אידישע וועלט פארומס

אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
פתח אליהו ואמר, רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא דכל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגלין ועלמין דאתגלין, ובהון אתכסיא מבני נשא, ואנת הוא דקשר לון ומיחד לון, עד כאן לשון הזוהר (בתיקוני זוהר בסוף הקדמתו). והמשכילים הקדמונים הם אמרו שנגד אלה העשר ספירות יש עשרה סוגים הכוללים לכל הנמצאים חוץ מן הבורא יתברך שאינו נכנס תחת סוג מפני שאין דבר שיקיף את הבורא, ומלת סוג הכונה בו היקף כנאמר סוגה בשושנים (שיר ז') כי כל המוקף מן הסוג בהכרח הוא אשר איננו בלתי בעל תכלית אחר שנגדר בסוג ההוא, אמנם הבורא יתברך הוא בלתי בעל תכלית, לכן אין דבר ואין סוג שיקיף אותו אבל הוא מקיף את כל הדברים הוא הסובב את כל הסוגים:
ואלה עשרה סוגים הם עשרה מאמרות, כי כל הנמצאים בעשרה לשונות כלולים ואלה שמותם. א) העצם, ב) הכמות, ג) האיכות, ד) הצירוף, ה) האנה, ו) המתי, ז) ההנחה, ח) הקנין, ט) הפועל, י) הנפעל. וזה באורך - העצם, ר"ל הענין המקיים אותו הדבר ובו הוא מה שהוא עד שבסורו ממנו אינו אותו דבר עוד והוא מה שבו נבדל מעצם אחר. הכמות, ר"ל כמה עצם זה אמה או שתי אמות במדה, שקל או שני שקלים במשקל, הין או שני הין במשורה וכדומה לזה. האיכות, ר"ל תואר העצם אי טבעו שחור או לבן מתוק או מר רך או קשה וכדומה לזה. הצירוף, ר"ל אב ובן אדון ועבד מלך ועם וכדומה לזה. האנה, ר"ל באיזה מקום. המתי, ר"ל באיזה זמן. ההנחה, ר"ל באיזה מצב, כלומר עומד, או יושב, או שוכב. הקנין, ר"ל מה שאצלו ועמו וברשותו בין מה שהוא דבק בגופו כמו השערות ואתה אומר איש בעל שער, בין מה שאינו דבק בגופו אבל שלו הוא וברשותו כמו עשרו ובגדו ואתה אומר האיש לבוש הבדים או האיש העשיר, ויש קוראים לזה אמר לו. הפועל, ר"ל העושה. הנפעל, ר"ל הנעשה. ואפשר שיתקבצו כלם לפעמים יחד במאמר אחד, כגון אמרך ראובן בן יעקב הארוך הלבן העשיר בירושלים באחד בשבת יושב ומכה את עצמו על לבו:
ב) וסוג הראשון מהם נכבד הוא מכולם ויותר גדול שבהם כי שאר התשעה סוגים כלם מקריים, והוא עצם כשמו. וסוג הזה כולל ג' דברים ואלה הם, החומר והצורה והמורכב משניהם, כלומר לשון עצם נופל על כל אחד משלש אלה, וקודם שתבין אלה הדברים צריך שתדע הקדמה אחת קטנה והוא שהבורא יתברך ברא בתחלה חומר אחד פשוט וכן צורה פשוטה אחת ואלה חבר יחד וצר בהם ד' יסודות הנקראים אש רוח מים עפר, ואחר זה לקח הבורא יתברך אלה הד' יסודות וערבם יחד, ויקח חלק היותר גרוע שבתערובות וברא ממנה תחלה הדומם, והם מיני מתכות ואבנים טובות הנמצאים בארץ, ושם בהם כח אחד המחזיק אותם והמעמידם על ענינם לבל יתפרדו הד' יסודות שבהם ויחזרו לשרשם, וזאת הוא כח הדומם. ואח"כ לקח עוד מן תערובות הד' יסודות הנזכר, חלק אש הוא יותר יפה מן החלק אשר יצר בו את הדומם, וברא ממנו הצומח, הוא כל דשא ועשב הארץ והאילנות וכל הנצנים, ושם בתחלה בהם כח אחד המחזיקם והמעמידם על ענינם הוא כח הדומם, עוד הוסיף בהם נפש הצומחת אשר בו ג' כחות והם הזן ר"ל מזונו והשפעתו. והמגדל ר"ל מה שבו צומח, ונעשה מקטן הכמות גדול. והמוליד ר"ל מה שמזריע זרע כיוצא בו בצלם דמות תבניתו. אח"כ לקח עוד מתערובות הד' יסודות הנזכרות חלק יותר יפה מהחלק אשר יצר בו את הצומח וברא בו החי, הוא כל אשר נשמה באפו וכל החיים, ושם בו בתחלה כח הדומם המחזיק בו יסודותיו. עוד שם בו נפש הצומח בכל חקותיו וכחותיו שגם כל אשר בו רוח חיים צריך למזון ולגידול ולהוליד בדומה לו. והוסיף עליו נפש החי ובו כמה כחות והם התנועה ר"ל מה שמתנועע ממקום למקום, וכח ההרגש בה' חושים, אשר המה ראיה, שמיעה, ריח, טעם, משוש, וכח המדמה, והזוכר, וכח המעורר. אח"כ לקח מתערובת הד' יסודות הנזכרות חלק היותר יפה שבו ויצר בה את האדם הנקרא מדבר, ושם בו כח הדומם המעמיד יסודותיו. עוד שם בו נפש הצומחת בכל כחותיו. עוד שם בו נפש החי בכל כחותיו והרגשותיו שכלם נמצאו באדם ג"כ, והוסיף עליו נפש המדבר ובו כח הדעת והשכל והבחירה וכיוצא באלה כחות רבות ונכבדות אשר תדע אותם באכה ספרה, כי בספר הזה אבאר את כל כחותיו באר היטב כפי אשר תהיה עלי שם יד ה' בחסדו:
ג) ואחר דעתך ההקדמה האמורה נשובה למה שהיינו בו, להבין ולהשכיל ענין החומר והצורה והמורכב משניהם הנכללים תחת סוג העצם, ונאמר שיש שני מיני חומר וצורה, האחד הוא חומר וצורה טבעיית, כמו חומר הצומח הוא גוף העשב, או גוף האילן, וגשמיותו וצורתו הוא כח הטבעיי שבו, מה שבו גדל וזן ומוליד. והשני הוא חומר וצורה מלאכותי, כמו הסכין, חומרו הוא ברזל, וצורתו הוא המבוקש ממנו, כלומר החיתוך שהוא פעולת הסכין. כי תמונת העשב וצבעו, תואר האילן וציורו, תבנית הסכין ותמונתו, המושג בחוש הראות, נקרא תואר ותבנית, לא צורה. אבל באמרנו צורה הכונה הוא על המבוקש של המלאכותי, הוא ענין החיתוך אצל הסכין, ועל עצמותו של הטבעיית הוא כח הזן ומגדל ומוליד אשר אצל כל צמח. וצורה אמיתי הזה אינו מושג בחוש הראות אבל מושג בשכל לבד. וככה באמרנו צורת המדבר אין הכונה בו על פניו ואבריו אבל הכונה בו על השכל והחכמה והבחירה שבו. ובאמרנו צורת החי הכונה על נפש המרגשת שבו. ובאמרנו צורת הדומם הכונה על כח המרכבת הד' יסודות שבו ומחזיקים יחד בו. ואלה השתי צורות אשר זכרנו אי אפשר להתקיים ולעמוד בעצמן בזולת דבר אשר ישא אותם. אמנם יש עוד צורה שלישית במציאות ונקראת צורה פשוטה, והוא השכל והשכליים הנפרדים, שהם המלאכים אשר המה יכולים לעמוד ולהתקיים ולא צריכים לדבר אחר שינשאו עליהם:
ד) ובהבינך ענין הצורה תבין ענין החומר ג"כ, כי הנה הצורה הוא דבר אשר בו היה מה שהיה נבדל בו מעצם אחר עד שבסורו ממנו אינו אותו עצם עוד, אם במלאכיות אחר שכבר קהה הסכין עד שאינו חותך עוד ולא יצלח לפעולת הסכין אינו עוד סכין אבל הוא חומרי לבד, ר"ל ברזל. וככה בטבעיות, אם יעדר כח השכל וההכרה מן המדבר אינו עוד אדם וכל הנשאר בו הוא חומרי לבד, הגם שבהעדר השכל מן המדבר לא נעדר בשביל זה ממנו נפש החי וכל כחותיו שבו, וכן נפשו הצומחת וכל כחותיו, וכן כח הדומם שבו. בכל זאת לא נקרא עוד אדם כי הן כל אלה נקרא חומר בערך שכלו שהוא צורתו האמיתי אשר עליה הכונה במלת אדם או מדבר אע"פ שנפש החי שנשאר בו היא צורה אמיתי בחי ונפש הצומח שנשאר בו הוא צורה אמיתי בצומח וכח ההרכבה שבו היא נפש האמיתי של הדומם. וככה הבעל חי נפש המרגשת שבו הוא נקרא צורתו האמיתי אבל נפש הצומח ונפש הדומם שבו הוא חומרו, אע"פ שנפש הצומח היא צורה אמיתי אצל הצומח וכח הדומם היא צורה האמיתי של הדומם. וככה נפש הצומח בצמח הוא צורתו האמיתי ואם יעדר זה ממנו מה שנשאר בו הוא חומרו לבד, הגם אף שהוא צורה אמיתי אצל הדומם. וככה הדומם כח המעמיד ההרכבה שבו הוא צורתו האמיתי ובהעדר כח זה ממנו ישאר חומרו לבד שהם הד' יסודות שנפרדו ושבו כל אחד למקומו:
ה) ואחר כי כן הודע נביא לבב חכמה להבין שכל דבר המורכב מדברים שהם מעלות זו על זו, שהגדול מהם במעלה ובמדרגה הוא הצורה שלו ושלמטה ממנו במדרגה בו הוא החומר שלו, וא"כ תבין שבאמרנו שבהעדר השכל מן המדבר שנשאר חומר אין הכונה שנשאר חומר נעדר מכל צורה שהרי נשאר בו נפש החי שהוא צורת החי ונפש הצומח שהיא צורת הצומח ועירוב הד' יסודות שהיא צורת הדומם. וככה באמרנו שבהעדר כח הצמח מן הצומח שנשאר חומר ג"כ אין הכונה שנשאר חומר בלי צורה כלל שהרי נשאר בו עירוב הד' יסודות שבגופו אשר היא צורת הדומם, וכן הוא הענין בחי ובדומם. אבל הכונה שנשאר מה שהוא חומר באותו מדרגה, נמצא למד מזה על כל המורכבים מדברים אשר האחד נכבד מן האחד במעלה כענין דומם צומח חי מדבר אשר זכרנו שכל חומר מדרגה עליונה נעשה צורה למדרגה התחתונה ממנה במעלה, ובזה תבין היטב מה שאמרו המקובלים שבאצילות הרוחניים הקדושים אשר בעולמות העליונים נעשים מכלים של עולם העליון במדרגה אורות ועצמות בעולם אשר למטה ממנה במדרגה כדאיתא בעץ חיים (שער קיצור אבי"ע פ' י') ז"ל דע שבכל עולם יש חומר וצורה שהם עצמות וכלים אלא שהכלים של עולם העליון הוא אור וצורה בערך עולם שלמטה ממנו עכ"ל. ובזולת מה שכתבנו לא תבין דבריהם אבל תאמין:
ו) ועתה אחי וראש אחר דעתך ענין הצורה וענין החומר כל אחד על האמת בו בהפרדם זה מזה, קל עליך להבין ענין המורכב משניהם יחד, והוא, אם הוא במלאכיות כל עוד שלא קהה הסכין אז נקרא סכין, והכונה בו דבר מורכב מחומר וצורה אשר החומר בו הוא הברזל והצורה בו הוא פועלת החיתוך. ואם בטבעיית כל עוד שלא נעדר כח השכל והמדע מן המדבר אבל הוא יודע מחכים ומבין הוא נקרא אדם, והכונה בו דבר מורכב מחומר וצורה אשר החומר בו הוא נפש החי ונפש הצומח והרכבת הד' יסודות שבו, והצורה בו היא חכמתו בינתו ודעתו. ומזה תקיש לכל המורכבים הן דוממים הן נצנים הן מתנועעים. הרי נתבאר סוג העצם הכולל החומר והצורה והמורכב משניהם, כלומר עצם החומר ועצם הצורה ועצם המורכב משניהם יחד:
ז) אכן ידוע תדע בשגם כי מלת עצם נופל על החומר ועל הצורה המורכב משניהם אין אנו משיגים רק מהות עצם המורכב לבד לא מהות עצם הצורה בלי חומר אף לא מהות עצם החומר בלי צורה, בעבור כי אין אנו משיגים שום נמצא השגה חושיית כי אם מורכב וכל מורכב אין צורתו יכולה לעמוד בעצמה בזולת החומר כאשר החומר אין יכול לעמוד בעצמו בלי שום צורה, אם במלאכיות החיתוך אשר היא צורת הסכין אי אפשר לעמוד בלי ברזל שהוא חומרו, והברזל גם הוא אף אחר שנעדר ממנו פעולת החיתוך אי אפשר להיות בלי שום צורה אבל יש לו צורת הדומם המעמיד הרכבת הד' יסודות שבו, ואם בטבעיות כח הזן ומגדל ומוליד אשר הוא צורת הצומח אי אפשר להיות בזולת הדבר הצומח שהוא חומרו, והצומח אף לאחר שנעדר ממנו כח זה לא נשאר בלי שום צורה אבל נשאר אצלו צורת הדומם כמובא למעלה (סימן ה'), אשר על כן באמת אמרו החכמים כי החומר והצורה במורכב אינם רק חלקי העצם המורכב:
ח) אמנם סוג הב' שהוא הכמות וסוג הג' שהוא האיכות אשר המה הנקראים מקרה, תבין מהבינך ענין העצם על כי הם הפכו, כי גדר העצם הוא כל דבר המעמיד ומשלים אמיתת הדבר ההוא עד שבסורו יעדר העצם ההוא וישוב דבר אחר, כמו אם יעדר כח הזן ומגדל ומוליד מן הצומח כגון לאחר שנכרת העשב מן הארץ אינו עוד צמח אבל ישוב להיות דומם כמובא למעלה (סימן ד'), הפך ממנו המקרה שהוא הכמות או האיכות כמו המראה שהוא מקרה הצבע שחור או לבן או זולתו מן הצבעים והם ממקרה האיכות, וככה המדה אמה או שתי אמות ממקרה הכמות, אם זאת יעדר מן העצם לא ישוב הדבר ההוא להיות עצם אחר לבעבור זאת, ודרך משל באמרנו הנה העץ והאילן הזה מראהו שחור ומדתו אמה, לא ישוב האילן להיות עצם אחר בסורם ממנו בהיות מראהו בלתי שחור אבל לבן ומדתו בלתי אמה אבל שתי אמות, ובכן תן לבך ותבין שגדר המקרה הוא הפך מה שהוא גדר העצם:
ט) וכדי שתבין בחומר וצורה ועצם ומקרה מעלתן וקדימתן זה על זה צריך שתדע הקדמה אחת היוצאת מסוד חכמים הקדמונים ומובא ברוח חן ג"כ. והוא חמש קדימות הן, ואלה הם. א) קודם בזמן, כמו ראובן הוא קודם בזמן לשמעון אחיו. ב) קודם במעלה, כמו שמעון קודם הוא לראובן במעלה, לפי שהוא חכם יותר, אע"פ שראובן קודם לו בזמן. ג) קודם במערכה, ר"ל בערך איזה מדרגה, כמו שמעון יושב שני למלך וראובן שלישי אע"פ שראובן קודם לו בזמן ובמעלה. ד) קודם בטבע, כמו הצומח הוא קודם לבעל חי בטבע, כי אין ב"ח במציאות מבלי שיהיה בו כח הצומח בכל כחותיו בהכרח שהוא מה שהב"ח זן ומגדל ומוליד, ואם לא יצוייר מציאות הצומח כש"כ שלא יצוייר מציאות ב"ח, אבל כבר מצוייר מציאות הצומח בזולת מציאות נפש כל חי כי אין הצומח נצרך לרוח חיים, וכן הד' יסודות קודמין בטבע לדומם ודומם לצומח וצומח לב"ח וב"ח למדבר. ע"כ כל אלה קדמו זה לזה בזמן גם כן. ה) קודם בעילה, ר"ל בסיבה, כמו השמש הוא סיבת האור ועילתו אע"פ שלא קדם זה את זה בזמן שהרי אי אפשר לשמש בלי אור כמו שאי אפשר לאור היום בלי שמש, עם כל זה על שהאור נמשך מן השמש לא שהשמש נמשך מן האור נאמר שהשמש קודם לאור בעילה:
י) ובזאת תדע ותבין שהחומר קודם לצורה בטבע, אם במלאכיות צורת הסכין נצרך לברזל ואין הברזל נצרך לצורת הסכין, ואם בטבעיות צורת הצומח נצרך לדומם היא הרכבת הד' יסודות שבו ואין הדומם נצרך לצומח, ובכן קדם החומר לצורה בזמן גם כן. אם במלאכיות הברזל קדם בזמן לסכין בלי ספק לא בהפך, ואם בטבעיות הד' יסודות קדמו בזמן לדומם והדומם לצומח הגם שהרכבת הד' יסודות בצומח עם צורת הצומח כאחת באו בצומח והצומח לחי והחי למדבר. אמנם הצורה קודם לחומר במעלה, כי רבה היא מעלת הצורה על החומר כמעלת הנפש על הגוף באין ספק. וכן קודם לו במערכה שהוא בערך. וכן קודם לו בסיבה כי לא נברא החומר אלא בסיבת הצורה לא בהפך, כאשר נברא הצומח בסיבת החי והגוף בסיבת הנפש לא בהפך:
יא) והעצם קודם למקרה בכל הקדימות האמורים חוץ מקדימת הזמן, ר"ל שאין העצם קודם למקרה בזמן כי אי אפשר לשום עצם גשמי המורכב בלתי מקרה כמו שאי אפשר למקרה בלתי עצם, אבל בטבע ובמעלה ובעילה ובמערכה העצם קודם למקרה בטבע, כי אם יצוייר העץ אזי יצוייר גם מדתו גם משקלו גם מראיתו גם תבניתו, אבל לא יצוייר אלה הדברים אם לא יצוייר העץ או שאר גשם עצמי נושא אותם והמעלה והמערכה בלי ספק שהכי נכבד הוא העצם על המקרה, וכן הוא סיבת המקרה לא בהפך לכן הוא קודם בעילה ג"כ אבל המקרה לא יקדים את העצם בשום אחד מחמש קדימות הנזכרות:
יב) ודע שכל הנמצאים אשר במציאות נכללים תחת סוג העצם הכולל תחתיו החומר והצורה והמורכב משניהם, כי אין נמצא מבלי שיהיה או חומר או צורה או מורכב, ומפני שלא נמצא במציאות חומר בלי צורה כלל כאמור (בסי' ה' ו' ז') נשארו א"כ כל הנמצאים או צורה פשוטה או מורכב מחומר וצורה יחד, לכן נחלקו כל הנמצאים לשני מחלקות, ונקראים שני מינים גדולים או שני סוגים קטנים, מין האחד נקרא פשוטים, הוא הסובב את כל הנמצאים הרוחניים וכולל כל השכליים אשר המה צורות פשוטות בלי חומר, והמין השני נקרא מורכבים, הוא הסובב את כל הנמצאים הגשמיים, וכולל כל הגופים אשר המה המורכבים מגולם וצורה יחד. ודע שכל מין הפשוטים כלם אינם משתנים כלל ממה שהם בו, אבל מין המורכבים יש מהם בו שאינם משתנים כלל, כמו הגלגלים והכוכבים, ויש מהם בו שמשתנים תמיד כמו הדומם צומח חי מדבר אשר המה הווים ונפסדים ומשתנים תמיד. אמנם הד' יסודות שבו בהם נחלקו הפילוסופים הקדמונים והאחרונים, הקדמונים אמרו שהם אמצעים בטבע זה בין הגלגלים והדומם צומח חי מדבר, מפני שחלק מה מהם בזמן מרובה משתנה מזה לזה, ובסמוכין זה אל זה כמו חלק האויר הסמוך למים נעשה באורך הזמן מים ובהפך וכן כלם, וככה הוא דעת הרב הגדול הרמב"ם ז"ל. אמנם האחרונים הם אמרו שאינם משתנים כלל כמו הגלגלים והכוכבים:
יג) והמין הפשוטים הרוחניי נקרא בלשון הפילוסופים שכליים נפרדים או צורות פשוטות, על שאינם לא גשם ולא מחוברים בגשם, ולדעתם אין בהם צד בחינת חומר כלל, ובלשון המקובלים נקראו כחות קדושים ומלאכים, ואומרים גם כן שאינם לא גשם ולא מחוברים בגשם, אפס הם אמרו שיש בהם צד בחינת חומר אבל הוא דקה מן הדקה עד שגם בחינת חומרן הוא רוחניי מאד כדאיתא בעץ חיים (שער קיצור אבי"ע פ' ח') ז"ל, ונחזור לענין המלאכים כי גם הם חומר וצורה אלא שחומרן זך מאד עכ"ל. ומודים אלו ואלו שיש בהם צד בחינת הרכבה, המקובלים כדאמרן, והפילוסופים הם אמרו שיש בהם צד הרכבה מצד מושכליהם, ר"ל מה שכל אחד משיג את עצמו ומשיג קצת מעילתו, כלומר משיג שיש לו סיבה אשר הוא ממציאו לא שמשיג מהות סיבתו, נמצא לדברי הכל אין במציאות צורה פשוטה באמת אחד לבדו בלי שום צד בחינת הרכבה כלל בכל הנבראים זולת הבורא יתברך שהוא צורה פשוטה אחד באמת והוא העצם שאין צריך שינשא על דבר אחר, לא זולתו, כי הרוחנים מצד שהם עלולים יש להם זולתן המקיימן הוא עילתן והוא צורתם, כאמרם (במדרש) ז"ל ואתה החיית אין כתיב כאן אלא ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט') משמע הוה תמיד, והרי הם בעלי ב' דברים עצם וצורה, וכן כתב המקובל הנאמן ר' יוסף גיקטיליא (בספרו גנת אגוז) ז"ל, ואפילו אותן הנקראים שכל מחודש הם מן הויה הגורם למציאותן וקיומן, וא"כ הם בעלי ב' דברים שכל ונושא, והנושא הוא הוי"ה ב"ה עכ"ל, ובכל זאת נקרא המין הרוחני בין להמקובלים ובין להפילוסופים פשוטים, מפני שהם פשוטים במאד נגד מין המורכבים אשר ההרכבה בהם רבה ומחוברים בחומר עב וגולם מוגשם ונרגש:
יד) והמין השני המורכב הוא כולל תחתיו ג' דברים האמורים למעלה (בסי' י"ב), הא' הוא הגלגלים והכוכבים, הב' הוא הד' יסודות, הג' הוא הדומם צומח חי מדבר. והנה מקום אתי בספר הזה שבו אבאר לך ממה הורכבו הגלגלים והכוכבים. אמנם הדומם צומח חי מדבר כלם הורכבו מן ד' יסודות הנקראים בלשונם (עלעמענטע) אשר המה אש רוח מים עפר, ואלו הד' יסודות הורכבו מחומר וצורה אשר ברא אלהים קודם להם כדבר האמור למעלה (בסי' ב') והמה נקראים חומר וצורה הראשונים, וזה החומר נקרא בלשון יון היולי ובלשונם (מאטעריא פרימא), ואמרו הפילוסופים כי שניהם ברגע אחד נבראו ואותו רגע ממש נתחברו יחד ולא קדם האחד את האחד בזמן כלל, כי אי אפשר לצייר לא חומר בלי צורה ולא צורה בלי חומר, אבל המקובלים הם אמרו שהחומר הראשון נברא תחלה בלי שום צורה ונקרא בלשון התורה תהו מלשון תוהא, כי כל שם אשר אדם רוצה לגזור עליו נמלך לקראו בשם אחר וכן בזה אחר זה מספק ונמלך כי לא ידע מה הוא, ואחר כך נברא הצורה הראשונה ונתחבר בחומר הראשון ואז נקרא בהו, והיא מלה מורכבת בו הוא כלומר בו ניכר מה הוא כדאיתא בספר בחיי (בפ' בראשית), ובעץ חיים (שער קיצור אבי"ע פרק י') ז"ל, חומר הארץ נקרא תהו כי אין ניכר בו ציור מה ענינו עד שיורכב, ואחר שקנה הצורה שהוא הנפש נקרא החומר והצורה יחד בשם בהו ואז נתהוו הד' יסודות אש רוח מים עפר בחומר וצורה ואז נקרא בוהו יחד שניהם כי בהיות חומר הארץ לבד בלי צורה נקרא תהו, עכ"ל:
טו) ותמהני על הפילוסופים הממאנים להאמין היות בשעת הבריאה חומר לבד בזמן מה שקדם בו לצורה מטעם שאי אפשר לצייר זה בלא זה. וכי דבר שלא יצוייר בדעת האדם ימנע ממעשה יוצר הכל, הלא התורה קורא אותו תהו באמת מטעם זה שפירושו מה שאדם תוהה בו ומשתומם עליו ולא יוכל לצייר אותו בדעתו, ולא עוד אלא שהסברא נותנת כן, יען וביען שכל הנמצאים המורכבים מחומר וצורה שאנו משיגים אותם ידענו בטח שהחומר קדם לצורה בזמן, אם במלאכיות הברזל קודם לסכין בזמן בלי ספק לא בהפך, ואם בטבעיות מודעת זאת שהד' יסודות קדמו בזמן לדומם והדומם לצומח והצומח לחי והחי למדבר, כדבר האמור במקראי קודש אשר בפ' בראשית בסדר הבריאה שלהם וכנזכר למעלה (בסי' י'), והגם כי הברזל אף אחר שנעדר ממנו צורת הסכין או קודם שקבל הצורה ההיא יש לה גם כן צורה היא צורת הדומם. וכן בטבעיית אחר שנעדר כח הזן ומגדל ומוליד מן הצומח יש לו צורת הדומם כנזכר למעלה (בסי' ז'), עם כל זאת הרי הם בזולת צורת העצמי המדובר בם, הברזל הוא בזולת צורת הסכין והעשב בזולת צורת הצמח, ואם בכל אלה החומר קודם לצורה בזמן זה מה שמורה באצבע שככה היה הדבר ג"כ בראשית הבריאה אצל החומר והצורה הראשונים של היסודות ויהיה טבע מה שמהם נעשו היסודות כטבע מה שנעשו מן היסודות, כי הנה כחומר ביד היוצר בראשית קדם לצורה של היסודות כך נשאר זאת לטבע קיים בכל הנעשים מן היסודות:
ועל דעתי בהכרח צריך להודות לזה שאם לא קדם העדר הצורה בחומר הראשון היה זה טבע קיים וחק עולם, גם בטבע הד' יסודות שנבראו מהם, גם בטבע הדומם צומח חי מדבר שנבראו מן היסודות, וא"כ לא היו הנמצאים הווים ונפסדים אבל היו קיימין תמיד על ענין אחד, כי העדר הצורה מן החומר הוא הוא הגורם הוית כל דבר והוא הוא הגורם הפסד כל דבר בהיות טבעו להיות פושט צורה ולובש צורה אחרת תמיד בזה אחר זה, כמו היסודות פושטים צורתן ולובשים צורת הדומם והדומם פושט צורתו ולובש צורת הצומח, ובהיותו נאכל מן החי פושט צורתו ולובש צורת הדם והבשר של החי, ובהיות החי נאכל מן המדבר פושט צורתו ולובש צורת הבשר והדם באדם, ואחר כך פושט צורתו ולובש צורת הזרע בעת אשר שלט האדם באדם, ואח"כ פושט צורתו זאת ונעשה אדם, ואח"כ ביום המות ופריחת הנפש פושט הגוף צורתו ושב לדברים והדברים לדברים פושט צורה ולובש צורה עד שובו אל הד' יסודות, והרוח תשוב אל האלהים, ובעת התחיה ישרוק ה' לכל חלקי הגוף ההוא מן היסודות ויקבץ נדחיו מכל מקום שהם ויבן לו גופו ממש כאשר היה ורוחו ונשמתו אליו יאסף ויחי ויקום על רגליו ויחי עוד לנצח, אבל אם חברם היוצר מתחלה ברגע הראשונה כדבריהם היה הכל קיים תמיד על ענין אחד לנצח לא יחליפנו ולא ימיר אותו לזולתו, ואנו רואים כי יבלו אף יחלופו יאבדו אף יסופו:
ועוד אם לא נקבל כל מה שלא יצוייר בדעת האדם יהיה האמת נעדרת פעמים רבות ותשלך אמת ארצה, כאשר כתב הרמב"ם ז"ל במורה (חלק ראשון פרק ע"ג) ז"ל דע כי יש דברים כשיבחנם האדם בדמיונו לא יציירם כלל, אבל ימצא המנע דמיונם כהמנע התקבץ שני הפכים, ואח"כ יתאמת במופת מציאות הדבר ההוא, וזה בכדור הארץ שבני אדם עומדים עליו למעלה ולמטה זה נוכח זה ולא יפול אחד מהם, וכן התבאר במופת במאמר השני מספר החרוטים יציאת שני קוים יהיה ביניהם בתחילת יציאתם רוחק אחד וכל אשר ירחקו יסתר הרוחק ההוא ויקרב אחד מהם אל האחר, ולא יתכן הפגשם לעולם ואפילו יצאו לבלתי תכלית, ואע"פ שכל אשר ירחקו יתקרבו, וזה לא יתכן שידומה ולא שיפול בשבכת הדמיון כלל, ושני הקוים ההם אחד מהם ישר והאחד מעוקם כמו שהתבאר שם עכ"ל. וכמו כן המשל אשר זכר הרמב"ם ז"ל והוא איש אחד עם אשתו הלכו למדינת הים דרך אניה בלב ים ונשברה האניה והגיעו לאי אחת מאיי הים בלתי מיושב וילדה שמה האשה בן ומתה תיכף והאב גדל את הבן ואחר שנתגדל ספר לו אביו איך שהיה סגור בבטן אדם נקבה ט' חדשים, וימאן הבן להאמין אבל היה מכחיש כל זה באמרו שלא יוכל לצייר דבר זה בשום אופן והשכל והחוש מנגדו שהרי אם יבלע אדם צפור חי מיד ימות בקרבו ולא היה יכול לצייר הדבר, ובכל זאת האמת עם האב. ועוד מה ראיה יש בדבר שלא יצוייר הרי כל עיקר הבריאה לא יצוייר, ובטענה זו אמר נבל בלבו אין אלהים כי איך יצוייר הרב מן האחד וההרכבה מן הפשוט והרע מן הטוב ומי יתן טמא מטהור, על כן דבר אלהינו יקום לעולם ודבר אחד מן הקבלה לא ישוב מאלף מופתים של הפילוסופים, מכש"כ שלא ישוב מפני מה שלא יצוייר, לא ראינו אינו ראיה, לא יצוייר אינו מחליט, והדבר המקובל לעולם יעמוד:
טז) והנה המין השני הכולל תחתיו כל הנמצאים המורכבים מחומר וצורה והגשמיים, הגם שכל מה שתחתיו הוא מורכב בכל זאת נקרא הוא סוג קטן או מין גדול, ונחלק אף הוא לשני מינים קטנים אשר האחד בו נקרא מורכב והאחד בו נקרא פשוט נגד ערך מין המורכב שבו, וזה באורן, הגלגלים והכוכבים והד' יסודות נקראים פשוטים, אבל הדומם צומח חי מדבר נקראים מורכבים, כי הד' יסודות אין לה אלא הרכבה אחת מחומר וצורה הראשונה לבד הצורה להם לצורה והחומר היה להם לחומר, משא"כ הכוכבים והגלגלים אשר למעלה מהם שאין הרכבתם יותר מהם, לכן הם נקראים פשוטים נגד ערך הדומם צומח חי מדבר אשר ההרכבה רבה בהם, כי מלבד החומר והצורה שבהם יש בכל אדם מהם ג"כ הרכבת כל הד' יסודות ביחד, וגם גשמיהם עב ביותר, לכן נקראו אלה מורכבים, והכוכבים והגלגלים והד' יסודות נקראים פשוטים בערכם:
יז) וכבר ידי לנגד עיניך בהקדמה שכונתי בחבור הזה היות כמו הקדמה לספר שערי קדושה אשר חבר קדוש ה' מכובד המקובל האלהי ר' חיים וויטאל ז"ל תלמיד איש האלהים הקדוש רבינו יצחק לוריא ז"ל, וכדי שיובן דבריו בחלק שלישי בו בספרו הנזכר אשר בו מבואר סוד רוח הקודש שיוכל כל איש ירא אלהים להמשיך עליו אפילו בזמן הזה ובחוץ לארץ כאשר יצא מפי צדיק ההוא בו בספר באמרו שהנבואה כבר נחתם ונפסק אחרי מות חגי זכריה ומלאכי ואינו חוזר עד ביאת גואל צדק, אבל רוח הקודש אינו נפסק לעולם ונוהג בחסדו כל דור אפילו בזמן הזה עד ביאת משיחנו, וכדי שישכיל בכל דבריו שם אנוש כערכי ובני האדם קטני הערך כמוני ולקרבם מול האלהים לעבודתו לתורתו וליראתו ואהבתו ולדבקה בו ולהשיג רוח קדשו מי שיכין את לבבו אל האלהים ואליו הוא נושא את נפשו כפי מדרגתו, וביאור כל זה יבא בחלק שני מזה הספר הנקרא דברי אמת בדברי בו על כל נפשות האדם אשר בשם ישראל יכונה, הלא המה נפש רוח נשמה חיה יחידה, ועל העולמות הקדושים המה אצילות בריאה יצירה עשיה, אשר משם מוצאם כי שם שרשם שתולים, וכן כל אלה הוא ממין הראשון הכולל הפשוטים והרוחניים. אמנם בחלק הראשון מזה הספר הנקרא כתב יושר בו יבואר הרכבת גוף האדם מד' יסודות ומדבר מהכוכבים והגלגלים
והדומם צומח חי מדבר, והמה ממין השני הכולל המורכבים והגשמים, כי באין ספק שבתחלה צריך להבין בנין הגוף של האדם ואח"כ נפשותיו:
והנה כל חלק הראשון אינו אלא כמו הקדמה לחלק שני אשר בו ידובר בתכלית המבוקש מן האדם מן מעשיו ומדותיו ומן השגותיו ודעותיו עד שיעלה ויבא ויגיע למדרגת רוח הקודש, בכל זאת אי אפשר להתחיל חלק הראשון עד אזכירה מקדם בהכרח על דרך כלל וצד הקיצור מכל העולמות העליונים הנכללים במין הראשון הרוחניי כדעת המקובלים שכל דבריהם אמת וצדק וסוד ה' ליראיו, כי בכל חכמי העמים ובכל מחקריהם עם רוב עיונם אין אתם יודע עד מה בברואי מעלה הרוחניים ובעולמות הקדושים העליונים אפילו בשמים דעולם העשיה לא השיגו אלא שמץ מנהו וחלקו התחתון לבד הוא רקיע הששי מלמעלה למטה שבו הגלגלים והכוכבים ומזלות, ואף גם זאת דעת שפתם ברור לא מללו אבל במחלוקת זה אומר בכה וזה אומר בכה ורבתה בהם הספקות מפני שהם חסרים מן המסורה והמקובלות:
ומעתה אשא לבבי אל כפים ואפרוש כפי אל השמים ואתחנן אל ה' הגדול הגבור והנורא שיעזרני על המלאכה ויעמידני על דבר אמת וירחיקני מדבר שקר וישמרני מכל שגיאה ויחנני דעה בינה והשכל ויעיר לי אוזן להשמיע בלימודים כרצונו וכרצון יראיו אמן:
תמו דברי הפתיחה:

בני היכלא האט געשריבן: ניין.
נאכמער ס'איז נישט נאר א הקדמה, לפי דבריו, האט ער דאס געמאכט כדי מ'זאל לערנען די צווייטע.

און דיינע רייד וואס איז געוואנדן צו מיר.
איך האלט יא אזוי.

און ביי מיר איז ברור כשמש אז זיי האבן געוויסט זאכן וואס אונז ווייס מיר נאך ניטאמאל יעצט.
און ביסט סתם גערעכט, דער גרא וואלט נישט דערמאנט די אלע נעמען פון די חברה, ווי עמנואל קארט, א סוגי' פאר זיך.
ער האט געקענט די חכמות בתכליתן, נאכאמאל כנתינתן מסיני, קיין פון די תורה.

מיללער האט געשריבן: ניין,
איך קען נישט מער עגריען מיט רבינו הגדול, און מער דיסעגריען מיט דיר איבער די גרויסקייט פונעם גאון אשר כל רז לא אניס ליה, וחלילה לומר דברים כזה, כי לא מחכמה אמרת זאת.
דער ווילנער גאון אשר אפס קצהו תראה פון די ספרים והגהות בכל חלקי ומכמני התורה, ובכל שבע החכמות וואס בלי ספק האט ער דאס געקענט פון די תוה"ק און 'נאר' פון די תורה הקדושה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לערן אביסל ספרי חת"ס אדער אנדערע ספרים וועלכע רעדן אביסל פון די גרויסקייט פון די תורה אשר כל חפציה לא ישוו בה, וכל החכמות כאין כנגדה.

מיללער האט געשריבן: אלע דברי חכמה וואס מ'טרעפט בדברי חז"ל ווי עניני הילוך החמה והתקופות וחכמת התכונה, חכמת המוסיקא, סייענס, אסטרוליגה, איז נישט קיין ספק אז זיי האבן דאס אלעס געזעהן אין די תוה"ק און מקבל געווען איש מפי איש עד משה מפי הגבורה, וכל הפורש ממנה כפורש מן החיים, והמסתפק בו כמסתפק בעיקרי יסודות הדת והאמונה.

נעם לדוגמא דעם גרויסן גאון בדורני דער הייליגער חזון איש וועלכער האט געשריבן א פונקטליכע דייעגרעם פאר א דאקטאר וויאזוי דורכצופירן אן אפעראציע, אדער זיינע חידושים אויפן רמב"ם זמנים פון עניני המולדות והמזלות וכדו', וועסטו אויך זאגן אז ער האט דאס געקענט פון ספרים חיצונים? א איד וועלכער איז נישט ארויס פון די ד' אמות של הלכה כל ימי חייו, וקיים הכתוב והגיתי בו יומם ולילה במילואו, ער האט אוודאי זוכה געווען צום מאמר חז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

זארעכפעפער האט געשריבן:
דערנאך, בשייכות צום וויכוח פון הרב ניין מיט רבינו הגדול. ימחול נא ר' ניין לעיין בספר תורת משה להחתם סופר זצ"ל, בפרשת שמות. דער חתם סופר דארט איז פארנומען מיטן פסוק "כי הוא חכמתכם ובינתכם לכל העמים" און ער באציט זיך טאקע צו אטא דער ענין פון וואס איר בארירט. ער שמועסט דארט אויס אז כאטש אין די פסוקים געפונען מיר נישט קיין שום רמז ורמיזה אויף קיין איינע פון די שבע חכמות, מוזן מיר אבער בהכרח צוקומען אז חכמז"ל האבן ברוב חכמתם געזען אין די תורה הקדושה אלע חכמות; אז מ'באהאנדלט קידוש החודש, מוז מען צוקומען צו חכמות האסטראלאגיע; אז מ'באהאנדלט מס' שביעית, מוז מען צוקומען צו חכמת ההנדסיא; אז מ'באהאנדלט דעם בית המקדש, מוז מען צוקומען צו חכמת השיר; וכו' וכו'. דער חת"ס דארט אין די דרשה, וועלכע איז טאקע דייקא געצילט קעגן לימוד הכמות חיצונית, זאגט דארט אז טראץ וואס מיר אידן לערנען נישט, פארמאגן נישט און קוקן נישט, אין די אלע ביכער, עם כל זה זענען מיר בקי בכל החכמות, און אפשר נאך מער און בעסער ווי די אומה"ע (אידישע קעפ...), און טאקע דייקא דורך די תורה, ווייל אין די תוה"ק ליגט אלע חכמות העולם. עיי"ש ויונעם לך.

אגב, אז מ'רעדט שוין פון גר"א'ס גדלות, איז כדאי צו דערמאנען, אז ס'דא א ספר פון גר"א אונטערן נאמען 'איל משולש'. דער ספר איז א חיבור בלויז אויף 'חכמת ההנדסיא' (מאטעמאטיק). די וועלט זאגט, אז ער האט מחבר געווען דעם חיבור אין בה"כ, וועלנדיג פארפירן זיינע מחשבות נישט צו טראכטן דארט אין לערנען....

בני היכלא האט געשריבן: קענסט די מעשה מיט דעם משכיל פון ברלין, וואס איז געווען ביים גרא?

מיללער האט געשריבן: יישר כח גדול ר' אלעקסיי פאר די טירחא
ניין,
איך קען נישט מער עגריען מיט רבינו הגדול, און מער דיסעגריען מיט דיר איבער די גרויסקייט פונעם גאון אשר כל רז לא אניס ליה, וחלילה לומר דברים כזה, כי לא מחכמה אמרת זאת.
דער ווילנער גאון אשר אפס קצהו תראה פון די ספרים והגהות בכל חלקי ומכמני התורה, ובכל שבע החכמות וואס בלי ספק האט ער דאס געקענט פון די תוה"ק און 'נאר' פון די תורה הקדושה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לערן אביסל ספרי חת"ס אדער אנדערע ספרים וועלכע רעדן אביסל פון די גרויסקייט פון די תורה אשר כל חפציה לא ישוו בה, וכל החכמות כאין כנגדה.

אלע דברי חכמה וואס מ'טרעפט בדברי חז"ל ווי עניני הילוך החמה והתקופות וחכמת התכונה, חכמת המוסיקא, סייענס, אסטרוליגה, איז נישט קיין ספק אז זיי האבן דאס אלעס געזעהן אין די תוה"ק און מקבל געווען איש מפי איש עד משה מפי הגבורה, וכל הפורש ממנה כפורש מן החיים, והמסתפק בו כמסתפק בעיקרי יסודות הדת והאמונה.

נעם לדוגמא דעם גרויסן גאון בדורני דער הייליגער חזון איש וועלכער האט געשריבן א פונקטליכע דייעגרעם פאר א דאקטאר וויאזוי דורכצופירן אן אפעראציע, אדער זיינע חידושים אויפן רמב"ם זמנים פון עניני המולדות והמזלות וכדו', וועסטו אויך זאגן אז ער האט דאס געקענט פון ספרים חיצונים? א איד וועלכער איז נישט ארויס פון די ד' אמות של הלכה כל ימי חייו, וקיים הכתוב והגיתי בו יומם ולילה במילואו, ער האט אוודאי זוכה געווען צום מאמר חז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

חכמים הזהרו בדבריכם!

שאלה: מאין שאב מרן החזו"א ידיעתו המדהימה בעניני רפואה. תשובה: ברור אצלי שזה מכח לימוד תורה לשמה, שמבואר פ"ו דאבות שאחד הסימנים "שמגלים לו רזי תורה", ר"ל סודי התורה שאי אפשר בשכל האנושי לעמוד עליהם מכ"מ מגלים לו במתנה מן השמים, ונוסף לזה שהי' לו זצ"ל חוש מיוחד מעצמו בחכמת הנתוח וביסודי הטבע, והכל נמשך מכח התורה,ומצינו כן בקדמונים (הרמב"ם והרמב"ן ושאר גדולי הדורות) שהיו רופאים ממש ועיקר מה ששאבו ממעייני התורה שנתקדשו חושיהם על ידה.
וזה לי קרוב לחמשים שנה שכבר הייתי פה רב בסביבה, והייתי מאד מקושר עם מרן החזון איש זי"ע, בקרתי אז את הגאון האמיתי בעל אבן האזל הגרא"ז מלצר זצלה"ה והוא ידע על הקשרים שלי עם החזון איש, ומאחר ששמע ממני כמה דברים אמר לי בהתפעלות, וז"ל: החזון איש פוסק דיני נפשות ברגעים (אם כן לנתח או לא, וכיו"ב) והפלא אמר שיותר מתשעים אחוז זוכה לכיון האמת והצלחה, עכ"ל.

