טויזענטער יודן זיכער נישט! אפילו סשטייט און מעלות. סטאפ אל קיינד גזמאות פליז...
פערצאפאל איז מיר אויסגעקומען אמאל צוהערן פון ר' שרגה אליינס אז די נאמער פון צוהערער אויף די טעלעפאן ציילט זיך און די טויזענטע
איך עגרי אז טויזענטער מענטשען האבן אים שוין מעגליך געהערט און מסתמא געהאט א תועלת. איך דיסעגרי מיט די איבערגעטריבענע גוזמאות אז ער שוין ’געהאלפן’טויזענטער. (אויב די ווארט געהאלפן מיינט דא אז זיי האבן געדארפט העלפ און זיי זענען געהאלפן געווארן). ביסט נישט צופרידן אז ער שוין געהאלפן צענדליגער....?
אויב איר קענט מסביר זיין וואס די חיליק פון האבן א תועלת און געהאלפן ווערן.... קיינער זאגט נישט אז סאיז עפעס א מעדשי"ק אז מען הערט אויס א שיעור און מען איז א געהאלפענע דאס איז דאך אן עבודה, יא! אויפגעבן יכולת איז עפעס וואס עס איז יעדן טאג, און יעדע רגע, א נייע בחורה, און ווען מען זאגט טויזענטע, רעד מען אז יא! צענדליגע טויזענטע מענטשן וואס זענען נישט געוועהן צפרידען און זייער לעבן וואס די לעבן איז זיי געוועהן א טריקענע זאך פיל מיט יסורים און חלי הנפש, זענען שוין "געהאלפן געווארען" אז זיי זענען וואך אז מען קען האבן א זיס לעבן פול מיט גיטע שפע און מתנות פון הימל, "מען האט א בחורה"
פארוואס זאל מען אנעמען מיטן הנחה אז די ביסט פון די בעלי עקספיריענס מער ווי אנדערע דא
נישט געזאגט דאס. איך זאג אז א מיינונג אן קיין עקספיריענס האט א גרויסע מארדזשין אוו עראר. ס'שווער צו אוועקשטעלן זאכן מיט א ברירות אן קיין עקספיריענס.
איך קען נישט אנערקענען די עקספיריענס פון קיינעם אויף דעם פלאטפארמע, אבער סאיז דא פון די וואס זיי שרייבן ציווישען די ווערטער אז זיי האבן נאכנישט אלעס געזען. וד"ל.
אויב מ'קען נישט צוקומען צו עס איז דאך נישט שייך יכולות פוקט ווי ס'באדערט נישט פאר יענעם די דריפס פון די וואסער פון די בלעטער אויב איז מען שוין זייער נאנט מיט יענעם איז דאך שוין נישט קיין יכולות ווי ר' שרגא איז מסביר אז איינמאל מ'קומט אן צו עס איז עס שוין נישט אינטערסאנט.
אויב מ'קען נישט צוקומען צו עס איז דאך נישט שייך יכולות פוקט ווי ס'באדערט נישט פאר יענעם די דריפס פון די וואסער פון די בלעטער אויב איז מען שוין זייער נאנט מיט יענעם איז דאך שוין נישט קיין יכולות ווי ר' שרגא איז מסביר אז איינמאל מ'קומט אן צו עס איז עס שוין נישט אינטערסאנט.
חזק
איך מיין ס'איז טאקע איינע פון די זאכן, אבער איך מיין אז אין אזא סארט רילעשנשיפ איז דא נאך עפעס. יעדע מענטש מיז האבן א ג-ט אין זיין לעבן. אז ער האט נישט וועט ער זיך פארשאפן איינס. דעם מענטש וואס מען לויפט נאך שפירט מען ווי ער איז (חלילה) א ג-ט. (עפעס א מעלה האט ער וואס מאכט דיר שפירן ווי ער איז ג-טליך.)
אויב ביזטו א פירער וועסטו אויף הנאה האבן די סוד אין דעם, (קיינער ווייסט נישט, נאר איך= ג-טליך)
אויב איינער וועט דיר געבן די עכטע באשעפער אין לעבן וועסטו שוין נישט דארפן קיין אנדער ג-טליכע פאלשע זאכן.
אזוי קוקט מיר עס אויס.
אין צום לעצט, וואס איז דיין מעסידטש פאר כלל ישראל? שפיי נישט אריין אין א ברינעם פון וואס די האסט געטרינקן.
איך האלט נאך אלס אז די מהלך קען אויסהיילן יעדע מענטל שוועריקייט וואס איז נאר פאראן אן קיין שום טעראפי! בס''ד.
וואס הייסט אן קיין שום טעראפי?
זיין מהלך איז טעראפי.
ווען מ'סיורטשט therapy קומט ארויף "the treatment of mental conditions by verbal communication and interaction." און ווען מ'לייגט עס אריין אין GOOGLE TRANSLATE קומט דאס אויף.....
די באַהאַנדלונג פון גייַסטיק טנאָים [צ"ל תנאים] דורך מינדלעך [פירושו: רעדן] קאָמוניקאַציע און ינטעראַקשאַן [צ"ל: אינטעראקשען....].
איך האלט נאך אלס אז די מהלך קען אויסהיילן יעדע מענטל שוועריקייט וואס איז נאר פאראן אן קיין שום טעראפי! בס''ד.
וואס הייסט אן קיין שום טעראפי?
זיין מהלך איז טעראפי.
ער מיינט לכאורה לאפוקי די אסוסיאציע וואס די ווארט טערעפי ברענגט מיט זיך
אויוויי איך מיין ער זאל ענדערש אראפשלינגן צוויי מסילת ישריםס צוויי מאל א טאג אין סוועט אים בעסער ווערן....נישטא ווער זאל לאכן....
אפאפשלינגען צוויי מסילת ישרים'ס העלפט מער ווי רוב טעראפיס.
