הספר הזה לגדולים וחכמים ונגד זקנים, ולא לפני כל יודעי דת ודין אשר אתם החכמה והמדע בהלכה והוראה, ולא אל המשכילים בכל ספר וחכמה בפילוסופיא ובטבע ובמכתב מדינה ומדינה ככתבם וכלשונם, גם לא ליודעים חן מחכמי הקבלה הבאים בסוד ה', כי מה הבאתי אשר לא ידעו, ומה חדשתי אשר לא התבוננו, ואת מי מהם אין כמו אלה. אמנם חברתיו לקטן בחכמה כמוני. את מי אורה דעה את מי אבין שמועה, לבן אדם אשר ידמה לי ולאנוש כערכי ואם מך הוא מערכי והוא הצעיר:
ואף אם האמנתי כי אני עניתי מאד, ולי יש לדעת כי אנכי תולעת ולא בינת אדם לי, ולא חדשתי אלא דברים קטנים וענינים קלים, בכל זאת ארשת שפתי בל מנעתי סלה ולא החדלתי את עטי מכתוב אותם על הספר, כי רוצה ה' בעמו כן, וכך עלתה במחשבה לפניו יתברך שראוי ונכון לכל איש ישראל לעשות כן, וחייב כל אדם לכתוב כל דבר מדברי תורה וחכמה או מוסר ה' אשר חנן אלהים אותו ואם לאו ענוש יענש, כמו שאמרו חז"ל בזוהר תזריע (עלה מ"ו עבר ב') וז"ל - כמה דעונשא דבר נש בגין מלה בישא כך עונשיה בגין מלה טבא דאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל בגין דפגים לההוא רוחא ממללא דהא אתתקנת למללא לעילא ולמללא לתתא וכלא בקדושא, כש"כ אי עמא אזלין בארחא עקימא והוא יכיל למללא להו ושתיק ולא מליל כמה דאמינא דכתיב נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר (תהלים ל"ט) עכ"ל, וכתוב בספר חסידים (סימן תק"ל) ז"ל, הקב"ה גוזר על האדם כמה ספרים יעשה, יש שגזר עליו ספר אחד ויש ב' או ג', וכל מי שגלה לו הקב"ה דבר בתורה ואינו כותבו ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגלה לו כי לא גלה לו אלא לכתוב, וזה שכתוב האלהים יביא במשפט על כל נעלם (קהלת י"ב) כלומר שגרם שנעלם הדבר ההוא, עכ"ל. ובאמת אמרו חז"ל אין הקב"ה מקפח שכר אפילו שיחה נאה, מכש"כ דבר נאה ומתקבל. לכן אפילו כל אמירה נעימה לכתיבה יהיבה, ובכן שמעו אמרי כי נעמו אף אם אין גדולות בינימו:
גם אם לפעמים תמצא בספרי זה השגה על איזה חכם קדמון מרבני קשישאי אשר קטנו עבה ממתני אל תתמה על החפץ איך שפל אנשים יקום ועל שר שרים יעמוד ויצא ונלחם ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו, ואיך הזבוב מפגיע את הארי. כי כן דרך בן ננס הרוכב על צואר ענק אשר למרחוק עיניו יביטו מה שלא תשורנו עיני הענק עצמו אף אם כגובה ארזים גבהו, על כי הוא רם ונשא על גבי הענק ממעל לו וגבוה מעל גבוה ורם ושפל יראה עד מרחוק וקצר קומה וגובה ממרחק ידע, ואור הנר הדקה יפה לבדיקה יותר מן המאור הגדול והאבוקה, כי הראשון אדם בכל חכמה ומדע אשר יוציאם ואשר יביאם מן האין אל היש ומן הכח אל הפועל, ונודע אשר הוא אדם אי אפשר בטבעו שבכל דבריו יעשה טוב ולא יחטא באיזה פרט בו בשום שגיאה, והאחרון ימצא הדברים ערוכים לפניו מבלי יגיעה, לכן אין מן התימה אם עליו יצריח אף יריע, ויט מעליו, או בא לעזרו ויהי לו למושיע. ואני הנה בנתי לי מן הננס קטנתי והיד כותבת מטעם המגביהי לשבת, אדע כי עירום אנכי, אדם ובהמה, ואדע כי כרובים המה, בעלי זרוע רמה, אך תורה היא וללמוד אני צריך וכך היא דרכה של תורה שהאחרון שואל ומשיב מפרק וטוען ומשיג לפעמים בדברי הקדמון ובודק עד מקום שידו מגעת להוציא האור שבה לאמתו ובלבד שיכוין לבו לשמים כמו שכתוב בתשובת חוות יאיר, וזאת אשר דבר שם, מותר לכתוב על איזה מחבר מן הראשונים שטעה כיון שמין האנושי לא ימלט מן הטעות, עכ"ל. והנה בשמים עדי כי לכבודו כונתי, לכן כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ואחשך גם אנכי:
ולהיות כי נצרך לספרו הנזכר הקדמות מדברי הפילוסופים והטבעיים, והקדמות מחכמי האמת המקובלים, לכן חלקתי הספר הזה לשני חלקים. בחלק הראשון הבאתי בו דברי הפילוסופים והטבעיים, לכן קראתי שמו כתב יושר. אמנם בחלק הב' הבאתי בו דברי חכמי האמת, לכן קראתי שמו דברי אמת, על שם הפסוק וכתוב יושר דברי אמת (קהלת י"ב). ועל כי האותיות אשר בסוף ד' תיבות אלה הם ברית, לכן קראתי שם הספר בכללו ספר הברית, על שם הפסוק ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד). וכל חלק ממנו חלקתי למאמרים, אשר כל ענין בו הוא מאמר אחד ולו שם כשם הענין אשר ידובר בו. וכל מאמר חלקתי לפרקים, למען היות ריוח בין דבר לדבר בו בענין וינפש הקורא:
ואלה דברי הספר אני מתחיל לחבר ולדבר בו בעזר האלהים מתחלת עולם הזה הנקרא עולם עשיה, וכותב מענין הז' רקיעים שבו ומהחומר והצורה אשר בדבר ה' שמים נעשו, וממה נחצבו ונבראו החומר והצורה ההוא. ואח"כ נדבר מעשרה גלגלים. ואח"כ מהכוכבים הקטנים העומדים ברומו של עולם וכוכבי אור הנקראים (פיקס שטערין). ואחר כך מהכוכבים הזנביים הנקראים כוכבי דשביט, ובלשונם (קאמעטין). ואחר כך משבעה כוכבי לכת, ובפרט מן השמש ומהות האור, ונודעתי לך שם דבר נפלא בפסוקי התורה הנאמרים ביוצר המאורות, ובדברי חז"ל באור שבעת הימים. ואח"כ נדבר בלקות החמה ולקות הלבנה. ואח"כ נדבר מן הד' יסודות, אשר המה - אש, רוח, מים, עפר, ומחומר וצורה שלהם, וממה נחצבו ונבראו החומר והצורה ההם, ובפתיחה מבואר ענין העצם והמקרה והחומר והצורה על דרך ההגיון הנקרא (לאגיק), ואני טרם אכלה לדבר מענין הד' יסודות אזכיר שם חלק מחכמת הטבע, שנקרא בלשונם (פיזיק) וכמה בחינות ונסיונות פלאות אשר ברא אלהים לעשות בטבע הד' יסודות, ביסוד הראשון אשים דברי בפיך לאש, וביסוד השני הנני נותן בו רוח לדעת איך לעשות לרוח משקל וכדומה, ואצל יסוד השלישי במקום אשר אנכי נצב על עיון המים אדבר על כמה מיני מים וימים ונהרות ומעינות על היאורים ועל האגמים ועל כל מקוה מים איכותם ומהותם וטבעם, ואצל יסוד העפר והארץ אזכור ידיעת מחלקות הארץ לגבולותיה בדרך כלל הנקרא (יעאגראפיא), ועל המדינות בו יאמר איזה בחלק זה ואיזה בחלק זה ממנה, גם איים רחוקים לכל משפחות האדמה וכל ההרים הרמים והזורקים אש. ואח"כ נדבר במקריים הבאים מן הד' יסודות ומתפעלים מהם בגזירת חי כפי אשר ישלח דברו ויצוה על הזיקים ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים ועל הקרח והקור והחום והאד והטל והכפור וענן וערפל וגשם ושלג וברד והקשת ויריית הכוכבים, ועמודים האדומים הנראים בשמים, כל אחד מהם מהותה וטבעה וענינה ופעולתה. ואח"כ נדבר בדרך כלל מן הברואים על האדמה מהד' יסודות אשר המה - הדומם וצומח וחי ומדבר, הנקראים צבאי מטה, וכאשר כל ברואי מעלה אשר בשמים ממעל ג"כ בבחינת דומם צומח חי מדבר רוחניים, הנקראים צבאות מעלה או צבא השמים, אשר על כן ה' צבאות שמו ית'. ודבר פלא מצאתי ראיתי בספר עשרה מאמרות, כי דומם צומח חי מדבר עם הכולל גימטריא צבאו"ת.
ואח"כ נדבר מהדומם וכן מהצומח וכל הכחות שבצומח שהם כח הזן וכח המגדל וכח המוליד וכל טבעיהם דרך פרט, וכמה נצנים ופרחים וצמחים משונים בטבעיהם. ואח"כ נדבר מהחי דרך פרט כמה מיני בעל חיים, כל צפור כל כנף, בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, וכל הולך על גחון ודגי הים את התנינים הגדולים עם הקטנים אשר שרצו המים למיניהם ואיכותם וטבעיהם, ומכל הנפשות וכל הכחות וכל החושים אשר בבעל חי. ואח"כ מהמדבר, ובו ארחיב הדבור על הרכבת גופו, ומאיזה בחינות בד' יסודות נתהוה גופו, ושם אזכיר חכמת הנתוח - הוא דעת כל אברי האדם וגידיו הנקרא בלשונם (אנאטאמיא), בפרט אבריו הפנימיים אשר המה המוח והלב הריאה והטחול הכבד והקבה המרה ושלחופית הכליות ובני מעים, ובנין כלי החושים בפרט העין, וראשית יצירת האדם בחדרי בטן אמו ועיבור ויניקה קטנות וגדלות, ומוחין מוח העומד ומוח המתפשט, וטבעו ודרכו עד זקנה ושיבה עד יום מותו. ונדבר על כל חושיו אשר המה חוש הראות, והשמע, והריח, והטעם, והמישוש, כל אחד מה ענינו וטבעו וכחו, ואיך משיג המוחשים בפרט הראות והשמע. ונדבר גם כן על כל הנפשות שבו דרך פרט, ומאיזה בחינה בד' יסודות נתהוה בו כל נפש. ואח"כ נדבר מכל כחותיו הנפשיים, והם כח הזוכר, כח המדמה, כח המעורר, כח המשער וכדומה. ואף על ענינו בעת השינה בחלום אדבר בו. ואח"כ נדבר משכל המעשיי ושכל המדיי שבו. ואח"כ משכלו העיוני וכל השגותיו. ואח"כ נדבר מכל ידיעותיו שהם המורגשות והמקובלות והמפורסמות ומושכלות הראשונות ומופת הנקנה והראיה ומופת החותך.