"משפחתו של יהודי שנזקק לניתוח מסוכן במוחו, פנתה אל רבנו שיכריע: הניתוח יגרום כמעט ודאי למוות, ומאידך גיסא אין סיכויים להישאר בחיים ללא ניתוח, רבינו התעניין בפרטי המחלה, ואח"כ שירטט ע"ג נייר את צורת המוח וציין בשירטוט כיצד על המנתחים לבצע את הניתוח, לפי שרטוטו בוצע הניתוח בהצלחה רבה בחסדי ה'". [הגה ממני הצעיר באלפי: השירטוט נדפס באגרות חזון איש בסופו, והוא פלאי].
הוא היה אומר: העולם חושב שרופאים גדולים יודעים הרבה, ורופאים זוטרים יודעים מעט, ואני אומר: שרופאים זוטרים אינם יודעים מאומה, ואילו הגדולים שביניהם יודעים מעט! (שם).

הדמיון כופף ראשו בפני העושר, ולעתים בפני העשיר, נכנע לפני הכח, ולעתים לפני בעל הכח, נכנע לפני היופי, לפני הנוי, לפני היכלי שן, לפני ארמוני מלכים, לפני מעשים כבירים, לפני המצאות חדשות, כורת ברית עם העין, הולך שלובי זרוע עם ההוה. והשכל איש רובו אוהב את הבחינה השכלית, מחבב את המאזנים, חומד את משפטי החשבון, חושק את חקי המחקר.

טבע בן אדם לאהוב את ההתחרות, אם שנים - אחד מתחרה את רעהו, אם עדה - את חברתה, או אם דורות הראשונים מתחרים עם דורות האחרונים, גם זה מושך את הלב, וההתאבקות שלהם נעימה לראות עין, ולשמע אוזן, והנה הראשונים אומרים אנחנו חכימים ממכם, והדורות הולכים ומתמעטים לבן של ראשונים כפתחו של היכל, ולבן של אחרונים כסדקי מחט, והאחרונים בלעגי שפה ילחשו, הלא הראשונים היו בטלנים, לא היה להם קשר מדינות, ולא ידעו חלקי תבל זה מזה, כל מזונם היה טבעי, וגז כבשים לבושם, גם מלחמתם היתה בחרבות ורמחים ובקשתות ומקלעות, ואנחנו מסילות הברזל סללנו על פני כל כדור הארץ, עשינו טלגרף, וטלפון ורדיו, עשינו את האישים כולם למשפחה אחת, כל חכמי תבל נועצו יחדיו, העולם עיר אחת גדולה לפנינו, גם מגדלים פורחים באויר עשינו, וקלים היינו מנשרי שמים, גם הרבינו בתי חרשת לעשות צרכים מסוגלים, לא שערום אבותינו, גם כלי זיון חדשנו, פצצות מחריבי עולמות, מקטלי אלפים ורבבות, ואין תפארתינו כלל להתחרות עם הראשונים שחסרו כל אלה, היתחרה הענק עם הננס?

הדמיון התענין רציני באזנים קשובות, לשני המתוכחים האלה, וכדרכו להשיב משפט על אתר, הוא כותב וחותם פסק דינו, לכו נא דורות הקדמונים למנוחתכם אתם וצרור חכמתכם, כבר אנחנו חיים בדור חכם חרשים צעיר מחוכם.

ואמנם השכל כונן למשפט כסאו, מיסב ומעיין, ובהגיון עמוק הוא קובע כי יתרון החכמה הוא בלמודיות, ואין לכל צד לשמש ברב השימושיות ולתת אותן בכף המאזניים, כי חמדת החכמה הוא הערמה הערומה, אבל מה שבני אדם משמשים בה בשכלול גשמיהם תחת השמש, לא תוסיף כבוד ורוממות לנפש החכמה דרת שחקים, ואמנם האחרונים הרבו לשמש בחכמה למצרכי בני אדם, והעשירו פני תבל עושר רב, אבל לא יגרע בשביל זה מנת חלקם של הראשונים אשר שמו כל מגמתם לקנות חכמה ולהבין בינה, ולא שמו לב לשמש בחכמתם ולהמציא המצאות חדשות בארץ החיים, ולא עוד אלא שנמנעו מזה בכונה חובית, שחששו שיבואו הדברים בידי אנשים שאינם מהוגנים, וישתמשו בהן לעבודות זרות ולשפיכת דמים, וכדאמרו יומא ל"ח א' בבית גרמו ובבית אבטינס, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עכו"ם בכך, ולא עוד אלא שמן הטבע להמציא הרבה ולשכוח הרבה, ואין אנו יודעים את חשבון הנשכחות לתת להם מספר, וכמו שאמר החכם (קהלת א') יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא וגו' אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו וגו', ולפנינו חכמת מצרים שהחנוטים שלהם קיימים עד היום, ונלאו חכמי דור האחרון למצוא סודם, וכתיב (בראשית נ' ג') וימלאו לו ארבעים יום כי כן וגו', נראה מזה כי היתה חכמת בעלת טיפול מרובה וחליפת חומרים כימיים, וכן נמצאים באפריקא וברומי בנינים שכיות החמדה המשתקף מהם גנזי נסתרות של חכמה ודעת.

וחכמת האחרונים נוסדת על המונחים של הראשונים, שגילו את הפחמי ואת החמצי שבאויר, והשימוש בהפרדתן, והמחקר על המחצבים המוצאים מן עמק האדמה הזהב הכסף והברזל והפרדתן, וכל יסוד התפתחות החכמה, הוסיפו האחרונים נסיונות רבות, ורב התהלה להפותח הראשון שלא היה בידו מפתחות מורשה רק ברוחב לבבם ובגודל כשרונם פתחו דלתות שערי חכמה, לא כן האחרונים שנכנסו לשערים פתוחים, ורב ההמצאות החדשות הומצאו ע"י נסיונות של אנשים רגילים במרץ וכשרון נסיוני, ולא למדו חכמה בבתי ספר הגבוהים של הדור.

וזעיר שם וזעיר שם אנו מוצאים שמושים מפליאים בדורות הקודמים וכו', ומצינו שהיו בקיאים בחכמת הנתוחכדאמר (סנהדרין לא.) דאמר תודוס הרופא, אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים, אלא א"כ חותכין האם שלה, הנה היו כל כך מומחים בנתוח זה, עד שהיה מנהג קבוע להם לעשות נתוח זה לכל אלה הנשלחים חוץ למדינה, ובחסותם על כלכלת מדינתם שיצטרכו להם ארצות שכניהם תמיד להספקת הבשר, התחכמו פן יקבעו רפת ודיר בארצות אחרות ויחרב הכנסתם, סדרו נטילת האם ע"פ רופאים מומחים לכל פרה וחזירה הנשלחת לחוץ.

וכן היו בקיאים לעשות נתוח לבני אדם ולהוציא את הטחול, וזה גורם קלות בתנועת הגוף, וכד' (ע"ז מ"ד א) וחמשים איש רצים לפניו, מאי רבותייהו, תנא כולם נטולי טחול וחקיקי כפות הרגלים היו, ופירש"י נטולי הטחול, שהטחול מכביד, וחקוקי כפות הרגלים, נטל הבשר מן העצם ולא היו מרגישים בקוצים וברקנים, והוא ג"כ מפלאות הנתוחים, והיה להם סמים המחלימים את העצמות ומקשים אותם, דבלא זה חקיקת הבשר תקלקל את העצמות ותרפה את הפסיעות וכו'.

ובגמ' (ב"מ פה:) שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה, א"ל אימלי לך סמא [בתוך העין, רש"י], א"ל לא יכילנא, אשטר לך משטר [אמשח לך על גב העין, רש"י], א"ל לא יכילנא, הוי מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיא ואיסתי, [גובתא, קנה חליל, תותי ב"ס, תחת מראשותיו ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו].

ובחולין (נז:) והלא רחל אחת היתה בשכונתו שנקדר קנה שלה [ניטל חלק מן הגרגרת], ועשו לה קרומית של קנה [רחבה וסתמוה בה, רש"י], וחיתה, ושם, ותרנגולת היתה לו לרשב"ח שנשמטה ירך שלה, ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה וכו'.

וכתיב (מ"א ה, י) 'ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים', ושם (פסוק יג) 'וידבר על העצים מן הארז ועד האזוב אשר יצא בקיר, וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים', ופירש"י מה רפואת כל אחת, ועץ פלוני יפה לבנין פלוני וליטע בקרקע פלונית, וכן על הבהמה מה רפואתה ועיקר גדוליה ומאכלה.

וברמב"ן בפתיחת התורה כתב וכו', וכתיב (מ"א כב, כב) 'וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וגו', כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב' וגו', ותרגם יונתן: ארי ספינתא אפריקא כו' חדא לתלת שנין אתיא ספינת אפריקא טעינא דהב כו', וגם היום ידועות חפירת שלמה שהוציא משם זהב, והיום דרושים הרבה מן החכמות השמושית להוצאת הזהב באפריקא.

ובגמ' (ע"ז מד.) אמרו דעטרה שמשקלו ככר זהב היתה בראש דוד, ולא היתה מכבידה מפני שאבן שואבת היתה בה, פירש"י שטבע האבן היה להגביה למעלה, והיתה האבן קבועה בה, והיתה מושכת העטרה למעלה, והיתה אבן מכוונת בשיויי המשקל של כבר זהב, באופן שלא היתה העטרה מוגבהת מעל ראש דוד, וגם לא היתה מכבידה על ראשו, ובתוס' פירשו שהאבן היתה קבועה בתקרת הבית כנגד כסא המלוכה והיתה האבן שואבת את העטרה שלא תכבד על ראשו, וגם היתה בשיווי המשקל שלא תרים את העטרה למעלה, ולכל הפירושים הוא מפלאות הטבע.

זארעכפעפער האט געשריבן: אחי וריעי, לאמיך אויך דא אריינווארפן מיינע צוויי צענט.

קודם, פארשטייט זיך, א יישר כח פאר אלעקסיי'ן און בני היכלא, פארן מעתיק זיין די הקדמה פון די הוצאה'ס.

דערנאך, בשייכות צום וויכוח פון הרב ניין מיט רבינו הגדול. ימחול נא ר' ניין לעיין בספר תורת משה להחתם סופר זצ"ל, בפרשת שמות.דער חתם סופר דארט איז פארנומען מיטן פסוק "כי הוא חכמתכם ובינתכם לכל העמים" און ער באציט זיך טאקע צו אטא דער ענין פון וואס איר בארירט. ער שמועסט דארט אויס אז כאטש אין די פסוקים געפונען מיר נישט קיין שום רמז ורמיזה אויף קיין איינע פון די שבע חכמות, מוזן מיר אבער בהכרח צוקומען אז חכמז"ל האבן ברוב חכמתם געזען אין די תורה הקדושה אלע חכמות; אז מ'באהאנדלט קידוש החודש, מוז מען צוקומען צו חכמות האסטראלאגיע; אז מ'באהאנדלט מס' שביעית, מוז מען צוקומען צו חכמת ההנדסיא; אז מ'באהאנדלט דעם בית המקדש, מוז מען צוקומען צו חכמת השיר; וכו' וכו'. דער חת"ס דארט אין די דרשה, וועלכע איז טאקע דייקא געצילט קעגן לימוד הכמות חיצונית, זאגט דארט אז טראץ וואס מיר אידן לערנען נישט, פארמאגן נישט און קוקן נישט, אין די אלע ביכער, עם כל זה זענען מיר בקי בכל החכמות, און אפשר נאך מער און בעסער ווי די אומה"ע (אידישע קעפ...), און טאקע דייקא דורך די תורה, ווייל אין די תוה"ק ליגט אלע חכמות העולם. עיי"ש ויונעם לך.

מיללער האט געשריבן: כבוד הרב ר' זרח,

מעשי ידיך להתפאר, קוק וואס איז דערפון געווארן!

דער חתם סופר רעדט דערפון אויף עטליכע פלעצער אין די דרשות, ולזה רמזתי לעיל עיי"ש.

כתיב 'ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה', הרי אתה רואה שכפל בפסוק הזה שע"י עסקינו בתורה יקרא עלינו שם חכמים ונבונים, והענין בזה, כי באמת ספר תורה שלנו הוא מעט הכמות, כתוב בתוכו איזה סיפורי מעשים שעברו, ואיזה מצות וחוקים ומשפטים אשר ינהגו בהם עם בני ישראל, ואמנם אי אפשר מבלי שידעו שארי החכמות כולם, כי אי אפשר להגיע לקבל עדות החודש מבלי שנדע כל דקדוקי הילוך החמה והלבנה ומסלוליהם, וא"א לדון המכשף אם לא נדע שרשי המכשף וחכמת בני קדם, והלכות טריפות מבלי נדע חכמת הניתוח על אופן היותר דק ועמוק, ושירי הלוים מבלי נדע חכמת המוסיקיא, וחלוקות ארץ ישראל מבלי ידיעת מדידת הארץ וחכמת השיעור וגאגרופיע, וזריעת כלאים וינקתם מבלי הבדאנאמיע,וכמה הפליגו חכז"ל בל"ט מלאכות בשבת שנראה מהם בקיאותם בכל המלאכות, כגון האריגה וכלי האריגה וכל חכמת הטבע, ופילוסופים האלוהי הוא העולה על כולם, שצריכים לידע ולהבין פשטות התורה ולקיים מצותיה, ואין שום זכר מכל הנ"ל בתורה, ואין לנו שום ספר מחובר ע"ז, והאומות יש להם בכל אלו חכמים וחיבורים רבים, ועל כרחינו ללמוד מספריהם כל אלו, וד' אמר (יהושע א) 'והגית בו יומם ולילה', ואמרו חכז"ל (במס' אבות פ"ה מ"?) "מינה לא תזוע", וכששאלו מהו ללמוד חכמת יונית, השיבו ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה, דכתיב 'והגית בו יומם ולילה' (מנחות צט:), ואין כאן שעה פנויה ללמוד כל אלו, ועוד כתיב (דברים יח, ט) 'לא תלמד לעשות' וגו', ואין נחת רוח לפניו בהיותינו עוסקים בספריהם כלל, וא"כ מאין נדע כל הצריך לתורה והספר קטן וקציר מהכיל?.
אבל דע והאמן כי אם הוא זרתיים ארכו וזרתיים רחבו ארוכה היא מארץ מדה, ורחבה מני ים, ואין לך כל חכמה בעולם, ומה למעלה ומה למטה ומה לפנים ולאחור, שלא נרמז במילותיה ובתיבותיה, ובלי ספק כי בפסוק (שמות יב, ב) 'החודש הזה לכם' רמז כל חכמת קידוש החדש, יותר ממה שהעתיק הרמב"ם מספריהם, והיודע לשחסמושס בפסוק הזה ימצא הכל מפורש ושום שכל, ועמ"ש רמב"ן בפסוק (בראשית ה, ב) 'זה ספר תולדות אדם', שמצא חבור מרבינו שרירא גאון שהוציא מהפסוק הזה כל עניני שרטוטי הידים והפנים, וכן כולם, כי המכתב מכתב אלקים הוא. ולמה לא, הלא אנו מאמינים שברא העולם בתורה (ב"ר פ"א), א"כ על כרחך מהכרח שיהיה שרשי כל החכמות העולמות משורשים בה, ויותר מהמה מה שרמוז בה סתרי תורה מה שלמעלה מהשכל מזה לא נדבר עתה, והנה חכם יתואר מי שלומד מה שכתבו לפניו, ואמנם המוציא דבר מתוך דבר הוא הנקרא "נבון" כידוע, וע"כ בראות אומות העולם כי אין לנו שום עסק בספריהם, וגם אין אנו מסכימים עמהם, ואין לנו שום חבור אחר כי אם ספר תורה הזה, ומ"מ הכל גלוי לפנינו על צד היותר טוב, והיותר אמיתי, ידעו ויבינו כי נבונים אנחנו, להוציא דבר מתוך דבר, ולהבין רמיזות התורה הקדושה הזאת.