ערנסט גערעדט, ר' שרגה ברענגט נאך א סטאדי פון א גרויסע טעראפיסט וואס ווייזט אויף אז CBT(שוין איינע פון די מערסטע בעסטע סכלדיגסטע טעראפיס) העלפט די זעלבע ווי די חובות הלבבות שער הבטחון.
אין צום לעצט, וואס איז דיין מעסידטש פאר כלל ישראל? שפיי נישט אריין אין א ברינעם פון וואס די האסט געטרינקן.
איך האלט נאך אלס אז די מהלך קען אויסהיילן יעדע מענטל שוועריקייט וואס איז נאר פאראן אן קיין שום טעראפי! בס''ד.
וואס הייסט אן קיין שום טעראפי?
זיין מהלך איז טעראפי.
ער מיינט לכאורה לאפוקי די אסוסיאציע וואס די ווארט טערעפי ברענגט מיט זיך
אויוויי איך מיין ער זאל ענדערש אראפשלינגן צוויי מסילת ישריםס צוויי מאל א טאג אין סוועט אים בעסער ווערן....נישטא ווער זאל לאכן....
אפאפשלינגען צוויי מסילת ישרים'ס העלפט מער ווי רוב טעראפיס.
ערנסט גערעדט, ר' שרגה ברענגט נאך א סטאדי פון א גרויסע טעראפיסט וואס ווייזט אויף אז CBT(שוין איינע פון די מערסטע בעסטע סכלדיגסטע טעראפיס) העלפט די זעלבע ווי די חובות הלבבות שער הבטחון.
איך בין מיט דיר אויף האלב. ביי מיר ווער סשטעלט זיך פאר ווי די איינציסטע איז מפרך, זיין די בעסטע איז שייך אבער די איינציסטע נישט.
ער מיינט לכאורה לאפוקי די אסוסיאציע וואס די ווארט טערעפי ברענגט מיט זיך
אויוויי איך מיין ער זאל ענדערש אראפשלינגן צוויי מסילת ישריםס צוויי מאל א טאג אין סוועט אים בעסער ווערן....נישטא ווער זאל לאכן....
אפאפשלינגען צוויי מסילת ישרים'ס העלפט מער ווי רוב טעראפיס.
ערנסט גערעדט, ר' שרגה ברענגט נאך א סטאדי פון א גרויסע טעראפיסט וואס ווייזט אויף אז CBT(שוין איינע פון די מערסטע בעסטע סכלדיגסטע טעראפיס) העלפט די זעלבע ווי די חובות הלבבות שער הבטחון.
איך בין מיט דיר אויף האלב. ביי מיר ווער סשטעלט זיך פאר ווי די איינציסטע איז מפרך, זיין די בעסטע איז שייך אבער די איינציסטע נישט.
איך פארשטיי נישט. ווער איז די איינציגסטע?
אין צום לעצט, וואס איז דיין מעסידטש פאר כלל ישראל? שפיי נישט אריין אין א ברינעם פון וואס די האסט געטרינקן.
איך האלט נאך אלס אז די מהלך קען אויסהיילן יעדע מענטל שוועריקייט וואס איז נאר פאראן אן קיין שום טעראפי! בס''ד.
וואס הייסט אן קיין שום טעראפי?
זיין מהלך איז טעראפי.
ווען מ'סיורטשט therapy קומט ארויף "the treatment of mental conditions by verbal communication and interaction." און ווען מ'לייגט עס אריין אין GOOGLE TRANSLATE קומט דאס אויף.....
די באַהאַנדלונג פון גייַסטיק טנאָים [צ"ל תנאים] דורך מינדלעך [פירושו: רעדן] קאָמוניקאַציע און ינטעראַקשאַן [צ"ל: אינטעראקשען....].
דאס זאגט AI
Therapy, also known as psychotherapy or counseling, is a form of treatment that helps people with mental health conditions, emotional distress, and relationship problems. It can be used to help people cope with a wide range of issues, including:
Anxiety Depression Post-traumatic stress disorder (PTSD) Eating disorders Substance abuse Relationship problems Grief and loss Life transitions Therapy can be provided by a variety of mental health professionals, including psychiatrists, psychologists, social workers, and licensed counselors. The type of therapy that is most effective for you will depend on your individual needs and goals.
There are many different types of therapy, each with its own approach and goals. Some of the most common types of therapy include:
Cognitive-behavioral therapy (CBT): CBT helps people identify and change negative thoughts and behaviors that contribute to their problems. Dialectical behavior therapy (DBT): DBT is a type of CBT that is specifically designed to help people with borderline personality disorder. It teaches people skills for regulating their emotions, managing stress, and improving relationships. Psychodynamic therapy: Psychodynamic therapy focuses on understanding the unconscious mind and how it contributes to your problems. Family therapy: Family therapy helps families communicate better and resolve conflict. Group therapy: Group therapy provides a safe space for people to share their experiences and learn from each other. Therapy can be a helpful tool for improving your mental health and well-being. If you are considering therapy, it is important to find a therapist who is a good fit for you. You can ask your doctor for a referral, or you can search online for therapists in your area.
Here are some things to keep in mind when choosing a therapist:
Make sure the therapist is licensed and has experience working with people with your type of problem. Feel comfortable talking to the therapist. Trust your gut instinct. If you don't feel like you're a good fit with the therapist, you can always find someone else. Therapy can be a challenging but rewarding experience. If you are struggling with your mental health, therapy can help you get the support you need to live a happier and healthier life.
איך האב געוויסע שטיקלעך וואס איך קען באשטיין אויסצושמועסן מיט אנדערע וואס קענען רבי שרגא שליטא'ס מהלך, ווי אזוי מ'פארשטייט עס לויט זיין מהלך.
