אידישע וועלט פארומס

איך פאנג אן מיט'ן אייבירשטען'ס הילף צו ברענגען ארטיקלען איבער די מיר'ע ישיבה אין גלות בשנות הזעם, די גרויסע נס וואס די אייבירשטער האט געטוהן אז ס'איז געראטעוועט געווארן אפאר הונדערט תלמידי חכמים, בשעת די מלחמה יארן איז די מיר'ע ישיבה אנגעגאנגען מיט'ן פולסטן פעסטקייט מיט אלע סדרי הישיבה, מ'איז געפארן קיין יאפאן דורך רוסלאנד, דערנאך קיין שאנכיי, כינע.

מיט ישיבת מיר איז אויך מיטגעגאנגען גרופעס פון אנדערע ישיבות, צווישן אנדערע, ישיבת חכמי לובלין, תומכי תמימים ליבאוויטש.

אויך האט זיך געפונען מיט זיי, די אמשינוב'ע רבי זי"ע

אין שאנכייי איז אנגעגאנגען א פעסטע תורה אפעראט, מ'האט דארט געדריקט אסאך ספרים עס זאל זיין צו לערנען פאר אלע תלמידים.

אויך איז דארט געווען אפאר חתונות.

ס'איז געקומען יום כיפור איז געווען א ערנסטע שאלה, וועלכע טאג צו פאסטען, מ'האט געהאט א ספק ווי ס'איז די אינטערנאציאלע קו התאריך.

איך האף די עולם וועט הנאה האבן!

אויפן בילד:
די עולם לערנט פלייסיג אין שאנכיי!

די קדם אקשען פירמע האט אמאל געהאט א ליציטאציע פון קרוב צו 100 ספרים וואס מ'האט געדריקט אין שאנכיי
ס'האט זיך פארקויפט פאר $13,750
https://www.kedem-auctions.com/he/node/109217


דאס איז די ארטיקל וואס זיי האבן געשריבן אויף זייער סייט:

דפוסי שנחאי ו"שארית הפליטה" – סיפורו הנצחי של עם הספר

בכל גלגוליו ונדודיו מצא לו העם היהודי עוגן ונוחם בספריו ובדבקות בהם. בכל מצב, אפילו בבונקרים שבגטו וורשה ובמחנות שבערבות סיביר, נצמד הפליט היהודי אל ספריו הנצחיים ואל תרבותו היהודית.

שני האוספים הגדולים שלפנינו (פריטים 164-165) מספרים את סיפורו הנצחי של עם הספר. יבול הספרים הגדול שנדפס בשנחאי בשנות המלחמה בידי הפליטים היהודיים, כמו גם הספרים הרבים שנדפסו במחנות העקורים לאחר המלחמה בידי היהודים ניצולי המחנות ומשחרריהם, מלמדים על אהבת התורה ואהבת הספר בעם ישראל.



דפוסי שנחאי

העיר שנחאי שבסין הפכה לביתם הזמני של אלפי פליטים יהודיים מאירופה, בהם מאות בני ישיבות, שניצלו בדרך פלאית מזוועות השואה. בנדודיהם למזרח הרחוק נסעו הפליטים ברכבת הטרנס-סיבירית עד לנמל ולדיווסטוק (הנמל המזרחי של רוסיה, לחופו של ים יפן), משם חצו את הים באניות רעועות והגיעו לעיר קוֹבה. לאחר תקופה הגלו השלטונות היפניים את הפליטים הללו לעיר שנחאי, שהייתה אז תחת שלטון יפני.

מיד עם הגעת הפליטים לשנחאי הורגש המחסור בספרים, שכן הספרים שהביאו עמם מפולין וליטא לא ענו על צרכיהם.

על מצב הספרים בישיבת מיר באותם ימים מסופר:

"...בעיה שהציקה ביותר לישיבה, היה אוצר הספרים המדולדל. אוצר הספרים בשנחאי מורכב היה מספרים שהביאו התלמידים בצרורותיהם, מן הגמרות שנשלחו לקובה, ממספר ספרים וש"ס שנמצאו בבית הכנסת בית אהרן, ומכמה ספרים שנלקחו בהשאלה מאנשי הקהילה היהודית הקטנה בשנחאי. בחלקם היו הספרים קרועים ומרוטים, ומספרם הקטן של הספרים השלמים והעברתם התכופה מיד ליד לא תרמו לשלמותם" (מח ולב, עמ' נז; ספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ, עמ' עג).