ויורהו ה' עץ (שמות טו, כה) כתב רמב"ן לשון 'יורהו' משמע שהקב"ה למדו ע"פ טבע שהעץ הזה ממתיק המרים, אך חז"ל (הובא ברש"י שם) אמרו שהי' עץ הרדופני, והקב"ה עשה נס בתוך נס ממתיק המר במר ע"ש, ואני אומר אמת הי' הרדופני, ומ"מ לא היה שלא בטבע, אלא הורהו ה' סתרי הטבע והבריאה, יכול להמתיק המים ע"י עץ המר הזה כדרך בעלי כימיא"ה, ומי שהטביע הטבע ית"ש יודע סתריה, והוא מגלה סודו ליראיו, וכל החוקרים המתחכמים בטבעיים, גם כי העמיקו חכמתם עד להפליא, מ"מ כיון שאינם מקובלים מבעל מלאכת הטבע ית"ש, הרי הם מגששים כעיור באפילה, וכן בחכמה אצטרלגי' הם חכמים גדולים עד להפליא, אך בשכלם בלי קבלה אינם יודעים דבר על בוריו, ומה שזה סותר זה בונה, וחוזר זה והורס בנינו, אמנם סוד העיבור שנמסר לנביאים ממרע"ה מפי הקב"ה אין בו ספק ונשכח מאתנו לפי שעה, עד יבא מורה צדק אי"ה ויורנו.
וז"ש (דברים ד, ו) 'כי הוא חכמתכם ובינתכם', ואחכז"ל (שבת עה.) "זהו חשבון תקופת ומזלות", 'ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים' וגו', ירצה בזה כי אוה"ע מעמיקים עצה בענינים הטבעים, זה באצטרוגליה וזה בפילוסופיא וזהו במוסיקיה וכדומה, וכל א' מהם בעל מלאכה אחרת, וישראל כתיב (יהושע א) 'והגית בו יומם ולילה', אין לו רשות לעסוק בחכמת חיצונית, אלא בתורה לידע חוקי אלקיו ותורותיו, או בתפילה לה' אלקינו בכל קראינו אליו, ואפ"ה כל א' מנביאי ישראל וחכמיה בקי בכל החכמות כולם יותר מחכמי אוה"ע, כדכתיב ביחזקאל איך יצא להם שם בגוים בחכמתם. והטעם כי בעל הטבע ית"ש, והוא אשר תיקן הגלגלים, ותלה בהם הכוכבים וסדר הילוכם הוא מורה אותם איך נעשה זה, ותו אין צריך עיון וחכמה, וזהו שיתפלאו אוה"ע, 'עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה', להבין לחשוב תקופות ומזלות וסתרי הטבעים, כי הלא מבלים ימיהם בתפילה 'כה' אלקינו בכל קראינו אליו', ובתורה בחוקים ומשפטים צדיקים, וא"כ מנין להם שארי חכמות הרבות והעמוקים האלו?!

בתינוקת נכרים. פירש"י דלאו דוקא, אלא ה"ה ישראלים ללמוד חכמת נכרים. ונ"ל דדווקא קאמר, דאין לתינוקת ישראל ללמוד שום אומנות ושום חכמה כי אם תורת ה', דקיי"ל כר' אילעי סוף מס' קידושין (פב.) "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", ולכשיגדל ולא הצליח בתורה אז יטריח עמו ללמדו אומנות, כדעביד רב לבריה בפסחים (קיג.), אבל בנערותה 'אחת הוא לאמה', 'תורת ה' תמימה'(תהלים יט), ושארי חכמות שצריך לרקחות ולטבחות , לשמש 'אשת חיל'(משלי לא, א), תורת ה' לא יספיקו בילדי נכרים, כי הכל ימצא בתורה ההוגה בה לשמה, שזוכה לדברים הרבה (אבות), וכמ"ש רמב"ן בהקדמה , ומי כמוהו מורה, ופוק חזי מ"ש הרמב"ם סוף הל' קידוש החודש (פ"ט הט"ז) וז"ל: הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכין להם בידיעות הראייה ובחקירת העדים, כדי שיהיה הכל ידוע למבינים, ולא יחסרו דרך מדרכי התורה, ולא ישוטטו לבקש אחריהם בספרים אחרים, דרשו מעל ספר ה', אחת מהנה לא נעדרה עכ"ל.
כוונתו, כי הוא ידע בנפשו שאין בכל מה שכ' בהל' קידוש החודש שלו, דבר מחכמת עיבור הנמסר בסוד לסנהדרין ממשה רבינו ע"ה עפ"י הקב"ה בפסוק (שמות יב, ב) 'החודש הזה לכם', ואשר נשבענו שלא לגלות סוד העיבור לשום אומה כמבואר שלהי כתובות (קיד.), ואשר נאמר עפ"י הנביאים 'ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו' בעו"ה, ואמרו במס' שבת (קלח:) "זה סוד העיבור", וחלילה שסוד הזה השיג בטלמיוס בחכמתו, וכבר העיר הרמב"ם ע"ז (שם, סוף פרק י"ז), וכתב: "וטעם אלו החשבונות וכו' הוא חכמת תקופות וגמטריאות שחברו בהם חכמי יון ספרים הרבה, והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל, שהיו מבני הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו", עכ"ל.
והנה אעפ"י שסיים שם הרמב"ם: "כיון שלא נמצאו בחשבונות שום דופי, וא"א לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר שחברו" וכו', ע"ש. היינו שאי אפשר לאדם - באשר הוא אדם - להרהר אחריהם, עד יערה רוח ממרום, ויוודע לנו סוד העיבור האמתי, אז יתגלה דופי של אלה החשבונות. והרי כבר נמצא בהם דופי עם עוצם חכמתם ועיונם בחכמה זו, מ"מ טועים בי"א יום שבין חגי הרייסן והאשכנזים כידוע , שנתלה להם הטעות ע"י האפופיור, ועם מיעוט חכמתינו בזה בעו"ה, מ"מ החשבון המסור בידינו, לא נמצאו בו דופי ושינוי מימות עולם עד עתה, אפילו בחלק א' מחלקי רב אדא, והוא דבר פלא,ועיין בכוזרי השני (להג"מ ר' דוד ניטו ז"ל). ולהיות שזה ידע הרמב"ם בצדקתו וחסידותו, סיים הלכות קידוש החודש בהתנצלות שלא חיבר זה אלא "למען לא ישוטטו לבקש בספרים של אחרים, אלא דרשו מעל ספר ה', אחת מהנה לא העדרה" וכו'.

זארעכפעפער האט געשריבן: וביום השבת שבת קודש, ווען ס'איז בא שבת בא מנוחה, וועל איך זיך בעז"ה ארונטערזעצן אינעם וועלט בארימטן ספרים צימער פון 'בית פעפער', און איבערקוקן די הקדמה מרישא ועד גמירא, און דערויף וועל איך שוין זיין א שטיקל תלמיד חכם אינעם ענין און דאן עליך שוין קענען אריינרעדן דערין ווי דער חכם פון מארק ולא להיפך כדהשתא...

ניין האט געשריבן:

בני היכלא האט געשריבן: ניין.
נאכמער ס'איז נישט נאר א הקדמה, לפי דבריו, האט ער דאס געמאכט כדי מ'זאל לערנען די צווייטע.

און דיינע רייד וואס איז געוואנדן צו מיר.
איך האלט יא אזוי.

און ביי מיר איז ברור כשמש אז זיי האבן געוויסט זאכן וואס אונז ווייס מיר נאך ניטאמאל יעצט.
און ביסט סתם גערעכט, דער גרא וואלט נישט דערמאנט די אלע נעמען פון די חברה, ווי עמנואל קארט, א סוגי' פאר זיך.
ער האט געקענט די חכמות בתכליתן, נאכאמאל כנתינתן מסיני, קיין פון די תורה.

פארוואס איז דיר דאס אזוי ברור כשמש. פארוואס זע איך אז מען האט אפט געברענגט פון די גויאישע חכמים און מ'האט זיך אפי' צומאל גערעכנט מיט די מיינונג פון חכמי אוה"ע. אוודאי האבן זיי געהאט בקבלה און געוואוסט פיל סודות, אבער מהיכי תיתי אז זיי האבן "אלעס"געוואוסט?

לאמיך אביסל בעסער פארשטיין וואס דו האלטסט און וואס דו מיינסט צו זאגן. לאמיר נעמען ממש פון די גרעסטע בקיאים אפי' אין סודות התורה, און זאג מיר דיין מיינונג. דו האלטסט אז ר' שמעון בר יוחאי האט געוואוסט זאכן וואס די וועלט האט דאן נישט געוואוסט. למשל, אז די זון איז ווייט פון אונז ארום 90 מיליאן מייל ווייט, וויאזוי עס שיינט (אז עס קומט דארט פאר א כעמיקאלע צוזאמשמעלצונג), אז די וועלט דרייט זיך און נישט די זון, פארשטאנען וואס א בליץ און דינער איז, זיי האןב אפשר געוואוסט פון די שפעטער-אנטעדעקטע פלאנעטן, אדער וועלכער אמאליגער צדיק למשל וואלסטו געזאגט אז ער האט געוואוסט אז מ'וועט איין טאג קענען פליען פון איין עק וועלט ביזן אנדערן אין א קורצע צייט אדער גאר אנקומען אויף דער לבנה. זיי האבן געוואוסט פון די.ען.עי, פונעם אטאם, ווי מ'ווייסט היינט? (איך ווייס אויך פונעם דערמאנטן כח היולי, אבער זאג מיר צי האלטסט נישט אז אויב וואלט מען דאן געוואוסט מער פונעם אטאם (נישט וואס איר, לכאורה, ווייסט, נאר ווי די וויסנשאפטליכע וועלט) וואלט ער געשריבן נאך עפעס א פאראגראף, א שורה, כאטש א ווארט דערוועגן, עפעס וועגן די סוב-אטאמישע טיילן.) לאמיר זיך נישט פאפן, עס איז אינגאנצן נישט קיין מצוה אריינצושטופן אין איינעמס ווערטער, עס נעמט קיין פיצל אוועק פון זיין גרויסקייט אויב האט ער נישט עפעס געוואוסט). האלטסטו אויך אז ער האט געהאט גענוג ידיעה צו וויסן אפילו אין טעאריע וויאזוי עס ארבעט אפי' א קאלקולעיטאר אדער א מייקראוועיוו, דזשאסט טו נעים ע פיו,.

אויב האלטסטו פשוט און פראסט אז אז ער האט טאקע געוואוסט די אלע זאכן ודומיהן, לאז מיר ביטע וויסן.

אויב האלטסטו אויך אז נישט, דעמאלט זיי זיך מסביר וואס דו האלטסט האבן זיי יא געוואוסט און וואס נישט? (אויב וועסטו זאגן אז וואס עס איז נוגע צו די תורה האט ער געוואוסט און אפי' געהאט א קבלה דערויף אדער דאס געזען אין די תורה, שטייען מיר אייניג).

ניין האט געשריבן:

מיללער האט געשריבן: ניין,
איך קען נישט מער עגריען מיט רבינו הגדול, און מער דיסעגריען מיט דיר איבער די גרויסקייט פונעם גאון אשר כל רז לא אניס ליה, וחלילה לומר דברים כזה, כי לא מחכמה אמרת זאת.
דער ווילנער גאון אשר אפס קצהו תראה פון די ספרים והגהות בכל חלקי ומכמני התורה, ובכל שבע החכמות וואס בלי ספק האט ער דאס געקענט פון די תוה"ק און 'נאר' פון די תורה הקדושה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לערן אביסל ספרי חת"ס אדער אנדערע ספרים וועלכע רעדן אביסל פון די גרויסקייט פון די תורה אשר כל חפציה לא ישוו בה, וכל החכמות כאין כנגדה.

סך הכל האב איך אויך געזאגט "ער האט געקענט די גאנצע תורה און אויך געווען בקי בשבע חכמות". נאר איך האב אויך צוגעלייגט אז " איך בין נישט פון די וואס האלטן אז דאס מיינט אז עס איז נישט געווען קיין זאך אויף דער וועלט וואס ער האט נישט געוואוסט."
יעצט זאג מיר פון וואנעט נעמסטו אז יא, דו זאגסט איך זאל קוקן אין זיינע ספרים. יעצט נניח איך האב נישט געקוקט, איז אפשר ברענגסטו מיר שטיקלעך פון אים איבער חכמות וואס ער שרייבט און איך קען זיי נישט טרעפן ערגעץ אנדערש. נאכאמאל, נישט טאנץ אויף, איך דארף יעצט נישט ווידמען צוואנציג פאראגראפן איבער זיין גרויסקייט, זיין חכמה, זיין גדלות, זיין עמקות, און ווי אונז האמיר נישט קיין השגה, דאס קען איך אפשר גערן טון אן אנדערס מאל. איך וויל דא נאר איבערחזר'ן דעם פונקט וואס כאב געזאגט . עס איז בכלל נישט מוכרח פון א גדול בישראל, אפי' אזוי גרויס ווי דער גר"א, אז ער האט געוואוסט סודות הטבע מער ווי די וועלט ווייסט. ער קען וויסן דאס וואס עס שטייט אין די תורה וחז"ל און וואס ער האט געהאט מקובל, וואס ווידער דארף מען דא נישט קלאר מאכן אז עס איז קיין ספק אז עס ליגט גרויסע און טיפע סודות אין די תורה, אבער נאך אלץ זע איך נישט קיין הכרח צו זאגן אז די אידישע חכמים האבן "אלעס" געוואוסט אפי' אלע היינטיגע חכמת הטבע.
אין מיינע אויגן האט דאס אביסל צוטון מיט די שוואכע הערצער, וואס בעצם די רוחניותדיגע חלק איז נישט אזוי רעספעקטפול און שרעקעדיג, נאר ווען מ'ווייזט אז "די גמרא האט שוין געוואוסט וואס די היינטיגע פארשער זאגן" און "דער גר"א האט שוין אויסגעכאפט איינשטיינס טעאריע", נאר דאן פילט מען אז ער איז געווען א זאך, נאר דאן האט מען א רעספעקט און מ'געטרויעט חז"ל , ווייל זיי האבן "אלעס" געוואוסט. ניין, זיי זענען נישט דא געווען פאר דעם, זיי האבן אונז געגעבן הלכות למען נדע את אשר יעשון, און יא, זיי זענען געווען גרויסע חכמים, אבער נישט אויב זיי האבן נישט געוואוסט אז די וועלט דרייט זיך ארום די זון, דארף מען פרובירן מיט אלע וועגן דאס צו פארענטפערן. ווי גליייך דאס איז עפעס קעגן אידישקייט און מאכט זיי שוואכער.
און גוט אז דו דערמאנסט דעם חת"ס, וואס ווער עס ווייסט האט ער געלערנט חכמות אויף די דייטשע שפראך. ער איז געווען בקי אין דזשיאמעטרי און אלדזשעברא, אסטראנאמיע און פיזיקס (אויב ווילסטו ארויפטאנצן אויף דעם, דארפסטו זיך אביסל בעסער נאכפרעגן). און דאס וואס ער שרייבט אז אלעס ליגט אין די תורה, שרייבט ער אויך אז היינט איז נישטא ווער עס זאל עס קענען זען. און דאס איז דאך קיין ספק אז אין די תורה אליין ליגט אלעס אלעס, עס איז דאך פון קב"ה, אבער מ'דארף עס קענען לייענען, זעט אויס.
אגב, דער אשכול רעדט זיך דאך פונעם ספר הברית. צי ווייסטו אז דער חת"ס האט אנגעהויבן שרייבן א ספר אויף אויף פארשידענע חכמות הטבע אבער ער האט אויפגעהערט ווען עס איז דאן ערשינען אן ענליכע ארבעט, דאס איז דער ספר הברית פון טאקע אונזער דאאיגן רבי פנחס אליהו הורוויץ.צי האלטסטו למשל אז דער חת"ס וואלט אין אזא ספר געשריבן נאר זאכן און חכמות הטבע ואוס ער האט געזען אין די תורה? און אויב וועסטו זיך עקשנ'ען אז יא, זאג מיר צי האלטסט אויך אז דער בעל ספר הברית האט אויך גענומען זיינע זאכן פון די תורה, אדער האף איך אז דא האסטו יא אביסל געלערנט צו וויסן און פארשטיין וואס דער בעל ספר הברית האט אלץ געהערט און געליינט, און זען ווי ער ברענגט כסדר די "מאוסט אפדעיטעד" טערמינען פון די חכמות צו וויסן אז ער האט גענאשט פון איבעראל.

מיללער האט געשריבן: אלע דברי חכמה וואס מ'טרעפט בדברי חז"ל ווי עניני הילוך החמה והתקופות וחכמת התכונה, חכמת המוסיקא, סייענס, אסטרוליגה, איז נישט קיין ספק אז זיי האבן דאס אלעס געזעהן אין די תוה"ק און מקבל געווען איש מפי איש עד משה מפי הגבורה, וכל הפורש ממנה כפורש מן החיים, והמסתפק בו כמסתפק בעיקרי יסודות הדת והאמונה.

נעם לדוגמא דעם גרויסן גאון בדורני דער הייליגער חזון איש וועלכער האט געשריבן א פונקטליכע דייעגרעם פאר א דאקטאר וויאזוי דורכצופירן אן אפעראציע, אדער זיינע חידושים אויפן רמב"ם זמנים פון עניני המולדות והמזלות וכדו', וועסטו אויך זאגן אז ער האט דאס געקענט פון ספרים חיצונים? א איד וועלכער איז נישט ארויס פון די ד' אמות של הלכה כל ימי חייו, וקיים הכתוב והגיתי בו יומם ולילה במילואו, ער האט אוודאי זוכה געווען צום מאמר חז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

.

ווידער דערמאנסטו איינעם ווי דעם חזון איש וואס האט קלאר געלערנט אויך חכמות אין די ביכער...

יא, מילער, איך וועל דאס אויך זאגן. עס איז דא איד וואס איז נאך געווען זיין חברותא, ער וואוינט מיין איך אין לאס אנדזשעלעס און ער זאגט אז דער חזון איש האט געהאט ספרים פון חכמת הטבע (גאנץ זיכער פון גויאישע חכמים).
איך וויל דיר אויך פרעגן, כעין מיין פראגע צו בני היכלא: דו האלטסט למשל אז דער חזון איש וואלט טאקע געקענט וויסן פונקטליך פון דעם מוח, וויאזוי עס ארבעט, וועלכע טייל איז פאראנטוואטליך פאר וועלכע פונקציעס, די ניוראנס וואס עס פארמאגט, און אלעס וואס די היינטיגע וועלט ווייסט, אן דאס הערן אדער ליינען ערגעץ. און דו האלטסט אויך אז די תנאים האבן דאס אלעס געוואוסט בכל פרטיהן ווי די היינטיגע וועלט?
(אגב , רעדנדיג פונעם מוח, צי ווייסטו למשל אז אמאל איז געווען אנגענומען אז די הארץ איז דער פלאץ וואס טראכט... נישט דער [מוח אינעם] קאפ)
יעצט הייב נישט אן זאגן אזעלכע שרעקעדיגע לשונות ווי "וחלילה לומר דברים כזה", און טשעפען אז "כי לא מחכמה אמרת זאת" און דראען אז "והמסתפק בו כמסתפק בעיקרי יסודות הדת והאמונה" און לערנען א לעקציע פון "חכמים הזהרו בדבריכם"! נאר זאג שיין דיין מיינונג וואס אגב פארשטיי איך זייער גוט, אבער איך געוואלט ארויסברענגען א פונקט. פארגעס נישט אז מיר דיסאגריען למעשה בעיקר צי וואס איך האב געזאגט אז "עס מוז נישט זיין אז עס איז נישט געווען קיין זאך אויף דער וועלט וואס ער (דער גרא אדער אנדערע צדיקים) האט נישט געוואוסט".

האסט מיר דערמאנט נאך עפעס,

דער רמב"ם שרייבט אז אמאל האט מען געוואוסט די חכמות, אבער היינט ווייסט מען נישט, ממילא נעמט מען עס פון די גויאישע חכמים און אז זיי באשטעטיגן , איז גוט. און דאס שרייבט ער נישט אין מורה נאר ביי הל' קידוש החודש.

ניין האט געשריבן:

זארעכפעפער האט געשריבן:
דערנאך, בשייכות צום וויכוח פון הרב ניין מיט רבינו הגדול. ימחול נא ר' ניין לעיין בספר תורת משה להחתם סופר זצ"ל, בפרשת שמות. דער חתם סופר דארט איז פארנומען מיטן פסוק "כי הוא חכמתכם ובינתכם לכל העמים" און ער באציט זיך טאקע צו אטא דער ענין פון וואס איר בארירט. ער שמועסט דארט אויס אז כאטש אין די פסוקים געפונען מיר נישט קיין שום רמז ורמיזה אויף קיין איינע פון די שבע חכמות, מוזן מיר אבער בהכרח צוקומען אז חכמז"ל האבן ברוב חכמתם געזען אין די תורה הקדושה אלע חכמות; אז מ'באהאנדלט קידוש החודש, מוז מען צוקומען צו חכמות האסטראלאגיע; אז מ'באהאנדלט מס' שביעית, מוז מען צוקומען צו חכמת ההנדסיא; אז מ'באהאנדלט דעם בית המקדש, מוז מען צוקומען צו חכמת השיר; וכו' וכו'. דער חת"ס דארט אין די דרשה, וועלכע איז טאקע דייקא געצילט קעגן לימוד הכמות חיצונית, זאגט דארט אז טראץ וואס מיר אידן לערנען נישט, פארמאגן נישט און קוקן נישט, אין די אלע ביכער, עם כל זה זענען מיר בקי בכל החכמות, און אפשר נאך מער און בעסער ווי די אומה"ע (אידישע קעפ...), און טאקע דייקא דורך די תורה, ווייל אין די תוה"ק ליגט אלע חכמות העולם. עיי"ש ויונעם לך.

אגב, אז מ'רעדט שוין פון גר"א'ס גדלות, איז כדאי צו דערמאנען, אז ס'דא א ספר פון גר"א אונטערן נאמען 'איל משולש'. דער ספר איז א חיבור בלויז אויף 'חכמת ההנדסיא' (מאטעמאטיק). די וועלט זאגט, אז ער האט מחבר געווען דעם חיבור אין בה"כ, וועלנדיג פארפירן זיינע מחשבות נישט צו טראכטן דארט אין לערנען....

דערמאנסט מיך טאקע א פונקט. וויפיל ספרים איז טאקע דא ווי אידישע צדיקים און חכמים האבן מחבר געווען אויף פארשידענע חכמות. אבער לאמיר דיך פרעגן, צי האט איינער געמאכט א ספר אויף סיי וועלכע חכמה איידער עס איז געווען פארשפרייט אויף דער וועלט, ? דאס הייסט, צי האט איינער געשריבן פון למשל עלעקטריק אדער גראוויטי איידער ווען די וועלט איז געוואויר געווארן דערפון. ניין, נאר ואוס דען, יעדער האט געשריבן וואס עס איז געווען בזמנו, .זיכער זענען זיי געווען אבנארמאלע חכמים אויף די חכמות פון יענעם דור, אבער האבן זיי דען פרובירט זאגן אז זיי זאגן נייע חידושים ואוס די וועלט האט ניטשט געהערט און זיי האבן דאס מקבל געווען במסורה.


לסוף, וויל איך אייך עפעס זאגן וועגן דעם גר"א אליין אויך, אז ער האט אפילו געהייסן א תלמיד זיינער (איך מיין מי'טן נאמען ר' ברוך שיק) אז ער זאל איבערזעצן אין לשה"ק עפעס א בוך איבער א געוויסע חכמה (איך ווייס נישט ווכלע). דער גרא שרייבט אז וועם עס פעלט פון א געוויסע חכמה פעלט עשר ידות פון די תורה. אויסער פילאזאפיע האט ער גאר פיינט געהאט.

מיללער האט געשריבן: לכבוד ידידינו החשוב הרב ניין,

קודם כל, א הארציגען יישר-כח פאר'ן נעמען פון דיין טייערע צייט מסביר צו זיין שיטתך באר-היטב, אודה ולא אבוש אז בתחילה האב איך נישט אזוי גוט פארשטאנען דיין טענה און אביסל פאלש אפגעלערנט דיינע דיעות.

וואס איז נוגע די גרויסקייט און חכמה פון אזעלכע גדולים ווי דער רמב"ם, גר"א, חת"ס, חזו"א וועלכע ווערן באהאנדלט בין כותלי מאמריך, איך האלט נישט אז איך בין גענוג באהאווענט דערין און אוודאי נישט ראוי דערצו, ואני בתומי אלך, נאכדעם וואס זייער אסאך ענינים וואס חכמי אוה"ע זענען שפעטער אויפגעקומען האט מען למעשה יא שוין געהערט אדער געזעהן בין חכמי התורה, לדוגמא תוס' ברענגט אויף א פלאץ אז רבינו יחיאל מפאריש האט געמאכט א תיבה הפורחת באויר (עיר-פלעין), האלט איך אז אזוי איז אויך מיט אנדערע ענינים.

איך וועל אוודאי נישט מחולק זיין מיט מע"כ אז זאכן וואס חז"ל אליינס זאגן אז 'והודו להם חכמים' צו די חכמי אוה"ע (וואס עס דרייעט זיך, די וועלט אדער די זין)זעהט מען דאך בפי' אז נישט אלעס האבן זיין געוואוסט, דאס איז אבער נישט ווייל עס האט געפעלט אין זייער מדע ותבונה, נאר לויט וויאזוי זיי האבן בכח ידיעתם ותורתם אפגעלערנט האבן זיי געהאלטן איין וועג, למעשה האבן די חכמי אוה"ע זיי מנצח געווען און אויפגעוויזן אנדערש (אגב, דאס אליינס איז נישט אזוי פשטו איך זאג נאר לשיטתך)

עס איז דא א מהלך, אז יעדע זאך האט זיין באשטימטע זמן ווען פון הימל וויל מען אז די זאך זאל נתגלה ווערן, און אפי' עס זאל זיין א חכם כחכמת שלמה המלך און ער וועט פארשטיין און וויסן אז מיט געוויסע מעטאדן קען מען מאכן א קאלקוילעיטער וועט ער עס אבער נישט קענען מוצי זיין מכח אל הפועל עד שיגיע זמנו.

עס איז נאך דא אסאך מאריך צו זיין בהענין ועוד חזון.

[איך האב פאראכטן טייל תגובות, נאר מטעותי הדפוס]

ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה, יובן בס"ד, כי הנה רש"י ז"ל פירש אף צבת שלנו, פירוש מלקחים, לא נעשה אלא בצבת עשויה ומתוקנת וכו', שא"א לנפח להכניס ידו ממש וליקח הברזל חם לתקן הצבת, אא"כ אוחז אחרת בידו, עכדז"ל ע"ש, והנה זה מוסר השכל לדורות האחרונים אלו - אשר בהם מתפשטים החכמות הרבה - ועושים דבר חכמה, אשר לא היה יכולת ביד הראשונים לעשותו, והעולם יחשבו שהאחרונים הם חכמים יותר מן הראשונים, אבל באמת אינו כן! אלא עניינם הוא כננס ע"ג ענק, שאם לא היה להם כמה הקדמות גדולות מן הראשונים לא היו יכולים להתחכם לעשות את הפעולה הזאת כולה מאליהם ומעצמם,כי הננס אם לא היה רוכב ע"ג הענק לא היה אפשר לו להגיע ידו לראש הדקל ולתלוש משם תמרים, וא"כ העיקר הוא היסוד אשר טרחו הראשונים לייסדו, ואם היו הראשונים נשארים בחיים, היו עושים יותר ממה שעשו האחרונים, ורק שזמן לא היו להם להשלים הדבר, ורק ע"ז הדרך הוא בדור אחר דור.

וזה הענין תבין בו הן בענין חכמת התורה, הן בענין חכמת העולם, ונמצא שזהו כדוגמת הצבת, אשר לא אפשר לנפח להכניס ידו וליקח הברזל חם ולתקן הצבת, אא"כ אוחז אחרת בידו, וכן האחרונים אם לא היו תופסים בידם הקדמות ועניינים שהמציאו להם הראשונים, לא היו יכולים לתקן העניינים אשר חידשו הם מחדש ודו"ק.

דאס געהערט אין מיסט, מנהלים ביטע ריסייקלען, בקרוב האף איך אז עס וועט ריסייקעלט ווערן אויף פיינע זאכען.

מיללער האט געשריבן: זייער שיין ר' זרח, איך האב גראדע געפלאנט דאס צוטאן, ברוך שכוונת! (די וועלט זאגט סמארט פיפעל טינק עלייק........) אבער זייענדיג א חבר המחכים, האט די קרעטשמע גארנישט דערלייגט נאר פארדינט מיט צינזן, דיינע אריינפירס צו א ציטוט זענען מלא טעם, קיפיראפ!

גם אני מצתרף לדברי מרן הרב שליט"א, בבקשתו לר' אלכסנדר המכונה אלעקס, שיפתח לנו אוצרו הטוב ויפיצו מעינותיו חוצה.
(אגב, דער אלעקס איז דער צווייטער אין א סעריע נאך ר' אלתר וועם איך האב אינטערגעשאצט אין די בעגינינג, ואתו הסליחה)

מיללער האט געשריבן:
יעצט צום ענין, מיינע קאמענטארן אלעקסיי טייערער, דער ארטיקל איז א גוטער, די טעמע "שמעקט" מיר נישט צו שטארק
1) איך וואלט נישט גענוצט דעם בעל שם טוב הקדוש אלס א פיגור אין מיינע פיקטיווע דמיונות.
2) דער וואס זאגט א פאר שיך און זאגט נישט א פאר הענטשוך, ברויך א פאר פילן
3) דיין יענטא (יונה'טע????) איז מיליאן פראצענט גערעכט, מ'קראצט נישט די פיס אין פובליק (נישט אין מקוה און נישט אין שיך-סטאר).
4) לעכער אין די זאקן דארף זי באמערקן ביים צאמלייגן די וועש און ארויסנעמען פון די זאקן אינווענטארי, אז נישט איז דמך בראשה.

אבער, אין אדם עומד אלא א"כ נכשל בה, קיינער ווערט נישט קיין קרעטשמע שרייבער איבער-נאכט, יו אר אן די וועי טו בי גוד, רבותי איין טאג וועט ער קאנדידאטירן פאר ראש-הקהל, מארק מיי ווארדס.

שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר א"ר [אמי] ארבע מאה בעיי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר [ולא איפשט להו חד].

אפילו נכנס במגדל הפורח באוויר, מכין אותו מכת מרדות, בין שנכנס במגדל דרך גגות, בין שנכנס בו דרך פתחים

מיללער האט געשריבן: אלעקס,

ממש דבר דיבר על אופניו בהשכל ובדעת, עס איז א מחי' צו לייענען, דעם ר' יחיאל מפאריש תוס' וועל איך ברויכן נאכקוקען, לערנענדיג מס' נדרים אלס בחור האט מיין מגי"ש לאויט"א ביי די נדרי הבאי 'אם לא ראיתי גמל הפורח באויר' געזאגט, פ"וו זאגט נישט די גמרא 'תיבה הפורח באויר' האט ער מסביר געווען אז די גמ' איז א נצחיות און וויבאלד מיט יארן שפעטער איז דאך אזאנס געשעהן ממילא רעדט די גמרא פון א גמל ודפח"ח.
דער אמת איז, די גמרא סיי אין חגיגה ט"ו, ב און אין סנהדרין ק"ו זאגט:

שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר א"ר [אמי] ארבע מאה בעיי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר [ולא איפשט להו חד].

און דער רמב"ם אין ספר עבודה, הלכות ביאת המקדש פרק ט"ז, שרייבט מיט א פשטות:

אפילו נכנס במגדל הפורח באוויר, מכין אותו מכת מרדות, בין שנכנס במגדל דרך גגות, בין שנכנס בו דרך פתחים

מ'ברויך אבער מער מעיין זיין, דערווייל, א גרויסן יישר-כח פאר אלע מראי מקומות.

א"ר, ארבע מאה בעיי' בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר (סנהדרין קו:), והנה ביאור 'מגדל הפורח באויר' כ' הרמ"ה ז"ל כו', וזה שהוא באויר הוא ע"י נס או בשם או ע"ד שמעמידין את הברזל באבן שואבת הנקראים מקנטי"ם (מאגנעט) עכ"ד, (וע"ע ברש"י ג' מהלכים). ואני אומר אין מדברים בהלכות מרובות בדבר הנעשה ע"י נס או בשם, אך נראה כי מה שנמצא בזמן הזה 'מגדל פורח באויר' שקורין (מרכב אל הוו"א) העשוי ומתוקן ע"פ חכמה נפלאה, אע"פ שזה נתחדש מכמה שנים הנה 'בוודאי' היה מצוי ביד הראשונים קודם זמן דואג ואחיתופל וגם אחריהם 'ואפשר' שהיה ג"כ בדורות התנאים אלא שאח"כ נשתכחה חכמה של המגדל הזה, וחזר ונתחדש ע"י חכמי איירופא, ובזמן הקדמון שהיה מצוי זה אצלם נתחדש במציאות המגדל הזה אצל דואג ואחיתופל ג' מאות הלכות ,הן בענין הנוגע לטומאה ולטהרה, כמ"ש ממשנה דאהלות הנזכר, הן בענין הנוגע להלכות שבת בכניסה ויציאה והושטה ותחומין, הן בעניינים אחרים אשר הם בנויים על ספיקות הנופלים במגדל וסך הכל של מיני הלכות המה שלש מאות.

זארעכפעפער האט געשריבן: פותחין בכבוד ידידינו המרומים, הגאון החסיד ר' אלעקסיי שליט"א, שטרח בטירחא יתירה, ופתח לנו אוצרו הטוב, וליקט לפנינו ליקוטי בתר ליקוטי את כל הענינים, מסודר באופן נאה אף יאה, דבר דיבור על אופניו, כשולחן ערוך מוכן ומזומן. ישלם ה' פעלו על הטוב אשר עשה עמנו.
**
באמת, איז די פראגע נאך אביסל טיפער. ס'לית מאן דפליג - און דאס שטייט דאך קלאר אין זוה"ק - אז אין די לעצטע 100-150 יאר איז געעפנט געווארן א וועלט פון חכמות, אויף אזא פארנעם וואס קיינמאל פריער. שטעלט אצינד די פראגע: צי איז פשט אז די אלע חכמות זענען געווען טמיר ונעלם ביז דאן, ולא ידע איש כל הני סודות טמירין עד שנפתחו שערי החכמות; צי זאג איך אז ניין, די חכמז"ל האבן יא געוואוסט דערפון? איי, אויב האבן זיי געוואוסט דערפון פארוואס האבן זיי דאס נישט מגלה געווען? אויף דעם וועט מען ענטפערן איינס פון די צוויי, אדער ווייל די וועלט איז נאך דאן געווען אזוי צוריק געבליבן אז פשוט ס'נישט געווען קיין מעגליכקייט ארויסצוברענגן מן ההעלם אל הגילו די אלע חכמות, אדער וועט מען זאגן אז חכמז"ל האבן א חוץ די סודות החכמה אויך געוואוסט נאך א סוד, והוא, אז יעדע זאך האט זיך זיין באשטימטער זמן ווען דאס דארף נתגלה ווערן, און זיי האבן פשוט געוואוסט אז ס'עדיין לא בא זמנו להיגלות, דעריבער האבן זיי דאס נישט אנטפלעקט.
**
ער פארופט זיך דארט אויפן ספר "שבילי אמונה" (הרב ניין: נאך א ספר אין די סעריע פון ספרים מגדולי ישראל בחכמת הטבע. אגב, ס'דא א ספר "מלאכת החשבון" פון ר' זרח איידליץ מפראג אויף 'חכמת החשבון') לר' מאיר אלדבי, וועלכער איז געווען א חכם בחכמת הטבעיים און איז מבאר בספרו הנ"ל דעם פונקטליכ'ן ציור. איר הערט ווערטער, דער הייליגער חתם סופר זעלבסט ווארפט אפ דברי רש"י ותוספ', איבער א מציאות שתלוי בבקיאת האטנאמיע, און האט ליבערשט אנצונעמען דבריו של א שפעטעריגן חכם וגדול וואס איז געווען בקי בחכמת העולם. וואס זאגט איר צו דעם?

שאלה: הלא נודע דחכמת שלמה ע"ה היתה גדולה וגבוהה על כל בעלי חכמות הנמצאים בעולם, דכתיב ביה (מלכים-א ה, י-יא) 'ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל אדם' וכו', וכתיב (שם שם, ט): 'ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים', על כן בוודאי כל החכמות הנמצאים עתה, אשר השיגו אותם בני האדם במשך כמה שנים דור אחד דור, הנה הוא היה משיג אותם לעשותם ביתרון על הנמצא עתה, ועל כן לב כל אדם יפלא, למה לא עשה אניות של אש ללכת בים הגדול למרחקים, ובימיו לא היה אלא אניות ההולכים על כנפי רוח, והוא היה צריך לזה מאוד, דכתיב במלכים א' (י, כב) 'כי אני תרשיש למלך בים עם אנו חירם אחת לשלש שנים תבוא', ואם היה לו אניות של אש היו קלים כנשר במהלכם ביום, ועוד יפלא לב האדם עליו, למה לא עשה "תילגראף" שבו משתמש שמוש גדול הצריך לו מאוד, כי בו היה נמצא ה'ן אמר וה'ן דברים בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם (ע"פ תהלים יט, ד-ה).

תשובה: נראה ודאי היה יכול שלמה המלך עליו השלום להשיג כל אלו החכמות של "אניה של אש" ושל תליגראף מרבוי החכמה, אך לא רצה לעשותם ולהשתמש בהם, כי הוא ידע ברוח הקודש התלאות אשר ימצאון לישראל מן אויביהם המלכים הצוררים אותם, תמיד באים עליהם מארץ מרחקים ללחום עמהם בחיל גדול בארצות החיים, אך מחמת הרחק מקום ירושלים מן מקומות ערי המלוכה של אויביהם, נעשה לישראל רוח והצלה במלחמה, ותמיד נמצא אצלם שארית הפליטה, אבל אם היו קלים רודפיהם כנשר לבא עליהם באניות של אש שבהם מתקרב הדרך, ואם יחסר ללוחם עמהם חיל או צידה או כלי זין, אז תיכף יביאום ממקום ממשלתם וילחמו בם, אז היה כליה לשונאי ישראל, ואין להם תקומה במלחמה, וכן נמי אם היו שרי החיל הנשלחים מן הקיסרים נותנים ידיעה לקיסרים על מחסורם, ועל מה שצריך להם לעזרתם, היה בא להם עזר מן הקיסרים הן ברבוי החיל והן ברבוי הצידה, הן ברבוי כלי זיין, ועוד היו מתייעצים זה עם זה בתליגראף, והיו ממציאים הכנות לתגבורת שלהם ולהצלחתם, והיו מאבדים ומכלים שונאי ישראל עד השמיד הכל, על כן הסתיר שלמה המלך ע"ה חכמות אלו של אניות של אש ושל תליגראף, אע"פ ששלום היה בימיו, הנה הוא חשב מחשבות בזה על העתיד להיות לישראל עם המלכים הצרים אותם, וכאשר היה ונעשה כן בכמה דורות, וע"י חסרון שני חכמות אלו שהם אניות האש ותליגראף, בזה הצליחו ישראל, והיתה להם הרוחה במלחמת המלכים שהיו נלחמים עמהם בכל דור ודור, וחסד גדול עשה השי"ת עם ישראל ועם שאר בני אדם, שגם בדורות האחרונים לא נתן לב לחכמי הטבע להרגיש ולהתבונן בחכמות אלו,אלא עד שנים האחרונות הקרובים לנו, שאז כרתו המלכים ברית בתקנות שעשו בעבור תיקון העולם שקורין זה בשם "תנצ'ימאת" דעי"כ יצא מן חכמת אלו של אניות אש ושל תליגראף טובה ותועלת בכמה דברים לאנשי העולם, ובפרט לישראל החלושים אשר הם גרים גרורים בארצות מלכי האדמה ירום הודם, ונמצא גלוי חכמות אלו בדורות האחרונים נעשה יפה לעולם, והוא 'דבר בעתו מה טוב' (משלי טו, כג), עכ"ל

אלעקסיי האט געשריבן:
מיללער, איך האב געטראפען א תנא דמסייע לדבריך, די פוסק הדור הרב וואזנער בעל שבט הלוי בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק י, סימן יג) וז"ל:

שאלה: מאין שאב מרן החזו"א ידיעתו המדהימה בעניני רפואה. תשובה: ברור אצלי שזה מכח לימוד תורה לשמה, שמבואר פ"ו דאבות שאחד הסימנים "שמגלים לו רזי תורה", ר"ל סודי התורה שאי אפשר בשכל האנושי לעמוד עליהם מכ"מ מגלים לו במתנה מן השמים, ונוסף לזה שהי' לו זצ"ל חוש מיוחד מעצמו בחכמת הנתוח וביסודי הטבע, והכל נמשך מכח התורה,ומצינו כן בקדמונים (הרמב"ם והרמב"ן ושאר גדולי הדורות) שהיו רופאים ממש ועיקר מה ששאבו ממעייני התורה שנתקדשו חושיהם על ידה.
וזה לי קרוב לחמשים שנה שכבר הייתי פה רב בסביבה, והייתי מאד מקושר עם מרן החזון איש זי"ע, בקרתי אז את הגאון האמיתי בעל אבן האזל הגרא"ז מלצר זצלה"ה והוא ידע על הקשרים שלי עם החזון איש, ומאחר ששמע ממני כמה דברים אמר לי בהתפעלות, וז"ל: החזון איש פוסק דיני נפשות ברגעים (אם כן לנתח או לא, וכיו"ב) והפלא אמר שיותר מתשעים אחוז זוכה לכיון האמת והצלחה, עכ"ל

און יעצט זאג הויך קלאר און דייטליך: ברוך שכיוונתי לדעתו!

אלעקסיי האט געשריבן: איך וואלט דיר געראטען צו כאפען א בליק אין תפארת יהונתן פרשת נח בענין דור הפלגה.

אלעקסיי האט געשריבן: אגב, איינשטיינ'ס טעאריע איז שוין מבואר בספרי חז"ל בכלל, ובספרי מהר"ל בפרט, אז זמן און מקום איז היינו הך, זמן איז בריאה און נישט קיין קדמון, בראשית, איז די בריאה פון זמן, וכו' וכו' ואין לי עכשיו העת להאריך בזה כי אין עת"י ועט"י את"י (אפשר ווען איך וועל זיך אויסלערנען טייפן שנעל ).

אלעקסיי האט געשריבן: דער בעל ספר הברית שרייבט מפורש ארויס אז ער קען נישט ליינען אנדערע שפראכען!!! - איין מינוט, באפאל מיר נישט יעצט פון ווי ער האט אלעס געוואוסט, ווייל ער שרייבט מפורש אז ער האט געדינגען[!] מעתיקים זאלען אים מעתיק זיין מספרי החכמות של אומה"ע, און דאס איז וואס ער ברענגט אין זיין חיבור. אבער ער אליין איז אסאך פארנומען אז אין חז"ל טרעפט מען שוין אלעס, ווי ער צייכענט אן די באקנטע משנה און תוס' יו"ט אין כלים ביי די חכמה פון א סובמארין, און די זוה"ק פרשת ויקרא דף י ביי פרשת גילוי אמעריקא, וכדומה.

אלעקסיי האט געשריבן: איבער די מעשה פון די חזו"א האב איך שוין אנגעצייכענט אויבען די תשובה פון הרב וואזנער, עיין עליו.

און די מעשה פון די חת"ם סופר ווערט געברענגט אין ספר חוט המשולש, שציינתי למעלה, ואין לי כח להתיקו, ואקוה שיעשה מלאכתי ע"י אחרים.

אלעקסיי האט געשריבן: און די רמב"ם שרייבט טאקע אזוי אין סוף הל' קידוש החודש, און די חת"ס איז עס טאקע מעתיק אויבען, ע"ש. אבער משם ראיה, אז אמאל איז יא געווען ספרים פון חכמינו ז"ל נאך בעפאר די חכמי אומות העולם, און פארקערט זיי האבן עס מעתיק געווען פון אונז, און אונז זעמיר נאר מקיים דעים והשיב את הגזילה, כמבואר אצל סוגית שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון ותלמידו אריסטו היווני, אשר גם בזה יש להאריך במילי"ן ע"ג מילי"ן (נישט טועה זיין מיט מילע"ר ע"ג מילע"ר...)

אלעקסיי האט געשריבן: און דאס אז אמאל איז געווען אנגענומען אז די הארץ איז דער פלאץ וואס טראכט... נישט דער [מוח אינעם] קאפ, דאס איז שוין אן אלטע מחלוקת נאך בימי חז"ל צווישן די חכמים, כמבואר במדרש ילקוט שמעוני ריש משלי, ועוד הרבה מקומות בתלמוד, ומקרא מלא דיבר הכתוב כמה וכמה פעמים, אויפן פארלאנג פונעם עולם, וועל איך אפשר אהערברענגען מה שנמצא באמתחתי בנידון זה.

אלעקסיי האט געשריבן: און איבער גראוויטי האב איך דיר גרויס נייעס, אז יא עס איז דא אין די פריערדיגע! הגם טאקע נישט דייקא ומפורש, אבער גענוג קלאר אז מען זאל קיין טעות נישט האבן! און דאס איז אין די א.ד. זוה"ק פון פר' ויקרא, ואכמ"ל. ודו"ק.

אלעקסיי האט געשריבן: און דאס וואס דו שרייבסט אז עס איז דא א מהלך, אז יעדע זאך האט זיין באשטימטע זמן ווען פון הימל וויל מען אז די זאך זאל נתגלה ווערן, און אפי' עס זאל זיין א חכם כחכמת שלמה המלך און ער וועט פארשטיין און וויסן אז מיט געוויסע מעטאדן קען מען מאכן א קאלקוילעיטער וועט ער עס אבער נישט קענען מוצי זיין מכח אל הפועל עד שיגיע זמנו.

מיינסט אוודאי די ענין פון ננס ע"ג ענק מבואר בכמה וכמה ספרים, מהם העתקתי למעלה, כ'מיין די חזון איש אויבען, ועוד ספרים, נאך איינס וועל איך אנצייכענען, וזהו, בספר ברכת אבות, להבן איש חי זצ"ל, עמ"ס אבות פ"ה מ"ו וז"ל:

ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה, יובן בס"ד, כי הנה רש"י ז"ל פירש אף צבת שלנו, פירוש מלקחים, לא נעשה אלא בצבת עשויה ומתוקנת וכו', שא"א לנפח להכניס ידו ממש וליקח הברזל חם לתקן הצבת, אא"כ אוחז אחרת בידו, עכדז"ל ע"ש, והנה זה מוסר השכל לדורות האחרונים אלו - אשר בהם מתפשטים החכמות הרבה - ועושים דבר חכמה, אשר לא היה יכולת ביד הראשונים לעשותו, והעולם יחשבו שהאחרונים הם חכמים יותר מן הראשונים, אבל באמת אינו כן! אלא עניינם הוא כננס ע"ג ענק, שאם לא היה להם כמה הקדמות גדולות מן הראשונים לא היו יכולים להתחכם לעשות את הפעולה הזאת כולה מאליהם ומעצמם,כי הננס אם לא היה רוכב ע"ג הענק לא היה אפשר לו להגיע ידו לראש הדקל ולתלוש משם תמרים, וא"כ העיקר הוא היסוד אשר טרחו הראשונים לייסדו, ואם היו הראשונים נשארים בחיים, היו עושים יותר ממה שעשו האחרונים, ורק שזמן לא היו להם להשלים הדבר, ורק ע"ז הדרך הוא בדור אחר דור.

(איך וויל פשוט ארויסברענגען מיין צד, אז די צוויי זענען נישט קיין סתירה. אין די תורה קען אלעס ליגןאבער נאך אלץ האט מען געקוקט פון אנדערע מקורות. פארוואס? קען מען זיך באזונדער אריינלאזן. צי ווייל נישט יעדער קען זען דערין די באהאלאטענע חכמות, ווי משמע פון חת"ס. צי ווייל פארגעסן געווארן , ווי משמע פון אנדערע (און זעט אויס אז נישט יעדער קען עס אליין אויפכאפן. וכו')

בני היכלא האט געשריבן:

(איך וויל פשוט ארויסברענגען מיין צד, אז די צוויי זענען נישט קיין סתירה. אין די תורה קען אלעס ליגןאבער נאך אלץ האט מען געקוקט פון אנדערע מקורות. פארוואס? קען מען זיך באזונדער אריינלאזן. צי ווייל נישט יעדער קען זען דערין די באהאלאטענע חכמות, ווי משמע פון חת"ס. צי ווייל פארגעסן געווארן , ווי משמע פון אנדערע (און זעט אויס אז נישט יעדער קען עס אליין אויפכאפן. וכו')

אויב האלסטו דאס, און טאקע דאס ממש, בין איך איינשטימיג מיט דיר, ווען מ'רעדט פון די וואס האבן אלעס געוואוסט, און געקענט, און אלעס פון די תורה הקדושה, מסורה, קבלה, נשמה, מגיד, אליהו, חלום, חזיון, רוח הקודש, וכו', רעדט מען טאקע פון די גרויסע די ריזיגע, נישט יעדער בר בי רב, אבער פון געוויסע פאראגראפן, קוקט מיר אויס ווי דו ווילסט זאגן אז טאקע קיינער האט קיינמאל געוויסט, פרש דבריך.

זארעכפעפער האט געשריבן:
באמת, איז די פראגע נאך אביסל טיפער. ס'לית מאן דפליג - און דאס שטייט דאך קלאר אין זוה"ק - אז אין די לעצטע 100-150 יאר איז געעפנט געווארן א וועלט פון חכמות, אויף אזא פארנעם וואס קיינמאל פריער. שטעלט אצינד די פראגע: צי איז פשט אז די אלע חכמות זענען געווען טמיר ונעלם ביז דאן, ולא ידע איש כל הני סודות טמירין עד שנפתחו שערי החכמות; צי זאג איך אז ניין, די חכמז"ל האבן יא געוואוסט דערפון? איי, אויב האבן זיי געוואוסט דערפון פארוואס האבן זיי דאס נישט מגלה געווען? אויף דעם וועט מען ענטפערן איינס פון די צוויי, אדער ווייל די וועלט איז נאך דאן געווען אזוי צוריק געבליבן אז פשוט ס'נישט געווען קיין מעגליכקייט ארויסצוברענגן מן ההעלם אל הגילו די אלע חכמות, אדער וועט מען זאגן אז חכמז"ל האבן א חוץ די סודות החכמה אויך געוואוסט נאך א סוד, והוא, אז יעדע זאך האט זיך זיין באשטימטער זמן ווען דאס דארף נתגלה ווערן, און זיי האבן פשוט געוואוסט אז ס'עדיין לא בא זמנו להיגלות, דעריבער האבן זיי דאס נישט אנטפלעקט.



ואוס איז אבער דער הכרח, טייערער זארעכ, אדער באווייז צו זאגן אז זיי האבן געוואוסט נאר נישט געזאגט? בכלל זעט מען אז די אלע חכמות וואס יא געוואוסט האבן זיי יא געשריבן דערוועגן, סאו מהיכא תיתי אז אויך געוואוסט נאך, נאר נישט געזאגט. און אויב איז דא א צייט ווען עס דארף נתגלה ווערן, האבן זיי דאך בפשטות אויך נשט געוואוסט דערפון פאר דעם. און אויב ווילסטו טראכטן אז יא, דארפסטו האבן א ראי' לדבריך. דאס אז אלע חכמות "ליגט" אין די תורה, מיינט נישט אז אלעס האט מען געקענט זען .



און לאמיר דאס אביסל מער צולייגן אין פראקטיק. אין לעצטן יאר הונדערט איז נתגלה געווארן א וועלט פון טעכנאלאגיע, וואס האט ממש איבערגעדרייט מן הקצה אל הקצה דעם מענטשליכן לעבנ'ס שטייגער. פארשטענדליך, אז דער טויש האט געברענגט מיט זיך הונדערטער, אויב נישט טויזנטער, פרישע הלכה'דיגע פראבלעמען. לאמיר אנכאפן א משל עלעקטריק, וואס ווי באקאנט האט דער ערפינדונג פון עלעקטריק געברענגט מיט זיך שאלות אויף שאלות לגבי שבת. שטעלט אצינד די פראגע: בשעת חכמז"ל האבן אראפגעשטעלט די כללי הל' שבת, האבן זיי געהאט פאר זייערע אויגן דער צוקונפטיגער ערפינדונג פון עלעקטריק, און בשעת זיי האבן אראפגעשריבן לדורות די כללים, שקלא וטריא וכו', בעניני שבת, האבן זיי ברוב חכמתם דאס אזוי אראפגעשריבן אז ביום מן הימים ווען די חכמה וועט שוין זיין א פאקט זאלן די גדולי ישראל אשר יהי' בימים ההם טרעפן דעם לעזונג דערין אין די תורה?

לכאורה דער תי' אויף די פראגע, איז תלוי במחלוקת מיללער וניין. האב איך רעכט?


צו זאגן אז זיי האבן געזען די היינטיגע מציאות'ער און זיך שוין גערעכנט מיט זיי ביים מאכן די הלכות, איז ווייטער לדעתי "אריינגעשטופט". קוק נאר ווי קלאר יעדע הלכה פון די אמאליגע מציאות'ער איז, און וויאזוי ביי פיל היינטיגע הלכות איז עס אן עבודה קשה צו קענען צושטעלן און ארויסקומען צו וואס עס איז גלייך און וואס די הלכה וואלט געזאגט דערויף. נעם דעם גאנצן ענין פון עלעקטריק, ווי איינער אסר'ט עס אלס דעם און איינער יענץ אום שבת. און אזוי נאך הונדערטער זאכן. (איבריג ארויסצוברענגען ווי ביי גאר אסאך זאכן קען מען הערליך צושטעלן (ווי למשל לעצטנס געקוקט איבער דינגען א קאר און געהאט עקסידענט, ווי מ'קען שיין צושטעלן אסאך תנאים און דעטאלן צום אמאליגן בהמה, ועוד הרבה,) אדרבא, פרעג נאר א מורה הוראה די שאלה... (אגב, ביי אסאך זאכן זעסטו אז מ'דארף צוקומען צו נשתנו הטבעים.)




ואשדא בי' נרגא:
אין מס' נדה דף טז/יז בערך, דארט וואו די גמרא איז דן איבער דער ציור רחם האשה, וואס כידוע איז דא דארט דערויף א גרויסע מחלוקת פון רש"י און תוספ', קומט דער חתם סופר צוגיין (דארט אין די חי' עמ"ס נדה) און זאגט, אז כפי עדותן של חכמי האטנאמיע זענען סיי רש"י און סיי תוספ' נישט גערעכט. ער פארופט זיך דארט אויפן ספר "שבילי אמונה" (הרב ניין: נאך א ספר אין די סעריע פון ספרים מגדולי ישראל בחכמת הטבע. אגב, ס'דא א ספר "מלאכת החשבון" פון ר' זרח איידליץ מפראג אויף 'חכמת החשבון') לר' מאיר אלדבי, וועלכער איז געווען א חכם בחכמת הטבעיים און איז מבאר בספרו הנ"ל דעם פונקטליכ'ן ציור. איר הערט ווערטער, דער הייליגער חתם סופר זעלבסט ווארפט אפ דברי רש"י ותוספ', איבער א מציאות שתלוי בבקיאת האטנאמיע, און האט ליבערשט אנצונעמען דבריו של א שפעטעריגן חכם וגדול וואס איז געווען בקי בחכמת העולם. וואס זאגט איר צו דעם?

זארעכפעפער האט געשריבן: אלעקסיי, עודך א יישר כח. הן פארן מעתיק זיין, און נאכמער פארן מיר צעוויסן טאן, דעם אינטערסאנטן בן איש חי. טראץ וואס כ'פארשטיי נאך נישט פונקטליך זיינע הכרחים און ביאורים, שאין עכשיו זמנו להאריך, ועוד חזון, איז אבער מיין עיקר פראגע געווען געצילט אויף צוויי זאכן: ערשטענס, צי חכמז"ל האבן געהאט לפניהם למשל כח העלעקטעריק ועפי"ז האבן זיי אראפגעשטעלט די כללי השבת, און מיטן חשבון אז וכשיבוא הזמן להיגלות זאלן די גדולי ישראל טרעפן דעם פתרון השאלה הטמון בדבריהם. צווייטענס, האב איך בעיקר געוואלט וויסן, צי הרב ניין מיינט ארויסצוברענגען די נקודה אדער א צווייטע נקודה.