ואח"כ אשקול כל ידיעותיו במאזני צדק לדעת מי מהם מאמת דברו יותר, ומי עלול ההטעה יותר. ואח"כ נדבר על דרך האמונה מאמר אמת וצדק. ואח"כ נדבר מתכלית האדם, והעולם, וסבת השארת הנפש ואופניו על דעת הפילוסופים והמקובלים, אופן אחד בארץ אצל שכל הפועל בגלגל הלבנה, ואופן אחד אצל הכרוב בצל שדי. ובו אגמור חלק ראשון, את ישועת מרום וראשון:
ובעזר האלהים אביא על כל דבר מאלה הדברים ג' דעות, ואלו הם, א) דעות הפילוסופים הראשונים. ב) דעות הפילוסופים האחרונים, כי אלה פוסל את הראשונים מהם, וכל אשר קיימו והסכימו הקדמונים סתרו האחרונים, כחשו ואמרו לא הוא, עקב היתה רוח אחרת אתם בכל הדברים. ג) הוא דעת חז"ל בתלמוד ובמדרש ובזוהר ותקונים וכתבי הקדש להמקובלים הנאמנים:
והנה בדברי חז"ל כפי אשר תהיה חוט של חסד ה' עלי בדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר, אם להסביר ולפרש הכוונה, אם לשאול ולהתיר נכונה. אמנם בדברי הפילוסופים במקום אשר אינם מנגדים לדעת חז"ל אתן את לבי לדרוש ולתור בחכמה את מי מהם האמת, עם הראשונים או עם האחרונים. ואנכי צדק צדק ארדוף, אקבל האמת ממי שאמרו וענתה בו צדקתו ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו, ונגד דעת הבלתי צודק אדרוך קסתי לקראתו ידי תהי' בו ולא ארצנו. ולפעמים אין גם אחד מהדעות יכשר בעיני, אבל אשר אמרתי אני בלבי בו בענין אחוה דעי, ואענה אף אני חלקי כפי אשר יעמס לנו האל ישועתנו בו. ואם רצונך לקבל פני פילוסופות חברנו בכל המקום אשר הם לנו לא לצרינו, קדמה פניו כי הבאתי לך דבריו בכל ענין. אך בכל המקום אשר לא לנו, ינגדו לדעת חז"ל וקבלת קדמונינו, לא אכרות להם ברית כי אם בנקור להם כל עין ימין, לא אשא פני כל כופר, אך במשפט אביא דעותיו עד יבטלו מחשבותיו ואבדו עשתונותיו:
אחר הדברים האלה אתחיל חלק השני, וה' יושיעני. ונקרא דברי אמת כי רוב דבריו על דעת כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל בספרו עץ חיים ותלמידו הגדול ר' חיים וויטאל ז"ל בספרו שערי קדושה הנזכר. כי לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויא כוותהון, ואספה עלימו דעות יקרות ואמרות טהורות משאר קדושים וקדמונים המדברים באותן הענינים וכמה דברים טובים ומאמרות חביבות אשר חנן אלהים את עבדך כפי אשר שם יצוה ה' את הברכה ויהי לי לישועה:
ובראשית החלק השני אדבר את ישועת אלהינו על כל נפשות הישראלים שהם נפש רוח ונשמה חיה יחידה, אשר יש לו מהעולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, מלבד נפש המדברת אשר בכל מדבר, על פי הקדמות נוראות בצדק, מנתיבות פליאות חכמה של האר"י ז"ל ותלמידו ר' חיים וויטאל ז"ל הנזכר. עוד יזכור לנו שמה מענין יצר הטוב ויצר הרע. גם הנה מקום אתי בחלק זה ונודעתי לך שם מענין המזל. אח"כ נדבר על מדות הטובות והרעות שבאדם, באיזה בחינה בנפשו שתולים ואופן תקנת הרעים שבהם. אח"כ נדבר על מצות ה' מאמר נחמד. ואח"כ יבא מאמר נכבד בענין האהבה ויראת ה', היא חכמה אשר לא שמעה אוזן מעולם עד הנה. אח"כ נדבר על הצדיקים ועל החסידים בקדימתן זה על זה במעלה. אח"כ נדבר מהדברים המעכבים הנבואה או רוח הקדש. ואח"כ מתנאיהם, ואח"כ מאיכותם. ובהכרת רשעים תראה שם ענין נפלא וסוד גדול באיזה אופן נפשות מרעים יכרתון, וענין השארת הנפש של הצדיק. ואח"כ מידיעת הנבואה ורוח הקודש. והיו עיניך רואות בחלק זה גם מענין שכל משכיל ומושכל כפי אשר הוא מסוד חכמים ונבונים בחכמת האמת. ואח"כ ממדרגת הנבואה והנביאים. ואח"כ מסוד רוח הקודש. ואח"כ מדרך המגיע לרוח הקודש. ואח"כ יבא מאמר נכבד בענין אהבת ריעים וחברת מין האנושי דבר שלום לגוים. ואח"כ יבא בענין האהבה והשמחה בהם מאמר נפלא מה טובו ומה יפיו אשר על ידו נקל על האדם לגשת אל הקודש פנימה ולדבקה בו עד יצלח עליו רוח ה' רוח ממרום וקדוש, ובו אשלים הספר בעזר האל המושיע:
הנה נמצא מי שיקרא בו מראשיתו עד אחריתו פעמים שלש ישלים את נפשו בכל הטוב אשר זכרנו והענינים הטובים אשר לא זכרנו פה כי אין זכרון לכלם הנה פן ירבה ההקדמה, ובכן אמרתי די ולא יזכרו עוד בשמם:
והתועלת המגיע מספר הזה בכללו הוא ג' דברים. א) מה שזכרתי בראשית ההקדמה להתודע ולהגלות ע"י ספר הזה דרך השגת רוח הקודש אשר אפשר לכל אדם להשיג אפילו בזמן הזה ואפי' בחוצה לארץ איש איש כפי מדרגתו וכפי אשר יכין את לבבו אל ה' על פי התורה אשר יורה לנו פה קדוש ר' חיים וויטאל ז"ל בספרו הנזכר אשר עליו תמכתי יתדותי מעשה אצבעותי בספר הזה. ב) מה שכוונתי בו להועיל לבני אדם כמוני לקרבם לעבודת ה', לתורתו יראתו ואהבתו, ולדבקה בו בשמחה רבה ולהאמין בו כפי המסורה מהאבות על לב בנים מדור דור ודורשיו מאמינים בני מאמינים מקבלה ואילך עד הדור שעמדו רגליהם על הר האלהים זה סיני מראש אמנה וקבלו התורה מאת ה' מן השמים פנים בפנים ופה אל פה, לא כפי התחכמות האדם בעיוני הפילוסופיי בו הנבנה עלי הגיון כפי אשר המצפצפים והמהגים יהגו בגרונם. ג) מה שהחכמים והמשכילים יבינו מדברי ספר הזה כבוד אלהי ישראל ויכירו מי שאמר והיה העולם אשר עמא דבר יגשימהו, והפילוסופים יעלוהו, עד אשר מהשגיח על העולם יסלקוהו. כי חברתי את ספרי זה לכבוד אל חי העולמים, אלהים אלהינו ה' אדונינו, לא כחוברי חבורים חדשים מקרוב הכותבים בפירוש על פתח שער מחברתם שחברו הספר ההוא לכבוד איזה בשר ודם אשר לצל עובר נדם ובקבר יורדם, או לכבוד רעו וידידו, או לכבוד אדונו ונגידו, ויש אשר לכבוד אחותו, ויש אשר לכבוד חמותו, מנוער עד זקנה ושיבה תבנית זכר ונקבה, ולא זכר כי עפר אנחנו וכבודו לעפר ישכן סלה:
עוד תועלת מספר זה, שידע האדם כמה גדולים מעשה ה' בסתרי הטבע אשר בד' יסודות באפס עצים אש לא נופח, ומה דרך הרוח וטבע האויר, ואיך מים תכן במדה אל כל מעיני מים ולמקוה המים, וכל בשליש עפר הארץ ועליה יצב גבולות עמים וינח בכל גבול עם ועם כרצונו. ואיך מפליא לעשות בטבע היסודות במהות הרעש אשר נוע תנוע הארץ, ומהות רוח סערה וקרח הנורא, ומהות האד העולה מן הארץ ושכבת הטל וכפור שמים מי ילדו, ומהות ענן וערפל וגבורות גשמים ואוצרות שלג וברד כבד ומראה הקשת, והברק ורעם גבורותיו יתבונן, וחצי הברק וטבעם, ועמודי אש לילה או יומם הנראה בשמים. ויראה את כל מעשי ה' הגדול כי נורא הוא בכל יצוריו אשר עשה, והנם אבנים טובות ודומם וצמחים ופרחים וכל עשב השדה כל עץ מאכל וכל עץ רענן, וכל החיים למיניהם בטבעם בעוף ובבהמה, כל החיה כל הרמש ומכל נפש החיה אשר במים. וכמה עושה גדולות עד אין חקר בבריאתו המדבר, אשר יצר את האדם בחכמה נפלאה כל אבריו וגידיו ומרוצת דמו וכלי חושיו ואבריו הפנימיים, כל חדרי בטן כליות ולב וכדומה, וכמה נפלאים מעשי ה' בכחות הנפשיים שבו. ומה רבו מפעלות תמים דעים בבריאתו העולם בכללו, הארץ ומלואה, הים ומלואו, איים ויושביהם. ומהות האור ומהלך שמש ירח וכוכבים במסלותם ורוב גדלם ורחב הקפותם, גם צבא מזרות קורא בשמותם. ובכן יאמרו לאלהים מה נורא מעשיך אלהים. וכל הידיעות הנזכרים מובאים בספר זה, וכולם נעתקו מספרי חכמי האומות אשר עדן לא היו מהם בספרי לשון הקודש כי אם מעט מן המעט אפס קצהו זעיר שם זעיר שם, ומהם ספרים אשר לא נגע בהם יד כלל, לא נעתק אפילו אות אחת ללשון הקודש, כי באמת אמרו המבינים, שלא נעשה ספר כזה בלשון הקודש מיום גלינו מארצנו:
עוד תועלת נמשך מספר זה וגדולה היא מאד, שלא יצטרך איש הישראלי לבלות זמנו לקראות בספרים הרבה אין קץ בדברים שאינם גופי התורה הנקראים (בייא ספרים), כי הקורא בספר זה כקורא בספרים הרבה מהם, מפני שכללתי בו ספרים רבים ונכבדים מראשי החלוץ לבני ישראל הראשונים והאחרונים המדברים מן החקירות והידיעות, וספרי היראים בעלי מוסר השכל, וספרי המקובלים הנאמנים, וכן כללתי בו ספרים הרבה מחכמי האומות המחקרים והפילוסופים והטבעיים, חדשים גם ישנים דודי הצעתי לך בלה"ק. אף כי לא הארכתי בכל ענין וחכמה עד תכליתה, וכלה לא אעשה, כי הנייר יכלו והם לא יכלו ואין קצה לתכונה ולשום