וז"ל בעש"ט עה"ת פ' חוקת:
והשיב הבעש"ט זלה"ה שזהו ענין הגבהות, שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהשם יתברך,התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות, ושלא לשמה, כמו להתפארות, או בשביל שיזכה לעולם הבא שזהו גם כן גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו השם יתברך שכר על מעשיו, וחושב את עצמו שעושה איזה דבר למענו יתברך שמו, ובאמת מצידנו ג) בלתי כח הבורא מה אנו, והאיך יתכן לקבל שכר, רק שמתחלה אי אפשר לבא לזה, וח"ו ישאר בחיצונייות, והותר לו לאחוז בגבהות והתפארות ויעשה שלא לשמה (פסחים ד"נ ע"ב) ומתוך שלא לשמה יבא לשמה,אבל בלשמה צריך להיות זך ונקי מכל סוג גבהות, כי אם יתערב בו גבהות ח"ו תפסול העבודה, נמצא הגבהות מטהרת הטמאים הרחוקים מהשם יתברך, ומטמא את הטהורים שנתקרבו כבר להשם יתברך, שח"ו אם יתערב בהם גבהות יתועב לפני ה'.
דא קוקט אויס ווי ער רעדט ממש פון רבי שרגא'ס מהלך, די מענטש זאל וויסן ביי זיך קלאר אז ער אליין טוט נישט גארנישט, נאר אלעס איז דער כח הבורא. און בכל זאת האלט די בעש"ט אז די מהלך איז נישט פאר איינעם וואס האלט נאך ביים אנהויב, נאר אדרבה דעמאלטס מוז ער יא צוגיין מיט א הרגשה אז ער טוט עפעס, כאילו ס'קומט זיך אים נאך עפעס דערפאר, אז נישט וועט ער אין ערגעץ נישט אנקומען.
זאלן אריינקומען די וואס קענען זיין מהלך און עס אפלערנען מיט רבי שרגא'ס גראדע גלעזער.
איך האב געוויסע שטיקלעך וואס איך קען באשטיין אויסצושמועסן מיט אנדערע וואס קענען רבי שרגא שליטא'ס מהלך, ווי אזוי מ'פארשטייט עס לויט זיין מהלך.
וז"ל בעש"ט עה"ת פ' חוקת:
והשיב הבעש"ט זלה"ה שזהו ענין הגבהות, שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהשם יתברך,התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות, ושלא לשמה, כמו להתפארות, או בשביל שיזכה לעולם הבא שזהו גם כן גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו השם יתברך שכר על מעשיו, וחושב את עצמו שעושה איזה דבר למענו יתברך שמו, ובאמת מצידנו ג) בלתי כח הבורא מה אנו, והאיך יתכן לקבל שכר, רק שמתחלה אי אפשר לבא לזה, וח"ו ישאר בחיצונייות, והותר לו לאחוז בגבהות והתפארות ויעשה שלא לשמה (פסחים ד"נ ע"ב) ומתוך שלא לשמה יבא לשמה,אבל בלשמה צריך להיות זך ונקי מכל סוג גבהות, כי אם יתערב בו גבהות ח"ו תפסול העבודה, נמצא הגבהות מטהרת הטמאים הרחוקים מהשם יתברך, ומטמא את הטהורים שנתקרבו כבר להשם יתברך, שח"ו אם יתערב בהם גבהות יתועב לפני ה'.
דא קוקט אויס ווי ער רעדט ממש פון רבי שרגא'ס מהלך, די מענטש זאל וויסן ביי זיך קלאר אז ער אליין טוט נישט גארנישט, נאר אלעס איז דער כח הבורא. און בכל זאת האלט די בעש"ט אז די מהלך איז נישט פאר איינעם וואס האלט נאך ביים אנהויב, נאר אדרבה דעמאלטס מוז ער יא צוגיין מיט א הרגשה אז ער טוט עפעס, כאילו ס'קומט זיך אים נאך עפעס דערפאר, אז נישט וועט ער אין ערגעץ נישט אנקומען.
זאלן אריינקומען די וואס קענען זיין מהלך און עס אפלערנען מיט רבי שרגא'ס גראדע גלעזער.
איך בין טאקע נייגעריג וואס ער וואלט געזאגט צו דעם. אפשר פרעגסטו אים אליינס און די קומסט צוריק עטעפערן?
קען זיין איך קען אויפקומען מיט א שטיקל הסבר, אבער איך פיל נישט אז עס האט א פשט. דאס דארף מען לערנען, און לערנען דארף מען פון א רבי. איך, וויאויך רוב ניק'ס זענען זייער ווייט פון ראי צו זיין א רבי אויף כדי צו לערנען א פשט אין דעם.
זאג מיך אבער פון וועלכע ווערטער די לערנסט ארויס דאס אז מען מיז פילן אז ס'קומט מיר עפעס איינער וואס האלט אין אנהויב אז נישט וועט ער נישט אינערגעץ אנקומען.
אין צום לעצט, וואס איז דיין מעסידטש פאר כלל ישראל? שפיי נישט אריין אין א ברינעם פון וואס די האסט געטרינקן.
איך האב געוויסע שטיקלעך וואס איך קען באשטיין אויסצושמועסן מיט אנדערע וואס קענען רבי שרגא שליטא'ס מהלך, ווי אזוי מ'פארשטייט עס לויט זיין מהלך.
וז"ל בעש"ט עה"ת פ' חוקת:
והשיב הבעש"ט זלה"ה שזהו ענין הגבהות, שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהשם יתברך,התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות, ושלא לשמה, כמו להתפארות, או בשביל שיזכה לעולם הבא שזהו גם כן גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו השם יתברך שכר על מעשיו, וחושב את עצמו שעושה איזה דבר למענו יתברך שמו, ובאמת מצידנו ג) בלתי כח הבורא מה אנו, והאיך יתכן לקבל שכר, רק שמתחלה אי אפשר לבא לזה, וח"ו ישאר בחיצונייות, והותר לו לאחוז בגבהות והתפארות ויעשה שלא לשמה (פסחים ד"נ ע"ב) ומתוך שלא לשמה יבא לשמה,אבל בלשמה צריך להיות זך ונקי מכל סוג גבהות, כי אם יתערב בו גבהות ח"ו תפסול העבודה, נמצא הגבהות מטהרת הטמאים הרחוקים מהשם יתברך, ומטמא את הטהורים שנתקרבו כבר להשם יתברך, שח"ו אם יתערב בהם גבהות יתועב לפני ה'.
דא קוקט אויס ווי ער רעדט ממש פון רבי שרגא'ס מהלך, די מענטש זאל וויסן ביי זיך קלאר אז ער אליין טוט נישט גארנישט, נאר אלעס איז דער כח הבורא. און בכל זאת האלט די בעש"ט אז די מהלך איז נישט פאר איינעם וואס האלט נאך ביים אנהויב, נאר אדרבה דעמאלטס מוז ער יא צוגיין מיט א הרגשה אז ער טוט עפעס, כאילו ס'קומט זיך אים נאך עפעס דערפאר, אז נישט וועט ער אין ערגעץ נישט אנקומען.
זאלן אריינקומען די וואס קענען זיין מהלך און עס אפלערנען מיט רבי שרגא'ס גראדע גלעזער.
דא קוקט אויס ווי ער רעדט ממש פון רבי שרגא'ס מהלך, די מענטש זאל וויסן ביי זיך קלאר אז ער אליין טוט נישט גארנישט, נאר אלעס איז דער כח הבורא. און בכל זאת האלט די בעש"ט אז די מהלך איז נישט פאר איינעם וואס האלט נאך ביים אנהויב, נאר אדרבה דעמאלטס מוז ער יא צוגיין מיט א הרגשה אז ער טוט עפעס, כאילו ס'קומט זיך אים נאך עפעס דערפאר, אז נישט וועט ער אין ערגעץ נישט אנקומען.
זאלן אריינקומען די וואס קענען זיין מהלך און עס אפלערנען מיט רבי שרגא'ס גראדע גלעזער.
איך האב געטראפן אין מיינע ארכיוון א מאמר - אין לשה"ק - וואס כ'האב געשריבן פון זיין לעצטע (אזוי מיין איך) שיעור פון די צווייטע סעריע אויף ובחרת בחיים, ווי ער מאכט א סיכום פון אלע שיעורים אין קורצן. איך לייג עס דא ארויף אויב עס קען זיין אינטערסאנט פאר איינעם (פארשטייט זיך אויב איז עפעס אומפארשטענדליך איז עס אודאי מיין חסרון)
סיכום כללי משיעורי הרב שרגא פליישמאן שליט"א - סעריע 2 - שיעור 47#
א) אלוקות אמיתי, אלוקות שוא
מהו עיקר התעוררות האדם לעשות מעשים כשקם בבקר, מדוע קם, מדוע הולך ללמוד? - התשובה, שאין בזה שום שכל, או התבוננות, העיקר מה שמתעורר לו הוא העונג, ולפי ערך העונג כך מתעורר לעשות, אם הוא עונג נקי, אז המעשים נקיים, יראת ה' טהורה עומדת לעד, ואם אינו עונג נקי אז מתעורר אצלו דברים אשר יהרסו חייו. וזהו עיקר עבודת היהודי לברר ולבחור העונג האמיתי שזה יתן לו חיות אמיתי ובריא. ונסכם שני מיני העונג, אבל לראשונה נבאר שיש צד השוה לכל תענוגי נפשיים, שהעיקר מה שמענג אותו הוא"אלוקות", שהנשמה באה מעולמות העליונים, ממילא בהכרח מה שנותן לו שמחה וחיות הואאלוקות - אלוקות הוא יסוד העונג. אך באלוקות עצמה ישנה אלוקות אמיתי, הבאמהשי"תשהוא אלוק האמיתי. או אפשר לבא עונג אלוקי מאלהים אחרים, שהוא אלוקות שוא, הבנוי על שקר ומרמה ואינה אלוקות אמיתי, והוא בחינת עבודה זרה. ואף שחז"ל ביטלו עבודה זרה, לא ביטלו לגמרי, שכל התורה כולה מלאה בענין אלהים אחרים, רק ביטלו אותה צורה של עבודה לעצים ואבנים, אבל עבודה זרה באופן יסודי לא נתבטל מעולם. והרה"ק רבי שמעון'לע זעלעחוב'ער פירסם מאמר שבו מבאר שיסוד עבודה זרה לא נתבטלה. לכן עלינו להבן מקודם שני מיני אלוקות, האמיתי והשוא. מציאות שלאלקותפירושו: היותומקורלהפעולות שלו, עם היכולת לעשות דבריםבלי שום הגבלהבלי שום מניעה, כמו שאנו אומרים על השי"ת שהוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, שהוא מסבב הכל, ואין מי שיפריע לו לעשות מה שרוצה, ועל זה אנו אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אלקינו ואלקי אבותינו, ביאורו שאנו אומרים להשי"ת אתה הבעל היכולת היחידי שלנו, ואין מי שיעמוד לך על הדרך. ונוסיף לכך ביאור ענין "אחד" שכל יחוד ה' תלוי בזה. שלא רק שהשי"ת הוא העושה הכל להאדם, ואין מי שימנע אותו, רק יותר מזה, כי כל פעולה שהאדם עושה, כל היכולת שיש לו לעשות פעולות, כולל כח העשיה, כח המחשבה והרצון המונח תחת הפעולה, לא רק ה"תוצאות"של הפעולות, המקום היכן רוצה להגיע על ידי הפעולות, זה מונח ביד השי"ת, וזה כוונתינו באמרינו שהוא"בעל היכולת", שזה פשוט שהכל הוא השי"ת, אלא שאפילו זאת שהאדם מתעורר לעשות איזה פעולה, זהו גם כן מהשי"ת, ואי אפשר לומר שיש בתוך האדם מקור נפרד שמשם יוצא ומתעורר פעולותיו, אשר רבים טעו בזה ופירשו ענין ה"בחירה", שיש לו כח שמסר לו השי"ת שהוא המקור לכל פעולותיו, כאילו יש כאן מקור חדש בעולם מהיכן יוצאים פעולותיו, דהיינו האדם, שכמו השי"ת כך האדם יכול להתעורר מעצמו לעשות פעולות, וכדי לשלול דעה זו אנו אומרים שהשי"ת הוא ה"בעל היכולת" היחידי, כלומר, אין שום מקור אחד כלל המוציא ומעורר פעולות רק השי"ת לבדו, וזה נכלל באחדות ה', שאין שום כח בלעדו, שאם יש לו לאדם איזה הרגשה מועטת שבתוכו נמצא גם כן איזה כח לעורר פעולות, אז בזה ההרגשה הכחיש האחדות אמיתי של השי"ת שהוא לבדו בעל היכולת, ואפילו בנוגע עבירות, אם מרמה עצמו לאמר שהוא יכול להתעורר לעשות מאומה בלתי השי"ת בכח עצמו, והוא יכול לעורר פעולות של מצוות ופעולות של עבירות, בזה ההרגשה הוכחש יחוד ה', ועל זה אמרו בכל דרכיך דעהו ובמדרש שוחר טוב מבואר שבכל הפעולות שלו יודע את ה'. וזהו האני מאמין הראשון: שהוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. וכדברי המאור עינים שהוא הכח הנותן לעשות חיל, שכמו שיד האדם אינו מקור לפעולותיו רק המח, על אף שלפי מראה החיצונה הידהוא העושה הכל, כך המחאינו מקור כשלעצמו רק כמו יד כלפי האדם. וכל תלמידי בעש"ט הקדוש הלכו בדעה זו, להאמין ביחודותו באופן זה, שלא רק שהוא יכול לסבב ולהנהיג העולם ואני איני יכול, רק אפילו מה שאני באמת יכול, גם כן המקור הוא השי"ת ולא אני, שהכל מתחיל אצלו יתברך. כי כמו בשאר חושים של האדם, שמיעה ראייה מישוש, מוסכם לכל שאין האדם הוא המקור להם כלל, רק המה שפע הבא מלמעלה, כך הם הפעולות והמעשים של האדם, שגם כן הכל שפע הבא מלמעלה. וכאן באנו לעיקר נסיון של האם עלי אדמות, שהיות והקב"ה העמיד העולם שהכל יתנהג על ידי פעולות דייקא, לכן נמצא האדם מונח כל ימיו במלחמה, אם ירמה את עצמו בהדמיון שהוא הפועל הפעולות, או שיבחור להכיר בהאמת שכל הפעולות הם של השי"ת, ויעשה בזה יחוד השי"ת בכל הפעולות שלו. החפץ חיים ז"ל כשאומר יהודי שמע ישראל ממליך השי"ת על כל העולם אבל לא על עצמו. והוא כדברינו, שאילו באומרו שמע ישראל יש מציאות שירגיש מציאות שלו כאילו הוא בעצמו מדבר ואומר שמע ישראל, ונמצא שלא המליך השי"ת על עצמו, ששכח שזה עצמו שאני יכול לומר הדיבורים הללו גם כן מהשי"ת. ובעבודת ישראל מבאר דלכך אומרים "לך ה' הממלכה", שגם כח המלכת השי"ת שלנו, גם זה מהשי"ת ולא מעצמינו.
ב) לבחור בעונג האמיתי
וזה עיקר נסיון האדם, אם לקשר הכל למקומו האמיתי, או ח"ו ינטה מהשי"ת, ויכחיש זה שהכל מהשי"ת, ויתחיל להרגיש הרגשה שהוא המקור להפעולות שלו. ואזי יפול בכשלון גדול, שהרי יחפש בנרות להרגיש הרגשה של אלוקות, כדי להתענג בעונג אלוקי, ואמנם אלו פעולות הפשוטים, למשל לומר הדיבורים של שמע ישראל, אין הוא מרגיש שזה בא מבעל היכולת ברוך הוא, רק מרגיש שהוא בעצמו הוא המקור לזה, אם כן איננו מרגיש עונג אלוקי בזה, וממילא זה יגרום שיפול לגמרי לעשות את עצמו אלוק ממש, שיתחיל לנסות לסבב עם העולם, להנהיג זה ולהנהיג זה, ולא יסתפק במעשים פשוטים שנתנו לו מלמעלה, כי המעשים פשוטים אינו מרגיש בהם שום תענוג אלוקי, שאינו מאמין באמת שאפילו המעשים הפשוטים אי אפשר לבא אלא מהשי"ת לבד, רק ירוץ וינוס אל פעולות כאלו שהכל יודעים שרק אלוק ובורא יכול לעשותם, ודוקא אותם המעשים יבקש הוא לעשותם, כדי לקנות בעצמו הרגשה של אלוקות, כי כאמור כולנו מבקשים עונג אלוקי דייקא. ואופן התעוררות המעשים הזה, הוא הדרך שהרבה הרבה טעו בזה, וחיים בדרך זה לדאבון לבינו, שכולנו צאצאי אדם וחוה, ויש לנו שייכות לחטא עץ הדעת, שמבט החיצוני של העולם משפיע הרבה עלינו, עד שנדמה לנו שאנחנו מקור הפעולות שלנו, ואין זה דבר קל להכיר האמת, ולחיות עם הכנעה האמיתי להשי"ת, שהכל בא ממנו. וממילא יפול בגאוות כוזביות, לפי שירצה להרגיש עונג אלוקי בדברים גבוהים ורמים, וזה יגרום לו צער וחלאים נפשיים שיתלוו לו כל ימי חייו, עצבות תאוות, שהכל תוצאה ישרה מזה. וכאן באנו לבחירה האמיתית שלה אדם, שבחירה אינו ש"אני יכול לעשות מאומה", רק בחירה אמיתי הוא, איזה מין הרגשה יעורר אותי? אם ההרגשה של "אני עושה, אני פועל", זה ההרגשה יעורר אותי, ולא אכניע עצמי להודות על האמת שהכל מהשי"ת, או אלך בדרך האמת, שאכניע עצמי בהכנעה והשפלה, ואהיה מוכן להודות על האמת, שהכל בא מלמעלה ואין אני העושה והפועל כלום, והוא מסכים על זה בלב שלם, ומאמין שכל הפעולות שלו, כל המעשים טובים והמצוות, ואפילו העבירות והכשלונות, הכל בא מלמעלה, בזה נעשה בטל להשי"ת לגמרי, ומרגיש שהשי"ת הוא המקור האמיתי לכל הפעולות, וכל שכן להתוצאות של הפעולות, וממילא לא יפול בדעתו אף פעם לנסות איך לסבב עם העולם, כי מה שייך זה אצלו יען שהכל בא מלמעלה, ואדרבה ישמח בכל פעם ויודה להשי"ת על כל הפעולות הטובות שהקב"ה מעורר בו, כי אפילו הרצונות המעוררים אותו לעשות המעשים, יאמין שכל הרצונות בא מהשי"ת, רצון יראיו יעשה, למה? משום ואת שעותם ישמע ויושיעם, שרוצה שיפנו אליו יתברך פניהם ויבקשו הכל ממנו מתוך הכרה והרגשה שהכל בא ממנו, לפיכך מעורר בהאדם הרצון שלו לעשות פעולות. וזהו הרחב פיך - ואמלאהו. ובזה מתאחד ומתקשר להשי"ת, ואז מקבל עונג אמיתי, ונצחי, שזה העונג יתלווה עמו גם בעולם הבא. ועל זה מביא האור לשמים מהחוזה מלובלין זי"ע, ש"עיקר הבחירה לדעת שגם הבחירה מהשי"ת", פירוש, שעיקר כח הבחירה האמיתי של האדם הוא, להכיר שהבחירה המורגל בפי האדם, דהיינו שיש לו כח משל עצמו לעשות פעולות, הכל בא מהשי"ת ולא מעצמו. ובזה מייחד את השי"ת על כל פעולותיו. ולהבין יותר הענין של בחירה, הנה בעקידת יצחק מבאר מילת "בחירה", שבחירה אינו האפשריות שיש לו לאדם, שזה לא ניתן כלל להאדם, ובזה הוא כמו בעל חי, שאין הוא המקור להפעולות שלו, ואין האפשריות כלל מעלת האדם יותר מן הבהמה, רק מעלת האדם הוא 'בחירה', כלומר, ש'בוחר ומחשיב' הדבר, זהו פירוש מילת בחירה. וכאמור לעיל שעיקר הבחירה הוא לדעת שהקב"ה הוא הבוחר האמיתי, היינו שיבחור מרצונו הטוב, ויהא אצלו חשוב הרגשה זו שהכל בא מלמעלה, שזהו עיקר בחירה, שבוחר בדבר שהוא למעלה ממנו, כי אמנם בעל חי אינו יכול להכיר בדבר שהוא למעלה ממנו, ואין לו הכח להתבטל למה שהוא למעלה ממנו, וזהו מעלת האדם שיש לו בחירה, להחשיב הדבר שהוא למעלה ממנו, ולהתבטל אליו. במלים אחרות, מה שאני נמשך אל הרע, אין זה בחירה, שאין שום אדם שיבחור מתוך הערכה פנימי וחשיבות אל הרע, רק העונג השוא שהרע מביא לו, שמרגיש בעצמו ככח בפני עצמו, ויכול לסבב עם העולם, ויכול לדבר על אחרים לשון הרע, וכדומה, זה הענוג שמעניק לו ההרגשה הלזו, ממשיך אותו ומכריח אותו לעשות רע, ונמצא שאינו עושה הדבר מפני חשיבות הפעולה שמחשיבו ו'רוצה' בה באמת ברצון טוב, רק מתוך 'חפץ', דהיינו שחפץ בהפעולה מפני דבר אחר, כלומר, העונג השוא שמעניק לו הפעולה, ואם כן לא עשה הפעולה מתוך בחירה ורצון וחשיבות כלל, רק מתוך הכרח שנמשך אליה, ואינו שמח בזה, ואין שום אדם שמסכים שיכתבו עליו על המציבה שלו זאת שכל ימיו היה רץ אחרי שטותים והבלים של שוא, רק הרגשה הנעימה של אני יכול, אני בעל היכולת, זה ההרגשה ממשיך אותו מתוך הכרח אל הפעולה, שכהיום נהפך הדבר הזה להיות עיקר התעוררות המעשים אצל בני אדם, "תרגיש טוב", הכל סובב הולך סביבהרגשה הנעימהשירגיש על ידי הפעולה, ואין עושים שום מעשה מפניחשיבותעצם הפעולה, מפניהאמתשבה, מפניעונג האלוקיהאמיתי שבה, וזהו שמחה של שוא שאינו מתקיים כלל, ושכחו את כח הבחירה לגמרי, שבחירה היינו שבוחרברצונואת הפעולה מפני החשיבות שבה, מפני האלוקות האמיתי שבה, שמרגיש התחברות וקשר עם אלוק האימיתי הוא השי"ת, וזהו נצחיות שאינו פוסק, יראת ה' טהורה עומדת לעד, שאז אף אחרי שנים רבות עדיין ירגיש הרגשה הנעימה של הפעולה, כי לא אתהפעולההוא מה שרצה, רק אתהשי"תשהעניק לו הפעולה, והקשר והדביקות להבורא, זהו מה שרצה, שזהו רצון השי"ת להעניק עונג להאדם, שכל הבריאה הוא להטיב לבריותיו. לא כן כשנמשך אחרהפעולהמפני ההרגשת עצמותו ש"אני יכול", אז השמחה הוא רק לפי שעה, ואחרי כן הוא בוש ומצטער מזה שבילה זמניו היקרים לדברים פחותים ושטותים כאלה, ובודאי שאין לו שום הנאה ממנה. וזהו מעלת האדם על בעל חי, שיכול להכיר האמת הזה, ובזה נעשה דבוק להשי"ת, שבכל תנועה ופעולה קטנה נעשה דבוק להבורא, ומתקן את כל העולם, ומוסיף שפע אלוקי להעולם, כמבואר בספה"ק, והכל בא מההכרה על חשיבות הדבר, מכניע עצמו בשפלות רוח, ומרגיש שמחה וזכיה בעשיית המצוה, מרגיש מציאות הנותןלו את המצוה הוא הבורא יתברך לבדו, והשתוקקות להתחברות הלזו זה מעורר השפע מלמעלה לתקן העולם במלכות שדי, וזהו מעלת האדם יותר מן הבהמה, ובדרך ממילא יחיה חי נחת ושמחה, בלי שום טרדה ודאגה הנפוץ אצל בני אדם לדאוג על כל האירועיים העתידים לבא עליהם, וחושבים תמיד "אוכל לעשות הפעולה או לא?", יען שיודע שהכל ממילא מתנה מלמעלה, והרי השי"ת אין לו כל אלו המניעות והגבלות שיש לו לאדם. ואפילו כשיהיה לו כשלון ח"ו, לא יפול מחמת זה בעצבות ומרה שחורה, כי כל עוד שתולה כל פעולותיו בכח עצמו, אז הכשלון מפילו למרה שחורה, שמתראה לדעת באיזה שקר היה חי עד עתה, שהוא היה חי בבטחון עצמי על כח יכולתו, והיה מרמה עצמו שכוחו ועוצם ידו הוא שמעמידו על רגליו ומחזיקו חזק, ועכשיו רואה את האמת עד כמה הוא חלוש וחסר יכולת. אבל כשיודע שהכל מהשי"ת, אז כשיהיה לו כשלון ח"ו ידע שעכשיו רצה השי"ת לתת לו כשלון זה, שלא היה לו הזכיה לינצל מן הכשלון, ולפעמים אדרבה הכשלון עצמו יהיה התרופה והרפואה שלו, שרוצים מן השמים לעוררו אל האמת, שמסתמא נפל מהכרה האמיתית ונכנס בדמיון שוא ש'הוא' עושה הכל, ובזה הכשלון הראו לו מן השמים את האמת בפניו עד כמה הוא חסר יכולת, ומזה ישוב ויפנה פניו אל ה' ויחזור שוב להכרה האמיתית שהשי"ת הוא אחד האמיתי והוא העושה הכל, ובאופן זה כשירצה לעשות תשובה לא יהא עסוק רק להאשים את עצמו בכל מיני מחשבות מעציבות "למה, מדוע עשיתי כך וכך?", עד שיפול בעצבות ומרה שחורה, כי אינו מוכן להסכים עם המציאות שהוא חלש כח וחסר יכולת, רק אדרבה הכשלון יגלה לו שהוא באמת אינו יכול לעשות מאומה, רק הקב"ה עושה הכל, והחרטה יהיה באופן זה:"אוי לי ששכחתי מהבורא הפועל האמיתי, ונתרחקתי ממנו, ואבדתי הקשר האמיתי עמו, וזה גרם לי שנתלכלכתי בטינופות הללו, שכולם המה לכלוכי הגאות וישות שלי…", והתבוננות הללו יעורר אותו לשוב ולחזור אל השי"ת תיכף ומיד.
ג) כלים לרכוש עונג האמיתי
עכשיו נבאר איזה'כלים', שיועילו להאדם להחליף ההתעוררות של שוא הנפוץ בין בני אדם, לההתעוררות האמיתי.הכלי הראשון:מבואר בפסוק"ראה נתתי לך את החיים ואת המות", שהכל תלוי ב'ראה', להיות 'ער' עם עצמו, להסתכל בראייה נכונה בתוך עצמו, וישאל תמיד לעצמו "מהו המעורר האמיתי שלי, המעורר אותי לעשות פעולות במשך כל היום?", להיות ער עם האמת שלו. איזה דבר מצער אותי? אם כשאני נכשל ח"ו אני מצטער וכואב בשביל שנתראתי לדעת שאין אני אלוק ובורא, והראיה שנכשלתי, זהו צערי, או שהצער שלי הוא זאת ששכחתי את האמת, ואבדתי את הקשר האמיתי לאלוקות? וכן לאידך, איזה דבר משמח ומענג אותי? אם זה שאני מרגיש שנדמה לי שאני מסבב עם העולם כרצוני, אני מנצח את כולם, מנצח את רצונותיי, הרגשה זו מענגת אותי? וכן יסתכל בהבטה פנימית על כל הפעולות שלו, איך הוא ההסתכלות שלי על הפעולות שאני עושה, אם אני מסתכל עליהם שכל עצמות הפעולה הוא שפע הבא אלי מלמעלה ואין אני המקור שלהם כלל, ואני מרגיש החשיבות שלהם מחמת היותם באים ממקום גבוה מאד, מהשי"ת לבדו. או שמא אני שוכח מזה, ואני רוצה לשכוח מזה, ונוח לי לחיות עם הדמיון שאני הוא העושה הכל, שזה נותן לי עונג שוא לפי שעה. - על כל זה צריך להיות 'ער'. וה'סימן' הגדול להעריך ולהבחין מצבו האמיתית בזה, הוא על ידי שרואה בעצמו איך שאחר שעשה איזה פעולה טובה הוא מרגיש אחר כך הרגשה פנימית של הכרת טובה והודאה לה', ומרגיש הרגשה של שפלות רוח ולב נשבר על הטוב שעשה עמו השי"ת אף על פי שאינו כדאי, וחושב לו מחשבות כאילו אומר להשי"ת:"אה, אני מודה לך השי"ת שאתה נותן לי כל כך פעולות חשובות ויקרות, אתה נותן לי שבת, תפילין, ציצית, אתה נותן לי ניגון שאני מנגן ומתענג בו, אתה נותן לי בנים לחנך אותם!"ואפילו אחר שעסק בפעולות פשוטות מאד, בכל זאת הוא מרגיש ממש אותה הכרת טובה והודאה להשי"ת, כי שוה אצלו פעולה קטנה לפעולה גדולה שהכל בא מהשי"ת, ואז נאמר עליו הפסוק "ואתה תשלם לאיש כמעשהו", שנחשב על ההאדם כאילו הוא עשה את המעשה, כי הכל בא מלמעלה לפי ההשתוקקות שלו, כמה שהיה נכסף להפעולה כך נותנים לו מן השמים, ואדרבה הוא שמח בזה שהכל בא מן השמים, אין לו חפץ כלל שיהיו הפעולות משלו, כי אדרבה כל כמה שיודע שהפעולות הם מן השמים אזי הפעולות הם חשובות ונעלים בעיניו יותר ויותר. כל זה מראה להאדם האמת שלו, שהוא מחובר באמת להשי"ת, וצריכים להיות ער על זה, להבחין עצמו באיזה מצב הוא עומד, ואם נכשל בעבירה יהא 'ער' מה גרם לו העבירה. הכלי השני: בפסוק אחר כך"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ", שאחר שהתעורר משינתו, ונעשה 'ער' להכיר את האמת שהשי"ת הוא המקור האמיתי לכל הפעולות שלו, ואין לו משלו כלום והכל בא מלמעלה, אחר כך עליו לעשות 'בחירה' על כך, שיהא חפץ בזה בלב שלם, ויסכים עם זה, ויהא שמח עם זה, ויעשה זאת הרצון שלו באמת. ועל זה עצמו עליו להשתוקק להשי"ת, שיתן לו המתנה להיות חפץ רק בהכרה זו לידע שהכל מן השמים, שזהו בחינת 'יראה', רעספעקט - מחמת הידיעה הברורה שהכל בא מלמעלה, שזהו בעצם מה שאמרו "הכל בידי שמים" - אפילו כל פעולות האדם, "חוץ מיראת שמים" - כלומר, הידיעה וההכרה הברורה, והרעספעקט בידעו שהכל בידי שמים, זהו ברשות האדם לבחור בזה או למאוס בזה, ועל האדם לבחור בזה, ולהשתוקק על זה, ולהיות לו רצון לידע שהכל בא מן השמים. וממילא כל מהלך חייו הוא על ידי ידים פשוטות אל השמים בבקשה שהשי"ת ימלא אותו בפעולות טובות, ושמח בכל פעולה טובה שנופל אצלו, ללא הבדל בין פעולה נעלה או פעולה הנראה פשוטה, על הכל נותן הודאה להשי"ת. והוא שמח בזה עצמו שהשי"ת נותן לו כל הפעולות, ולא הוא עצמו העושה הפעולות, זהו הבחירה המוטלת על האדם. ונמצא ששני הדברים תלויין זה בזה, א) להיות 'ער' על חוסר יכולתו בידעו שהכל בא מלמעלה, וכל כמה שיהא 'ער' על הדבר הזה, אז יוכל לקיים שלב השני, דהיינו ב) לבחור בזה, להיות רוצה באמת בהסכמת הלב שהשי"ת הוא יהיה הנותן לו כל הפעולות והמעשים, ויבקש את זה תמיד בכל היום.
ד) באיזה עונג אני חי?
בספרים מבואר איך לידע אם פעולה הבאה לידו הוא מצד הקדושה או מצד הסט"א, למשל רוצה לאכול ואינו יודע אם הוא מצד הקדושה, או שרוצה לדבר לשון הרע, ואינו יכול להכריע אם הוא מצוה או לא, שכבר כתב בערבי נחל שאם הדבר בא מהקדושה או מההיפוך אינו נקבע אם הוא מצוה או עבירה, שיכול להיות מצוה שאינו בא מהקדושה, וכן להיפוך. ויש לזה הכרעה פשוטה, כשרוצה לאכול דבר מסויים, אז ישאל לעצמו, ויכניס עצמו תחת עיניו של הקב"ה, וינסה להסתכל על הדבר כיצד היה הקב"ה מסתכל על הדבר, וישאל לעצמו "האם האמת הוא שהשי"ת רוצה ושמח ליתן לי עכשיו את זה, המאכל, או הלשון הרע?" ואז אם האכילה הוא מצד הקדושה, או הלשון הרע הוא מצד הקדושה, לצורך כבוד שמים וכדו', אז מיד ירגיש שהשי"ת ממתין ומצפה עליו שיעשה את הדבר, והוא שמח עמו בעשותו כך. וזהו כוונת הצדיקים שאמרו שצריכים לשאול מעצמו תמיד "מה רוצה השי"ת ממני?", ולכאורה קשה שעל זה עצמו אפשר להתפתות ולרמות עצמו מה בדיוק הוא רצון ה', אך הענין כדברינו, "מה היה באמת השי"ת שמח ליתן לי עכשיו?", באופן זה קל ביותר שלא להתרמות. ועוד אפשר לשאול מעצמו "האם אוכל להודות להשי"ת אחר הפעולה שאני מוכן לעשות? האם אוכל לומר אחר הפעולה בשמחה פנימית מודה אני לפניך ה' על דבר זה!" ואז אם המאכל היה באמת לצורך בריאותו, או שמוכרח מצד הקדושה לדבר על אדם אחד, אז מיד ירגיש שזהו באמת מתנה פרטית מאת השי"ת, וירגיש תחושת הודאה להשי"ת על מתנה יקרה כזו, ואם אין הדבר מצד הקדושה, אז מיד יכיר בנפשו שאינו יכול לחשוב שזהו מתנה חשובה פרטית מאת השי"ת אליו, ולא יוכל לתת הדואה להשי"ת על זה, והגם שהקליפה גם כן מאתו יתברך, שהכל בא ממנו יתברך, מכל מקום יש הבדל בין דבר הבא מן הקדושה לדבר הבא מן הקליפה, שדבר הבא מן הקליפה אינו בא מתוך שמחת השי"ת אל האדם, רק אדרבה השי"ת אינו חפץ כלל שהאדם יקבל את הדבר מן הקליפה, וכל הנתינה הוא באופן הכרח ועצב בלי שמחה. וזהו הבחנה המעולה ביותר.