בשל המחסור בספרים, הוחלט לפתוח במבצעי הדפסה, רובם של ספרי קודש יהודיים. רוב הספרים נדפסו על ידי "ועדי ההדפסה" של בני ישיבת מיר (ועד "תורה אור"; ועד "עזרת תורה" ועוד), ועד ההדפסה של חסידי חב"ד, וועד ההדפסה "מפיצי אור" של בני "ישיבת חכמי לובלין" (שהגיעו לשנחאי כבודדים ולא כישיבה מאורגנת).

"המחסור בספרים דרש פתרון מקומי. בשנחאי קם וועד-הדפסה שנקרא בשם "תורה אור". וכך, בשנות הגלות בשנחאי הספיק הוועד להדפיס ש"ס על כל חלקיו – כולל רב אלפס – וראשונים אחרים, שולחן ערוך וסדרה ארוכה של ספרי מוסר שונים" (מח ולב, שם עמ' נח).

"המחסור בספרי קודש בסין היה גדול. לא היתה בסין תשתית יהודית מקומית קודמת שניתן היה להתבסס עליה, וגם לא ניתן היה לייבא ספרים מבחוץ עקב שיבוש הדרכים בגלל המלחמה. הפתרון נמצא בהדפסת ספרים בבתי דפוס מקומיים בטכניקה של שכפול" (מאמרו של אבישי אלבוים, דפוסי שנחאי ושארית הפליטה, המעין, כרך מ, גליון ג, ניסן תש"ס, עמ' 75).

בבתי הדפוס שבשנחאי לא היו בתחילה אותיות דפוס עבריות, ורוב הספרים נדפסו במהדורות צילום. באותם הימים היה תהליך הכנת הלוחות של דפוסי צילום כרוך בהשחתת הספר המקורי (הרב א' הרצמן, נס ההצלה של ישיבת מיר, עמ' קב). עסקני ההדפסה תרו ולקטו ספרים עבריים מהם יוכלו לצלם ולהדפיס. באחד מבתי הכנסת הבודדים בעיר שנחאי נמצא סט שלם של תלמוד בבלי, ממנו נדפס ש"ס שנחאי הידוע. אחד מבני ישיבת חכמי לובלין מצא בספריית האוניברסיטה בחרבין עותק פגום של ספר "שפת אמת" על סדר קדשים, וממנו הדפיסו את הספר בשנחאי, תוך השלמה (מסברא) של האותיות הפגומות (ראה בהרחבה: גבורי החי"ל – ישיבת חכמי לובלין בתקופת השואה, ב, עמ' 105-108).

לאחר תקופה החלו לייצר אותיות דפוס עבריות בשנחאי, מה שאפשר לפליטים להדפיס ספרים מקוריים – ספרי הגות ומחשבה, ספרי הלכה, מוסר וחסידות. הדפסת הספרים בשנחאי החלה בשלהי שנת תש"ב ונמשכה עד שנת תש"ז, שבה עזבו אחרוני הפליטים את העיר בדרכם לארצות הברית וארצות אחרות.

"...תחת הנהגתו של ר' חיים [שמואלביץ], פעלה הישיבה בשנחאי כאילו שם מקומה ושם עתידה היא להשאר... אפילו בשנה האחרונה לשהותה שם, כאשר האשרות החלו לזרום והמצב נראה זמני ביותר, המשיך הוועד בפעולות ההדפסה במשנה תנופה. שום גורם של זמניות לא הובא בחשבון בפעילות העניפה" (מח ולב, שם עמ' נח).

רשימה ביבליוגרפית ראשונה של הספרים שנדפסו בשנחאי נדפסה בקטלוג התערוכה על החיים היהודיים בשנחאי, שהופיע בניו יורק בשנת 1948 (הקטלוג, שנדפס ביידיש, מופיע באוסף שלפנינו, פריט 164). רשימה ביבליוגרפית נוספת פרסם הרב אבישי אלבוים מ"ספריית הרמב"ם" בתל אביב, שערך מחקר על הספרים שנדפסו בשנחאי. ברשימתו מנה 104 כותרים (ראה מאמרו הנ"ל, עמ' 75-86).



דפוסי "שארית הפליטה"

המלחמה שהכריזו הנאצים על העם היהודי כללה גם מלחמה במורשתו ותרבותו. הדבר התבטא בין היתר במלחמת חורמה כנגד הספר היהודי. הדבר החל בשריפה המונית של ספרים במקומות שונים והמשיך בהחרמת ספרים, איסור על החזקתם, ובבזיזתן של הספריות היהודיות הגדולות באירופה, בהן ספריות ענק של בתי מדרש וישיבות וספריות חשובות של אספנים פרטיים.

סיפור דפוסי "שארית הפליטה" הוא סיפור תקומתו של הספר היהודי ושיקומו הרוחני של העם היהודי באירופה.

לאחר המלחמה הקימו בעלות הברית באזורים שבהם שלטו – גרמניה, אוסטריה ואיטליה – מחנות עקורים שבהם ישבו אלפי פליטים, ניצולי מחנות העבודה וההשמדה. על אף שמחנות אלו שימשו כתחנת מעבר עד שיקומם והגירתם של הניצולים לארצות אחרות, החלו בהם הניצולים בבנייה מחודשת של חייהם הגשמיים והרוחניים.

רבנים, שהיו בעצמם ניצולים וישבו במחנות, החלו לפעול לשיקום חיי הדת והקימו בת כנסת ומקוואות, תלמודי תורה וישיבות. המחסור בתשמישי קדושה בסיסיים וכן גם בספרי קודש היה גדול. נוצר צורך מיוחד בספרי יסוד, כמו חומשים, סידורים וספרי הלכה למעשה. על מנת למלא את החסר קמה פעילות הדפסה ענפה בידי הניצולים עצמם ובידי "ועד ההצלה" בגרמניה, מוסד שהוקם בידי "אגודת הרבנים" בארצות הברית.

כמעט כל ספרי "שארית הפליטה" הם דפוסי צילום של ספרים שנדפסו בעשורים האחרונים לפני המלחמה. לעתים השתמשו המדפיסים בעותק בודד ששרד. כך לדוגמה, הדפסת הש"ס במינכן (פריט 166) נעשתה בראשיתה מעותק בודד של מסכת קידושין ונדרים שנשמר במנזר קתולי. המשך ההדפסה נעשה מש"ס בודד שנמצא קבור בבית הקברות היהודי בווילנה (הרב אבישי אלבוים, דפוסי שנחאי ושארית הפליטה, המעין, כרך מ, גליון ג, ניסן תש"ס, עמ' 78).

בתוך שנים ספורות נדפסו למעלה ממאה כותרים, ביניהם ספרי תפילה, ספרי הלכה וספרי לימוד ומחשבה, וכן ספרי חסידות רבים (ראו רשימה ביבליוגרפית מאת הרב אבישי אלבוים, שם). מפעל ההדפסה של "שארית הפליטה" הוא עדות מופלאה לתקומתו של עם הספר לאחר השואה.

נאך ספרים

נאך

א גרויסן ייש"כ הרב מגרינוויל,
בין איך לעצטענס אקעגען געקומען די מעמוארען בוך פון נאצישען יאמערטאל : זכרונות פון א פליט פון נישט קיין צווייטער ווי הגאון ר' פנחס הירשפרונג זצ"ל.
עס איז זייער אונטערסאנט און שאקירענדע זיכרונות, בין צווישן אנדערע געוואר געווארן אז ר' פנחס איז געווען צווישען די שנחיי פליטים,

אביש האט געשריבן: א גרויסן ייש"כ הרב מגרינוויל,
בין איך לעצטענס אקעגען געקומען די מעמוארען בוך פון נאצישען יאמערטאל : זכרונות פון א פליט פון נישט קיין צווייטער ווי הגאון ר' פנחס הירשפרונג זצ"ל.
עס איז זייער אונטערסאנט און שאקירענדע זיכרונות, בין צווישן אנדערע געוואר געווארן אז ר' פנחס איז געווען צווישען די שנחיי פליטים,

קענסט מיר שיקן א פי די עף פון יענע בוך?
מיין פילטער בלאקט די לינק וואס דו האסט געלייגט, ש'כח!

אינטערסאנטער אשכול. קיינמאל נישט געוואוסט אז עס איז געווען מערקבארע גרופעס פון אנדערע ישיבות (יח"ל און ת"ת)!

גרינוויל תושב האט געשריבן:

אביש האט געשריבן: א גרויסן ייש"כ הרב מגרינוויל,
בין איך לעצטענס אקעגען געקומען די מעמוארען בוך פון נאצישען יאמערטאל : זכרונות פון א פליט פון נישט קיין צווייטער ווי הגאון ר' פנחס הירשפרונג זצ"ל.
עס איז זייער אונטערסאנט און שאקירענדע זיכרונות, בין צווישן אנדערע געוואר געווארן אז ר' פנחס איז געווען צווישען די שנחיי פליטים,

קענסט מיר שיקן א פי די עף פון יענע בוך?
מיין פילטער בלאקט די לינק וואס דו האסט געלייגט, ש'כח!

פון נאצישען יאמערטאל: זכרונות פון א פליט

קנאפער ידען האט געשריבן: אינטערסאנטער אשכול. קיינמאל נישט געוואוסט אז עס איז געווען מערקבארע גרופעס פון אנדערע ישיבות (יח"ל און ת"ת)!

גרינוויל תושב האט געשריבן:

אביש האט געשריבן: א גרויסן ייש"כ הרב מגרינוויל,
בין איך לעצטענס אקעגען געקומען די מעמוארען בוך פון נאצישען יאמערטאל : זכרונות פון א פליט פון נישט קיין צווייטער ווי הגאון ר' פנחס הירשפרונג זצ"ל.
עס איז זייער אונטערסאנט און שאקירענדע זיכרונות, בין צווישן אנדערע געוואר געווארן אז ר' פנחס איז געווען צווישען די שנחיי פליטים,

קענסט מיר שיקן א פי די עף פון יענע בוך?
מיין פילטער בלאקט די לינק וואס דו האסט געלייגט, ש'כח!

פון נאצישען יאמערטאל: זכרונות פון א פליט

אאאפס, איך האב ברוך השם די שטארקע נעטפרי פילטער, ס'לאזט נישט דורך פאבליקי שעירס פיילס, קענסט מיר שיקן די פי די עף אין אישי?

גרינוויל תושב האט געשריבן: ס'איז דא א הערליכע בוך פון ר' אלחנן יוסף הערצמאן זצ"ל (אויך פון די גולי שאנכיי)
אין אידיש מיט'ן נאמען "די מיר'ע ישיבה אין גלות ווען די וועלט האט געברענט"
געדענק איך ווי איך האב עס נאך געליינט אלס קינד, הערליך געשריבן, ער באשרייבט פונקטליך די קולטור פון יאפאן, כינע.

מיין שאלה איז, ר' אלחנן יוסף האט ל"ע נישט איבערגעלאזט קינדער, איז דא א קאפירייט אויף זיינע ביכער?
אדער איך מעג על פי הלכה וחוקי המדינה אריינסקענען די גאנצע ביך?

מער ווי דרייסיג בלעטער?

דא איז דא דער PDF פון א דרייסיג בלעטער'דיגע בוך:
https://archive.org/details/nybc204595/mode/2up

יוראפ האט געשריבן: דא האב איך דערווישט א קאנטראקט פון הרב רבי אלחנן יוסף הערצמאן זצ"ל מיט די דרוקעריי אין שאנכאי (מעיד אין טשיינע)
איבער זיין ספר 'גדלות האדם' וואס ער האט דארט מחבר געווען אלס בחור
[אגב וואס ר' יוס'ל זאל זיין געזונט שרייבט אז די דרוקערייען זענען געווען פון אידן, ווייס איך נישט צו עס מוז טאקע זיין אזוי, זייער אסאך דרוקערייען האבן דאך באלאנגט פאר די אנדערע פעלקער און אידן האבן דארט געדרוקט זייער ספרים, ווי למשל דא אין שאנכאי איז עס דאך זיכער געווען ביי די טשייניזע און די אידן האבן דארט געדריקט צענדליגע ספרים-סתם הערה בעלמא (אין די וועלט אריין)]

קנאפער ידען האט געשריבן:

גרינוויל תושב האט געשריבן: ס'איז דא א הערליכע בוך פון ר' אלחנן יוסף הערצמאן זצ"ל (אויך פון די גולי שאנכיי)
אין אידיש מיט'ן נאמען "די מיר'ע ישיבה אין גלות ווען די וועלט האט געברענט"
געדענק איך ווי איך האב עס נאך געליינט אלס קינד, הערליך געשריבן, ער באשרייבט פונקטליך די קולטור פון יאפאן, כינע.

מיין שאלה איז, ר' אלחנן יוסף האט ל"ע נישט איבערגעלאזט קינדער, איז דא א קאפירייט אויף זיינע ביכער?
אדער איך מעג על פי הלכה וחוקי המדינה אריינסקענען די גאנצע ביך?

מער ווי דרייסיג בלעטער?

דא איז דא דער PDF פון א דרייסיג בלעטער'דיגע בוך:
https://archive.org/details/nybc204595/mode/2up

37f9833b-c7ab-4452-ad1b-3bc76a79535a_fullsize.jpg (39.58 KiB) געזען 1873 מאל

ערשטנס, שיר מיר עס אין אישי, ווייל מיין פילטער לאזט עס נישט דורך.
צווייטענס, איך האב קיינמאל געזעהן די בוך וואס דו ברענגסט מיר, דאס איז זיין ערשטע ווערסיע פון תש"י.
ס'איז דא איינס וואס ער האט ארויסגעגעבן, אין יאר תשס"ב מיט 304 עמודים

אינאייוועגס, דא האט איר די דעקל פון די קונטרס וואס דו האסט געברענגט

גרינוויל תושב האט געשריבן: ערשטנס, שיר מיר עס אין אישי, ווייל מיין פילטער לאזט עס נישט דורך.
צווייטענס, איך האב קיינמאל געזעהן די בוך וואס דו ברענגסט מיר, דאס איז זיין ערשטע ווערסיע פון תש"י.
ס'איז דא איינס וואס ער האט ארויסגעגעבן, אין יאר תשס"ב מיט 304 עמודים

אינאייוועגס, דא האט איר די דעקל פון די קונטרס וואס דו האסט געברענגט

דא איז דער קליינער ביכל (געשיקט אויך אין פריוואט):
מירער ישיבה אין גלות: הרב אלחנן יוסף הערצמאן

גדלות האדם - שנגהי

farshlufen האט געשריבן: א צייטונג מעלדט דאס אנקומען פון אידישע פליטים אין שאנכיי.

נס ההצלה

הזריחה בפאתי קדם - ג' כרכים

האב איך אמאל געהערט פון המגיד הרה"ג ר יהושע העשל הערשבערג שליט"א אז די מיר'ע אידן האבן געזאגט אז אין מיר האבן זיי געטראכט אז זיי זענען מקיים את התורה מעוני, אבער ווען זיי זענען געווען אן שאנכיי האבן זיי אנערקענט אז אין מיר זענען זיי געווען א מבטל תורה מעושר...

גרינוויל תושב האט געשריבן:

קנאפער ידען האט געשריבן: אינטערסאנטער אשכול. קיינמאל נישט געוואוסט אז עס איז געווען מערקבארע גרופעס פון אנדערע ישיבות (יח"ל און ת"ת)!

גרינוויל תושב האט געשריבן:

אביש האט געשריבן: א גרויסן ייש"כ הרב מגרינוויל,
בין איך לעצטענס אקעגען געקומען די מעמוארען בוך פון נאצישען יאמערטאל : זכרונות פון א פליט פון נישט קיין צווייטער ווי הגאון ר' פנחס הירשפרונג זצ"ל.
עס איז זייער אונטערסאנט און שאקירענדע זיכרונות, בין צווישן אנדערע געוואר געווארן אז ר' פנחס איז געווען צווישען די שנחיי פליטים,

קענסט מיר שיקן א פי די עף פון יענע בוך?
מיין פילטער בלאקט די לינק וואס דו האסט געלייגט, ש'כח!

פון נאצישען יאמערטאל: זכרונות פון א פליט

אאאפס, איך האב ברוך השם די שטארקע נעטפרי פילטער, ס'לאזט נישט דורך פאבליקי שעירס פיילס, קענסט מיר שיקן די פי די עף אין אישי?

איך פארשטיי אז די האסט שוין א PDF גערעכט?

פול בוכער זענען מעמאארן זענען געשריבן געווארן אויף דעם נושא, וואס האט מיר געכאפט פון דעם בוך איז עטליכע זאכן[list=]
עס איז געשריבען דורך א ברימטע גאון
עס איז לכאורה פון די ערשטע ספרי זכרונות פונם חורבן אייראפע
אינהאלט פרטים וואס קיינער וואלט זיך נישט געוואגט היינט צו שרייבען לדוגמה: [/list]
אויף איין פלאץ שרייבט ער אז אין א געווסע פונקט האט ער געהאט זעלבעטמארד מחשבות רח"ל,
א חסידישע בחור מאכט אפ צו נעמען די וויזע קיין יאפאן בלויז ווייל די מתנגד רעדט עים אפ דערפון!
Screenshot 2022-01-12 234341.png[/attachment]

אביש האט געשריבן:

גרינוויל תושב האט געשריבן:

קנאפער ידען האט געשריבן: אינטערסאנטער אשכול. קיינמאל נישט געוואוסט אז עס איז געווען מערקבארע גרופעס פון אנדערע ישיבות (יח"ל און ת"ת)!

גרינוויל תושב האט געשריבן:

אביש האט געשריבן: א גרויסן ייש"כ הרב מגרינוויל,
בין איך לעצטענס אקעגען געקומען די מעמוארען בוך פון נאצישען יאמערטאל : זכרונות פון א פליט פון נישט קיין צווייטער ווי הגאון ר' פנחס הירשפרונג זצ"ל.
עס איז זייער אונטערסאנט און שאקירענדע זיכרונות, בין צווישן אנדערע געוואר געווארן אז ר' פנחס איז געווען צווישען די שנחיי פליטים,

קענסט מיר שיקן א פי די עף פון יענע בוך?
מיין פילטער בלאקט די לינק וואס דו האסט געלייגט, ש'כח!

פון נאצישען יאמערטאל: זכרונות פון א פליט

אאאפס, איך האב ברוך השם די שטארקע נעטפרי פילטער, ס'לאזט נישט דורך פאבליקי שעירס פיילס, קענסט מיר שיקן די פי די עף אין אישי?

איך פארשטיי אז די האסט שוין א PDF גערעכט?

פול בוכער זענען מעמאארן זענען געשריבן געווארן אויף דעם נושא, וואס האט מיר געכאפט פון דעם בוך איז עטליכע זאכן[list=]
עס איז געשריבען דורך א ברימטע גאון
עס איז לכאורה פון די ערשטע ספרי זכרונות פונם חורבן אייראפע
אינהאלט פרטים וואס קיינער וואלט זיך נישט געוואגט היינט צו שרייבען לדוגמה: [/list]
אויף איין פלאץ שרייבט ער אז אין א געווסע פונקט האט ער געהאט זעלבעטמארד מחשבות רח"ל,
א חסידישע בחור מאכט אפ צו נעמען די וויזע קיין יאפאן בלויז ווייל די מתנגד רעדט עים אפ דערפון!

[attachment=0]Screenshot 2022-01-12 234341.png

Screenshot 2022-01-12 234341.png[/attachment]

וואו, פיינע נייעס די בוך, איך האב ארויסגעפרינט די גאנצע מעשה... האב איך שוין וואס צו ליינען שבת...

פון יד ושם, איינער ווייסט וויאזוי איך קען דאונלאודען די בילדער פונעם ארטיקל?
https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibit ... eshiva.asp

בין הפליטים היהודים שהגיעו לוילנה היו גם כ-2,400 תלמידי ישיבות ורבניהם, ובהם תלמידי ישיבת מיר ורבניה. מצוקתם הקשה של בני הישיבות העיקה על ארגוני הסעד של וילנה, ואלו פנו לעזרה מבחוץ. בין השאר פנו לארגון הג'וינט שהיה אמון מאז מלחמת העולם הראשונה על גיוס כספים מיהודי ארצות-הברית וחלוקתם לנצרכים יהודים. בעקבות הידיעות על מצב פליטי הישיבות בעיר, הקימו מנהיגי היהדות האורתודוקסית בארצות-הברית ארגון מיוחד לגיוס כספים למען הצלת הרבנים ותלמידי הישיבות – "ועד ההצלה של אגודת הרבנים בארצות הברית".

בקיץ 1940 החלה להסתמן אפשרות ליציאה מליטא: הקונסול ההולנדי בקובנה, יאן זווארטנדיק, העניק אישורי כניסה לאי קורסאו (Curaçao) שבים הקריבי, אי שהיה בשלטון הולנד. הקונסול היפני בקובנה, סמפו סוגיהרה, סיפק לבעלי האישורים רשיון מעבר דרך יפן. מסלול זה הצריך ויזת מעבר דרך ברית המועצות. קודם שהצליחו בעלי הוויזה לצאת איבדה ליטא את עצמאותה, הפכה לרפובליקה סובייטית והממשל הודיע על סגירת הנציגויות הזרות שפעלו בה.

משלחת יהודית בראשותו של זרח ורהפטיג, שהיה באותה עת ראש הוועד הארצישראלי לפליטי פולין, פנתה לסובייטים וביקשה לאשר את יציאתם של הפליטים היהודים. באוגוסט 1940 הגיעה ממוסקבה תשובה חיובית. עד מאי 1941 התירו הסובייטים את יציאתם של הפליטים היהודים מליטא.

הפליטים הצליחו לצאת מליטא תודות להיענותם של הקונסול היפני, סוגיהרה, הקונסול ההולנדי, יאן זווארטנדיק והקונסול הבריטי, גנט, שהנפיק אשרות כניסה לארץ ישראל. כ-2,200 פליטים - ובכלל זה תלמידי ישיבת מיר ורבניה - הגיעו ליפן או עברו דרכה. ישיבת מיר היתה הישיבה היחידה שיצאה בשלמותה מליטא. מן הישיבות האחרות יצאו עוד מאות בחורים ליפן, למרות ההתנגדות העקרונית של ראשי הישיבות ליציאה.

לאחר צירוף וילנה לליטא העצמאית התמקמה הישיבה בקיידאן (Kédainai). לאחר סיפוחה של ליטא לברית המועצות נצטוו אנשי הישיבה לעזוב את קיידאן בנימוק שהיא עיר מחוז. הישיבה התפצלה לארבע קבוצות שהתיישבו בשאט (Shat), קרוקי (Kroki), קרקנאבה (Krekenava) ורמיגולה (Ramygala). במקומות החדשים פעלה הישיבה ללא רשיון אך השלטונות העלימו עין מפעילותה, שיעורי התורה נמשכו כמעט במתכונת הרגילה וראשי הישיבה הצליחו להבטיח את קיומם של הלומדים.

"בין אנשי ישיבת מיר והפליטים האחרים שקיבלו אז היתר לצאת את רוסיה היו לא רק בעלי אשרות לקורסאו כי אם גם בעלי רשיונות כניסה לארצות הברית ורשיונות עליה לא"י. הרב פינקל – ראש הישיבה – ומשפחתו קיבלו רשיון עליה לא"י וקיבלו את היתר היציאה בזכות רשיון זה".

עדותם של הרב חיים שמואלביץ' ורעייתו מרים, ארכיון יד ושם, O.3/3034
אנשי הישיבה יעקב עדרמן, אליעזר פורטנוי ומשה זופניק טיפלו בסידורי היציאה של הישיבה מליטא, בסיועו של זרח ורהפטיג. על כל אחד מהיוצאים היה להתייצב במשרדי הנ.ק.וו.ד. (הבולשת הסובייטית) בווילנה או בקובנה לחקירה פורמלית טרם קבלת היתר היציאה. כמה עשרות סורבו ועוכבו בליטא. לא ידוע על ניצולים מביניהם.

יתר בני הישיבה יצאו בקבוצות של כ-50 איש בדרכם ליפן. מינואר 1941 יצאו 5-6 קבוצות של לומדי הישיבה מווילנה לוולאדיווסטוק (Vladivostok) ומשם לעיר הנמל היפנית קובה (Kobe), שם נתאספו מאות פליטים. את התשלום עבור הוויזה לברית המועצות, בסך 180 דולר לאיש, מימן ארגון הג'וינט. "הנוסעים לקורסאו" לא יכלו להמשיך בדרכם; התברר שאין להם רישיון כניסה לקורסאו כי האישור שקיבלו לא היה למעשה ויזה תקפה. בעלי אשרות לארצות הברית המשיכו בדרכם. בעת שהותו ביפן קיבל הרב חיים שמואלביץ' אשרה לארצות הברית לו ולמשפחתו - אך ויתר עליה כדי להישאר עם תלמידיו ביפן.

גם בגלותה החדשה ביפן המשיכה הישיבה בלימודיה. סיוע הגיע מארגון הג'וינט, מ"ועד ההצלה" בשוויץ ובאמצעות מוסדות יהודיים בארגנטינה. אחרי זמן מה העבירו היפנים את הישיבה ואנשיה יחד עם פליטים יהודים נוספים מקובה לשנחאי שהייתה בשליטתם.

ב-1943 הוכנסו לגטו כל הפליטים היהודיים, אזרחי החוץ שהגיעו לשנחאי אחרי 1937, ובכללם אנשי הישיבה. תושבי הגטו קיבלו דרכונים מסומנים בפס צהוב אך לא נצטוו לענוד סימון שיעיד על יהדותם. פרט לקביעת תחומי מגוריהם לא הוטלו עליהם מגבלות אחרות והם יכלו לנוע מחוץ לגטו לצורך עסקיהם.

לאחר כניעתה של יפן באוגוסט 1945 עדיין לא היתה אפשרות לצאת את שנחאי בגלל קשיי תחבורה. קבוצות קטנות של אנשים הצליחו לצאת אך רוב אנשי הישיבה נאלצו להמשיך ולשבת במקום עד סוף 1946. רוב אנשי הישיבה יצאו משנחאי לארצות הברית, שם התפצלה הישיבה. חלק מהתלמידים נשארו בארצות הברית וייסדו את ישיבתם בברוקלין, וחלק עלו לארץ ישראל יחד עם הרב שמואלביץ' ושיקמו את ישיבת מיר בשכונת בית ישראל בירושלים.

בטע ברענג עס איבערגעטייטשט אין אידיש, ס'זאל זיין געשמאק צו ליינען און אריינגיין אין שרייבער.

גרינוויל תושב האט געשריבן: פון יד ושם, איינער ווייסט וויאזוי איך קען דאונלאודען די בילדער פונעם ארטיקל?
https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibit ... eshiva.asp

נא דיר עטליכע פון זיי:


ר' לייב מלין'ס טראנזיט-פאס
(שים לב: ער ספעלט "מלין" אן קיין אלף נאך די די מ'!)

(אגב: ר' לייב איז געווען פון די שטארקע אנדרייערס צו נעמען די וויזעס, ווען נישט איהם איז א ספק אויב די ישיבה וואלט אמאל אנגעקומען קיין יאפאן)


ר' לייב'ס סדאדענט קארטל

א טעלעגראם ווי ר' לייב בעט זיך ביי די ועד הצלה אז מען זאל שתדלן פאר וויזעס קיין אמעריקא אדער קאנאדע, ווייל די UN האלט ביי גארנישט