אחד מן החכמות, ואף המה בספריהם ללשונותם ג"כ לא הגיעו עד תכליתן ועדיין לא באו עד קצן אבל האריכו בהם וכתבו הרבה יותר. ובאמת מעוטן יפה ורובן רעה מטעם אשר תדע באכה ספרה (במאמר י' פרק י"ד חלק ראשון). אמנם לבטח תדע כי מה שצריך לקראות בספריהם מאה עלין תמצא נכלל בספר זה בעשרה עלין, כי כך טבע לשון הקודש לצמצם, והוא מועט מחזיק מרובה כידוע, מרבים הם להביא ובקצה תבל מליהם, ואני כתבתי מעט ולפי מעט המלות בלשון הקודש הממעיט לא החסיר ולא העדיף המרבה כי אם יגיעת בשר הרבה, בחון היום בפתחך ספרים בלשונם ותמצא כי לא שקר מלי, ועל כן ישאר עת לעשות לה' ופנאי לעסוק בגופי תורה הן המה משניות וש"ס ופוסקים ומדרשי חז"ל והזוהר וחכמת האמת בכתבי האר"י ז"ל, בפרט כעת שכבר נדפסו כל כתבי הקדש שלו. כי גם ספרי הקבלה בזולת ספרי האר"י רבים הם מאד בכמות ומעט באיכות והאדם יכול לבלות בהם שנים רבים ולא ידע נחת. לא כן ספרי האר"י ז"ל שהמעט ממנו הוא רב מאד וכל דבריו אמת וצדק. ועתה כבוא ספר הזה ליד עם ה' ידעו החכמות והידיעות ככתוב על ספר הברית הזה בזמן קצר וישאר להם זמן רב ועת לדרוש את ה' בגופי תורה ויהי עתם לעולם בתורת ה':
עוד תועלת, כי הדברים אשר הבאתי בו מספרים אחרים, רובם ככולם הם מספרים קדמונים היקרים המסולאים בפז ובלתי נמצאים כי אם אחד בעיר ושנים במשפחה ולכן הדברים בלתי נודעים כי אם לאדם אחד מאלף. הנה נמצא כי גם זה לטובה ולתועלת להקורא כי חדשים הם לנגד עיניו ומקובלים על אזן שומעת, מלבד אשר יבאו בו דברים ופרקים רבים ונכבדים ומאמרים גדולים וטובים אשר מראשיתם ועד אחריתם מיד ה' עלי השכיל בחסדו ולא קדמני אדם בהם מעולם. והיו הדברים האלה בעזר האלהים לכל הנגשים אל ה' ולישרי לב שמחה:
עוד תועלת, שאם תקרא בו פעמים, ושלש תבין ותשכיל חלק מה בתורת אמת ויד תהיה לך בחכמת הקבלה, ונמצא אתה יודע רזי עולם העליון ותעלומות סתרי מעשה בראשית ומעשה מרכבה על דרך האר"י ז"ל בעץ חיים ותלמידו הגדול ר' חיים וויטאל ז"ל בשערי קדושה:
עוד תועלת, שתמצא בו כמה אמרות טהורות אשר חכמים יגידו בתלמוד באגדותיהם, או השתולים במדרש, או המשובצים בזוהר, או האמורים בבית מדרש הנעלם ובתקונים, אשר האדם משתומם עליהם ולמראה עיניו ישפוט שא"א להיות כן, אחוה דעת ואוכיח במישור את ישועת ה' מה יקר דעתם בו, וכמה לשון חכמים תיטיב דעת, ואיך מאמריהם נאמנו מאד:
עוד תועלת, מה שהבאתי בו כל דברי המכחישים סברותיהם ודעותיהם וטעותיהם כדי שתדע מה שתשיב לאפיקורוס ובהשכיל תשיב למין אשר שואל:
...
ולמען ירוץ הקורא בו הנחתי הלשונות הזרות ועזבתי המלות הנכריות ובחרתי לשון נקיה וקלה ודרך אמצעי, לא ארוכה ולא קצרה. אף נזהרתי שלא לכתוב בספרי ראשי תיבות כדרך רוב הספרים, אבל כלם תמלאמו נפשי, אין מלה בלשוני בראשי תיבות. אפילו ראשי תיבות אשר הם גלוי וידוע לכל שלמים הם אתנו. ואם ימצאו בו איזה ר"ת, מעט מזעיר יהיו ואשר כבר נכח פניך היה מפורש אשר ראו עיניך אותם כמה פעמים באר היטב. ותשלם כל התיבה כדי שלא תתמהמה בקראך בו ובאת אל התיבה בלי איחור, לא אסיר תומתו ממנו עד אם כבר היה לנגד עיניך פעמים רבים כאשר תמו כל האותיות אשר אתו בתיבה. ונזהרתי אפילו לחסר אות האחרון בתיבה ולנטות עליה קו המורה על חסרון אות האחרון כנהוג ברוב הספרים שמחסרים אות בתיבה וקו ינטה עליה, לא יעשה כן בספר הזה, אבל כל התיבות בו תמימים יהיו למען ידע ויבין בה כל איש אפילו איננו חבר רק מבין במקרא ובמשנה לבד, ע"כ אוחיל לו כי יערב עליו שיחי, כי בחמלת ה' עלי נתן לי לשון למודים ובמליצה מתוקה היא חקוקה:
והנה באתי במגלת ספר ולא זכרתי את שמי עליה, אך לא עשיתי זאת מטעם ענוה או חסידות רק משום מעשה שהיה, וכך היה:
בתחלת כתיבתי זה הספר בק"ק בוטשאטש אשר במחוז גאליציא, מרוב חשקת נפשי ותשוקתי הנפלאה לחבר המחברת הזאת הייתי מהיר במלאכתי ומתמיד מאד, ואני כותב על הספר את הדברים האלה יומם ולילה, כחשכה כאורה, בהתמדה גדולה ותדד שנתי מעיני על הרוב עד חצי הלילה, עד כי עששה מכתוב עיני, עתקה המאור מבבת עיני ולא יכלתי לראות, ונפלתי למשכב וחליתי מאד בעונותי על ראשי ועל עיני, והייתי עוסק שם ברפואות כל ימות החורף ולא עלתה ארוכה ומרפא, כידוע לכל אנשי ק"ק בוטשאטש. ונסעתי משם לק"ק לבוב אשר היא מטרפולין במדינה הנזכר ועסקתי שמה ברפואות כמו חצי שנה, בבית הרבני המופלא הקצין ר' נחמן רייס. ובהיות כי קוה קויתי לאור ואין, והייתי כמעט מיואש מאור עיני, זכרתי דברי האומר נודרין בעת צרה, ונדרתי לאלהי השמים ואמרתי, אם יהיה אלהים עמדי ויחזור לי מאור עיני ושב ורפא לי עד שאוכל לכתוב הספר, וה' יושיענו לגמור אותו, לא אקרא את שמי עליו בפירוש, כידוע לאנשי ק"ק לבוב. וברוך ה' אורי וישעי כי שמע קול תחנוני ושלח דברו וירפאני ויפקח ה' את עיני, נתמלא רחמים עלי ונתן לי בריות גופא ונהורא מעליא, יפה עינים וטוב ראי. אודך ה' אלהי בכל לבבי ואכבדה שמך לעולם כי חסדך גדול עלי עד כי כתבתי אחר זה גם שמה מעט בספרי, ואח"כ כתבתי חלק מה מספר זה בק"ק האג הבירה אשר בהאלאנד המדינה, כמבואר בהסכמה דשם. וברוך ה' אשר לא הסיר חסדו מאתי כי אורו עיני ונעזרתי לגמור אותו ולהדפיסו. ואם היות כי יש לי על זה פתח חרטה גדולה כאשר יעצני הרב הגאון הגדול דק"ק אובין ישן להתיר את נדרי באמרו הנדר לא היה אלא למנוע הכבוד, ועתה אפשר שיגרום היזק בממון בעת מכירת הספר, והוא גם הוא מכשול רבים שאפשר שיעלה על לב איזה בן אדם שאינו מכירך לאמר לא אתה חברתו ונמצא אתה נותן יד לחשוד בכשרים ולא ישקל כסף מחירה כל כך, וכסף וזהב לא ירבה לו. בכל זאת ירא אנכי להתיר את נדרי אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, ועשיתי כאשר נדרתי. ודי לי שמכירים אותי רבבות אלפי ישראל הדרים בקהילות הקודש אשר זכרתי חוץ מן הדרים בעירי, עיר ואם בישראל. ומלבד הרבנים הרבים ונכבדים אשר סמכו את ידיהם קודש עלי ונתנו הסכמתם על ספרי, וכלם יודעים שאני חברתיו בישע אלהים, אני הוא ולא אחר, אף ידי יסדה מראש ועד סוף ולא היה בעוזרי אדם מעולם אפילו לכתוב עלה אחד בכתב ידו בעלמא להקל מעלי טורח הכתיבה, רק היה אדני בסומכי נפשי וה' עזרני וחנני דעה ובינה ונתן לי לשון למודים ויד כותבת לכתבו מראשיתו עד אחריתו, יהי שם ה' הנותן ליעף כח ומפיו דעת ותבונה ומאיר לאישון בת עין מבורך מעתה ועד עולם. והירא את דבר ה' לא יאמר אפילו לאדם שאינו מכירו לא אתה חברתו אלא א"כ אינו יודע מה כתוב בו, ואם לאו עובר על בצדק תשפט עמיתך (ויקרא יט) שדרשו חז"ל מזה שתי מצות, אחד לדיין שידין דין אמת, ושנית לכל אדם שידין את חברו לכף זכות בכל דבר. ועל מכרם בכסף רב, לי הכסף ולי הזהב אמר ה'. המאמין לא יחוש, והמבין ערך ספר זה קנה יקנה בכסף מלא כי טוב סחרו מסחר כסף. אך אחרי רואי בספר הרוקח שראוי ונכון לכל מחבר לרמז את שמו בחבורו, ובנדרי נדר לאביר יעקב לא כוונתי אלא שלא להזכיר את שמי בפירוש עליו, לכן רמזתי את שמי, והחכם עיניו בראשו, והמשכיל יבין:
וזה אומר בטח שכל איש אשר יקרא בספר זה מתחלתו עד סופו לא יהיה לו בו דבר אשר לא יבין אותו, והחמורות יהיה דומה עליו כקלות ויטעם בו בעזרת ה' טוב טעם ודעת מחרוץ נבחר ותהי בפיו כדבש וישמח לבו על ערבים בתוכה. ודוקא אם יקרא בו כסדר ולא בדילוג. אך כל הדולג ועשה פסח מדלג על הפרקים מקפץ על המאמרים, ויפן כה וכה ויקרא מזה אחד ומזה אחד מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, לא יבין אפילו דברים הפשוטים בו, והקלות יהיה דומה עליו כחמורות. מפני שהספר הזה כולו ענין אחד דבוק ומחובר ערוכה בכל ושמורה הסדר הנכון, כל פרק סמוך למה שראוי לו לפי הפרק הקודם אליו, וכל מאמר למה שיאות לו ע"פ הדברים האמורים במאמר הקדום לו, אין מוקדם ומאוחר בו אלא ע"פ הסדר הראוי וההדרגה הנכונה להבנת הקורא. כי אשמרה הסדר ואשימה את עיוני על המערכת בישע אלהים, וכלם משולבות אשה אל אחותה כמדרגת הסולם אשר הראשונה מגיע את האדם אל השניה והשניה אל הג' עד הראש. וכל דבר המוקדם בסדר מחזיק לדבר המאוחר בו ועוזר למה שאחריו, וכמעט אין בו מאמר אחד אפי' פרק אחד אשר יהיה מובן היטב מבלי הקדמות, ואותן ההקדמות כלם נקבצו באו לך כבר במה שקדם לענין ההוא. וע"כ לא תמצא בספרי זה מה שנמצא ברבת בני עמנו המחברים בענין המראה מקומות שמשלחים את הקורא לעיין במה שיבא אח"כ בו בספר, כדי שיבין וישכיל במקום אשר הוא עומד עליו, ולפעמים מקצרים במובן ביותר ומבטיחים את הקורא מאשר יבא בפרקים הנשארים והנסדרים אח"כ וישלחו אותו אל מקום אחר סתם, וכותבים, כאשר אכתוב עוד מזה לקמן בספר, וזה מקום לא ידע הקורא עדיין ולא יכירנו עוד מקומו כי לא כתב באיזה מקום ולא נודע מקומו איה. ולפעמים משלחים אותו למקום ידוע במה שיבא אח"כ, וכותבים - כאשר אכתוב לקמן בדף פלוני, ויראהו את המקום מרחוק, וע"י כן נשאר הקורא חסר הבנה בו בענין באשר הוא שם, ולא ידע כי חסר לו ההקדמות והידיעות שבוא יבוא באחרונה בספר אשר עדן לא ראה ולא ידע נחת לזה מזה, כי אף אם יראהו את המקום, הקורא על הרוב מתעצל לעיין שמה ולחפש אל המקום אשר אמר לו המחבר, ואם יחפש אחריו יתבלבל כי כן איש נודד ממקומו. ואנכי לא כן עמדי, לא יעשה כן במקומנו, אינני משלח את הקורא מן הקודם אל המאוחר ואינני מבטיחו על דבר מאשר יבא, כי אם אל המקום אשר כבר היה בו בספר, ומן המאוחר אל הקודם אל המקום אשר עמד שם בתחלה וכבר קרא ושנה בו והוא ידע את מקומו, וכי ימצא ככה בספר הזה ואנכי אקרה כה מעט במספר יהיה אשר לפעמים אצטרך להביא עוד פעם הדבר ההוא בהכרח ובאופן שבמקום הראשון בו מבואר כל הכונה באר היטב, אזי אכתוב - ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד במקום פלוני:
לכן אבקש מכל הקורא שיקרא בו כסדר, אפילו הפתיחה, מפני שגם היא ידיעות והצעות והקדמות הנצרכים לספר הזה, ואם לאו לא ימצא בו טעם ודעת ולא יבין אפילו הדברים הפשוטים בו. ואם בא לראות מאמר אחד בו ויקח ספר הברית ויקרא בו במאמר, יקרא לכל הפחות אותו המאמר עד סופו, ואם יפסיק באמצע לא קרא ולא כלום כי אין הענין מובן אלא למי שגמרה ואחריתו ישגה. וכל זה למי שקורא אותו כסדר, אבל הקורא למפרע לא יצא ידי חובת העיון הראוי לכל משכיל ולא יבין על הנכון. אף גם זאת ידע כל קורא, שלא יתחיל במאמר שרוצה לקרות בו אלא יתחיל בפרק האחרון מן המאמר הקודם אליו, מפני שהפרק אשר בסוף כל מאמר הוא כמו הקדמה למאמר הבא אחריו. וככה אם ירצה לקרוא אפילו פרק אחד נכון להתחיל איזה שורות בסוף פרק הקודם אליו, שהוא כמו הקדמה לפרק הבא אחריו, כי כך דרכו של ספר זה עד שאפילו כל חלק הראשון ממנו אינו אלא הקדמה לחלק האחרון בו וטוב אחרית דבר מראשיתו. ובכן, לא די מה שאי אפשר להקורא לעמוד על תכלית כוונת הספר הזה בלתי אם יקרא בו מתחלתו עד סופו כסדר אלא לפעמים אי אפשר לו לעמוד אפילו על ענין אחד בו על הנכון עד אם יקרא בו מראשית הספר עד אחריתו, כגון ידיעת נפש הישראלי לא תדע בלתי אם תקרא (פ"א במאמר ט"ז ופ"א במאמר י"ז ופ"א במאמר י"ח בחלק ראשון ופ"ב במאמר א' בחלק שני בו), ככה לא תדע דברים אחרים לפעמים ג"כ עד אם תקרא כל הספר כסדר. וכי תאמר אלי לא נכון לעשות כן, אבל ראוי לאסוף פרטי כל ענין אל מקום אחד וענפי כל דבר באחת המקומות בספר, שוב אשיב אליך כי כל משכיל על דבר הערך בסדר המדרגה הראויה לכללות הספר הזה לעומת המסגרת וקשרו אשר קשר הענינים ופרקים ומאמרים וחלקים את זה לעומת זה, את כל הקשורים יחד בכללו הנקרא (הארמאני), ימצא טוב כל דבר אל מקומו אשר הכין לו הספר ואיך אמת נכון הדבר אל מקום אשר בחרתי כי הוא הוא הסדר האמתי אשר כל דבר על מקומו יבא כאשר יעיד כל קורא בו כסדר ויגיד כל משלים אותו שהסדר טוב וישר הוא יכון דרכיו מאד, כי לא ידע אנוש ערכו עד כי גמר מראש ועד סוף, ובכן אף אם כל המאמרים על שם עניניהם יקראו לכלם בשם אקרא כפי הדבר והענין המבואר בו נעו מעגלותיה לא תדע כמה ענינים ודברים הרבה על מכונם עד אם תקרא כל הספר הזה כסדר ולא בדלוג:
ובכן אבקש מכל קורא משכיל שלא יבהל את פיו ולבו אל ימהר להוציא דבר הקשה לו על איזה ענין המבואר בו עד שיגמור לכל הפחות כל אותו המאמר, לא בגמרו איזה פרק כי לא שלם שום ענין ממנו ולא נגמר בפרק רק במאמר. על כן אחי וראש אל תצא לריב מהר ואל תתפוס עלי עד מהרה חושה אל תעמוד על הפרק רק עד תם כל המאמר, כי כל אשר תרצה לשאול אפשר כי בוא תבוא אותה השאלה בפרקים הבאים בו במאמר, ותשובתו בצדו. ויש לפעמים דברים שלא נגמר אפילו במאמר, כאשר זכרנו. ובכן בלתי ראוי להקשות עליהם כי אם עד תם כל הספר ולהיות מושל ברוחו עד שובי בשלום ובאמת בעצמי על הדבר הקשה לו במקום אחר בו בספר. ועל זה אמרו חז"ל (בפרק במה אשה) ליגמר אינש והדר ליסבר. ומטעם זה אשחר פניך ג"כ שאחר גמרך כל עלה או פרק ממנו יהי נא חסדך לראות בלוח הטעות המתקן השבושים הנופלים בדפוס אולי משגה דפוס הוא וטעות סופר, וזה דבר השמטה פליטת הקולמוס והשמטת הדפוס המבלבל את הענין ומשחית את הכוונה:
ולא שאני אומר לא שגיתי כלל במחברתי זאת ואי אפשר שימצא בו שגיאה באיזה ענין, אבל אומר שהוא באפשרי המציאות, כי כבר הראיתיך בעיניך בשם תשובת חוות יאיר ושם נאמר שמותר לכתוב על איזה מחבר מן הראשונים שטעה, כיון שמין האנושי לא ימלט מן הטעות עכ"ל. ואם בארזים נפלה שלהבת ההטעה ובלחים, מה יצדק אנוש כחציר יבש כמוני ואני כעשב איבש כקוצים כסוחים יבש. לכן אינני אומר זכיתי לבי טהרתי ספרי מכל טעות לא תמעד אשורי בשום פעם במחברתי בל אמוט לעולם במאמרי עמדי, לא כן אנכי ופי לא אתן לחטוא וחכי, כי לא בקסתי אבטח ושכלי לא יושיענו, כי אם גם עבדך נזהר בהם שגיאות מי יבין.
אדרבא אני אומר אפשר ואפשר, כי לא ידע האדם את עטו להזהר מכל שגיאה בספר, שוא שקד שומר אם ה' לא ישמור. אך אבקש ואתחנן מכל קורא ואומר אל תשגני עד גמרך אותו המאמר לכל הפחות, אל תבא במשפט את עבדך בטרם תגיע לסופו, כי מה זה מהרת למצוא בני שגיוני, הלא ידעת אם לא שמעת כי משיב דבר בטרם ישמע משגה ישרים לפעמים ולמה תשגה בני באמצע הענין והכל הולך אחר החתום. אמנם כי תמצא בו שגיאה באמת אחר גמרך כל המאמר ההוא ותמשול ברוחך ג"כ עד הגיעך לסוף הספר ויהי כאשר תמו כל דברי הספר ותשלם כל המלאכה וסוף דבר הכל נשמע והקושיא במקומה עומדת אקבל האמת ממי שאמרו בסבר פנים יפות, הורוני ואני אחריש ומה ששגיתי הבינו לי כי שגגה היא והוא רחום יכפר עלי. ואולם כפי כשרון המעשים והמדות וצדקת הקורא ככה דן ידין אותי ומשפטי מלפניו יצא להרע או להיטיב אם יהיה איש ירא אלהים וסר מרע ידינני לכף זכות ויאמר זאת נעשתה לשגגה, כדרך רוב המחברים כקטן כגדול, את הכל ראיתי ולא מצאתי אחד מאלף שלא ימצא האדם אחריו מאומה והתעותו אנשי החיל לפעמים בשגגה גם כן, אמנם כמה דברים טובים וכמה ענינים יקרים נמצאים בספר הזה בכללו טוב ומטיב ידרש לנו ותחלתו יראת שמים וסופו יראת שמים, ואם יהיה אדם רשע וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו השנאה ידינני לכף חוב ויאמר ראה זו לבד מצאתי ויגר מזה אך שמריה ואת כל חלבה יסיר וישמח אך להרע כי ברע הוא, ויזכור אלהים לטובה למי שלא ידינני לכף חובה. וזכות הצדיק ר' חיים וויטאל ז"ל אשר עליו סמכתי ראשי ורובי בספר הזה יעמד לי שהקב"ה יפתח לבי בתורתו וינחני במעגלי צדק למען שמו ויצילני מעזי פנים מאדם רע וחבר רע, אלא לחבר בטובה, ויזכני לגמור הספר הזה ושאר ספרים אשר חברתי בישע אלהים ולהביאם על מכבש הדפוס לזכות בהם את הרבים כדי לעשות נחת רוח ליוצרי. מלכי ואלהי אליך אתפלל, האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך, הורני מה שאדבר, הבינני מה שאחבר, תהי ידך לעזרני וימינך להושיעני, ושמרני שלא אכשל בלשוני ולא אנקש בהגיוני, מדבר שקר תרחיקני ומכל שגיאה תשמרני, דרכיך ה' הודיעני, אורחותיך למדני, הדריכני באמתך ולמדני דעה בינה והשכל לעשות בהם רצונך ולעבדך בלבב שלם, אמן:
כלו דברי הקדמה הראשונה כאשר בתחלה בהדפסה של שנת תקנ"ז:
