- שיח שרפי קודש - סיפורי צדיקים ממקורות נאמנים דערציילט דורך הגה"צ רבי חיים צבי מייזליש שליט"א ראש ישיבת סאטמאר בני ברק viewtopic.php?p=5053598#p5053598
בייגעלייגט: דברי תורה "אמרי מנחם" פרשת שמות. ריקארדינג - דברי התחזקות – סוף תורה א' - דף י' בהקונטרס (3 מינוט) ריקארדינג - דברי התחזקות – סוף תורה ב' - דף י"ז בהקונטרס (1 מינוט)
.דברי תורה לפ' משפטים (גם צרפנו קונטרס מוכן להדפסה) סיפורי קודש (לפי היארצייטן) דף כ"ט בהקונטרס .התחזקות - טעיפ תורה א' (דף י"ד בהקונטרס) .התחזקות - טעיפ תורה ב' (דף כ"א בהקונטרס)
כ"ק האדמו"ר משינאווא זצוק"ל, נולד ביום ג' סיון תרפ"ט לפ"ק בעיר לאנצהוט בגאליציע, לאביו הגה"צ ר' אלטר יעקב יצחק וואגשאהל זצ"ל אבד"קלאנצהוט, ואח"כ מפארי הרבנים בארה"ב ]נפטר בשנת תשכ"ז[, בן הגה"צ ר' חיים ראובן וואגשאהל זצ"ל אבד"ק לאנצהוט. ונתגדל בבית המלא וגדוש בתורה וחסידות ודביקות לצדיקים.
בוצין בוצין מקטפיה ידיע, ומנערותו הצטיין בגודל התמדתו בתורה וביראתו קודמת לחכמתו, ובהיותו בן י' שנים כבר למד שו"ע יו"ד הל' מליחה. ובתקופה ההוא הסתופף בצל צדיקי הדור, ובמיוחד אצל ש"ב הגה"ק בעל דברי חנהמקאלאשיץזצ"ל שהיה אז בריישא הסמוך ללאנצהוט. ופעם כשנסע במרכבה ביחד עם הרה"ק מקאלאשיץ זי"ע, התבטא אליו בהבטחה: "דו וועסט זיין אן ערליכער יוד".
בעת הזעם עבר עליו ועל משפחתו הרבה הרפתקאות, ובנסי נסים נשאר בחיים, ותלאו בברכת קדשו של הרב מקאלאשיץ זצ"ל שבירכם לפני המלחמה "דער אייבערשטער זאל היטן אלע אידן און זיי בפרט".
ויום לפני ערב סוכות ת"ש גירשו הגרמנים את כל היהודים מן העיר, לעבור נהר 'סאן' לצד רוסיא, ובין הגולים היו הרב זצ"ל עם כל המשפחה, ובליל שב"ק פ' קרח אור ליום כ"ג סיון גירשו הרוסים את כל היהודים שלא רצו לקבל אזרחותם, על הדרך לסיביר. ולאחר נסיעה קשה של כמה שבועות הגיע לסיביר, ושם המשיך בתורה ועבודת השי"ת, ושם נכנס לעול התורה והמצות, ומסר נפשו להניח תפילין בכל יום ויום. ובשנת תש"ג הניחו הרוסים כל אזרחי פולין לשוב לעירהם, אבל לא היה אפשר לחזור לפולין שעדיין היה באמצע המלחמה, לכן נסעו רוב היהודים משם לאוזבעקיסטאן, וגם הרב זצ"ל עם בני משפחתו הגיע לטאשקענט ואח"כ לסאמארקאנד, שם שהו עד תום המלחמה. ושם בגולת אוזבעקיסטאן המשיך רבינו ללמוד בשקידה רבה, ובמשך שנה א' למד כל מס' כתובות, וגם השלים עצמו בשו"ע יו"ד ח"א, וקיבל אח"כ התרת הוראה מהגאון הגדול ר' יונתן שטייף זצ"ל, והגה"צ ר' אלקנה זאבערמאן זצ"ל אבד"ק יארדינאוו.
ויהי אחרי המלחמהחזר הרב עם בני משפחתו לאירופא, מתחילה בפאריז, ואח"כ באנטווערפן, ושם למד בישיבת הגה"צ ר' שלום בראנדער זצ"ל [לימים ראש ישיבת בעלזא בירושלים] והגה"ח ר' אשר נויסבוים ז"ל, שם למדו מקצועות קשות בשו"ע יו"ד וחו"מ. ובבוא הגה"צ בעל ויחי יוסף מפאפא זצ"ל לאנטווערפן השתתף אצל שיעוריו, והתחמם אצל תפילותיו. - ובתקופה ההוא היה רעש בעולם בהקמת המדינה הציונית בארה"ק, וסיפר הרב שאביו כבר נסע מקודם לארה"ב, ובהיותו לעצמו באנטווערפן הרגיש שבור ורצוץ והוצרך להרבה חיזוק להתמודד עם הנסיונות ברוחניות ובגשמיות שנשבו ברחוב, ואז שלח מכתב לניו יארק למרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע - שעד אז מעולם לא פגש ולא ראה, אבל שמע הרבה מגדולתו - שם שפך את לבו, ולתדהמתו קיבל אח"כ מכתב קודש מרבינו זי"ע הרבן של ישראל שירד מן ההר אל העם, מלא התחזקות ועידוד להמשיך בשלשלת הזהב של אבותיו הק', והצטער הרבה על שנאבד ממנו המכתב במשך השנים.
אח"כ נסע הרב ביחד עם אמו על הספינה לארה"ב, שהתאחד עם אביו והתיישבו באיסט ניו יארק, שם נכנס מתחילה ללמוד בישיבת בית התלמוד, ואח"כ בישיבת נייטרא אצל הגה"צ ר' מיכאל בער ווייסמאנדל זצ"ל, שם הכיר את הגאון ר'יונתן שטייףזצ"ל שהיה שם מרביץ תורה, והמשיך להיות בקשר עמו לאחר נישואיו, וגם קיבל ממנו התרת הוראה כאמור.
אח"כ למד בבית המדרש עליוןבמאנסי [ליותר מחמש שנים. ב' שנים בבחרותו וקרוב לארבע שנים לאחר נישואיו], שם למד במשך השנים עם הגה"צ רבי שמעלקא טויבנפעלד זצ"ל, אבד"ק חרדים דחסידי סאטמאר מאנסי; הגה"צ רבי ישראל חיים מנשה פריעדמאן זצ"ל, ראב"ד דקיט"ל ד'סאטמאר; הגה"צ רבי משה הלברשטאם זצ"ל, אדמו"ר מקיוויאשד; הגה"צ רבי יונה פילאפף זצ"ל, ר"מ בישיבה תורה ויראה ד'סאטמאר; הגה"צ רבי צבי מאיר גינזבערג זצ"ל יו"ר אגודת הרבנים; הגה"צ רבי שמחה שוסטאל זצ"ל, ר"י בית בנימין סטעמפערד-קאנעטיקוט; הגה"צ רבי משה גרין זצ"ל, ר"י ישיבה דמאנסי; הגה"צ רבי יחזקאל הורוויץ זצ"ל, דומ"ץ וויען; הגה"צ רבי יהושע געלדצעהלער זצ"ל, מח"ס קדשי יהושע; ולהבחל"ח הגה"צ רבי צבי הירש הורוויץ שליט"א, האדמו"ר מסטריזוב; הגה"צ רבי יוסף צבי אילאוויטש שליט"א, אבד"ק שאמשאן, ועוד.
בשנת תשי"א בנה את ביתועם זוגתו תבלחט"א בת הגה"צ ר' ישכר בער הלוי ראטענבערג זצ"ל אבד"קוואוידיסלאוו, מחשובי הרבנים ומקברניטי היהדות החרדית בארה"ב, ואחר נישואיו קיים את מאמר חז"ל "הוי גולה למקום תורה" במלוא מובן המלה, והגם שאביו זצ"ל וחותנו זצ"ל גרו בעיר ברוקלין, השתקע הוא בעיר מאנסי במסי"נ, כי העיר מצער היה וכמדבר שממה דממה, רק להשתלם ולעסוק בתורה בתמידות בלי שום מפריע.
רוח של תורה וטהרה וחסידותשרר שם בבית מדרש עליון, ולמד בהתמדה גדולה עד למאוד וממש לא פסק פומיה מגורסיה עד להפליא. בחודש ניסן תשט"ו לפ"ק נסגרו שערי הכולל (ורק הישיבה המשיך הלאה). וסיפר הגה"צ רבי יהושע געלדצעלער זצ"ל שגם הוא למד אז שם, שבעת סגירת הכולל היה שם י"ב אברכים יקרים, וכולם חיפשו משרה (פאסטן) בשדה התורה, כמגיד שיעור וכדומה, ורק האדמו"ר משינאווא היה היחידי שלא רצה לקבל עליו שום משרה, כי זה יפריע לו מהתמדתו בתורה. וכשסגרו שערי הכולל השתקע בעיר בארא פארק מקום מגורת חמיו, וקבע לימודו בכולל "בית יוסף נאווארדאק", והמשיך ללמוד בהתמדה רבה. ומספר הגה"צ אדמו"ר מחוסט שליט"א (וומס"ב) ששמע מהגאון רביאברהם יפהזצ"ל, הראש הכולל של נאווארדיק,שלא ראה מעולם אברך 'חסידי' שילמוד כל כך בהתמדה כהאברך הזה...!הרבה פעמים לא הלך כלל לביתו במשך הלילה, רק הניח מעט על ספסלי ביהמ"ד.
בשנת תשי"ז לפ"ק יסדבעצת קדשו של מרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע את בית מדרשו בעיר בארא פארק, ברחוב 16 פינת 42, וחשב לקרות שם הביהמ"ד ווישניצא ע"ש זקינו הרה"ק ר' נפתלי רובין זצ"ל מווישניצא, חתנו של הרה"ק משינאווא זי"ע. אבל רביה"ק זי"ע שאלו 'למה לא שינאווא'? וציוה לו לקרות הביהמ"ד דברי יחזקאל שינאווא ע"ש הרה"ק משינאווא זי"ע, ונתן לו סכום נכבד להביהמ"ד.
הרב זצ"ל לא היה לו חשק להיקרות על שם הקדוש של הרה"ק משינאווא זי"ע, אבל לאחר כמה ימים פגש באחיו הרה"צ ר' יחזקאל ז"ל, שאמר לו שהיה אצל ברית בב"פ, שם השתתף ג"כ רביה"ק מסאטמאר זי"ע, ובשעת מעשה אמר רבינו להמשב"ק הרה"ח ר' יוסף אשכנזי - והראה על ר' יחזקאל - שיראה לכבד את אחי הרב משינאווא... ולאחר כמה שבועות היה הרב זצ"ל על שב"ק בעיר וומסב"ג, ובעת העמדת היין קרא ר' יוסף אשכנזי ז"ל את שמו כי "הרב משינאווא מעמיד ביר", והבין כי כן הוא רצון רביה"ק זי"ע, ונשאר עם השם שינאווא.
בשנת תשכ"ד לפ"ק מינהרביה"ק מסאטמאר זי"ע את הרב זצ"ל לכהן כר"מ בישיבה הק' תורה ויראה ד'סאטמאר בוומסב"ג, שם העמיד בי"ג שנים הבאות הרבה תלמודים הגונים, בתורה ויראת שמים. - וכל ימיו היה דבוק בדביקות עילאה במרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע, ובכל פעם שהזכיר את שמו היה בסילודין ובאופן אחר ממה שהיה מדבר מצדיקים אחרים, והיה רגיל לדבר מקדושתו וטהרתו שהיה חידוש אפילו בדורות הקודמים, ופעם התבטא שאינו עובר עליו יום שלא יעשה איזה דבר לטובת נשמת רבינו הק' זי"ע.
ובשנת תשל"ז זרח אורו בעיר מאנסי, שם נטע את אהלו במקום צנוע ברחוב נעשער קט., בברכת קדשו של רביה"ק מסאטמאר זי"ע, ובהגיעו שם היה מראשוני האדמורי"ם בעיר מאנסי, והתחיל תיכף להכניס אוירה חסידית בכל העיר, ובמשך מ"ה שנים הבאות כולן שוין לטובה התפרסם ביהמ"ד שינאווא לפינת אור, והאציל מהודו למבקשי ה' שבאו ליהנות מבארו הזך. ובפרט אצל תפילתיו בקול אדיר וחזק ובבכיות נוראות היו לשם דבר, שעורר והלהיב לבבות ישראל לאביהם שבשמים, והיה חידוש לראות איך שופך לבו לאביו שבשמים כבחינת בן המתחטא לפני אביו. ובפרט בשבתים וימים טובים, ובימים נוראים, שהתפלל לפני התיבה בנוסח ראפשיץ-ראזוואדאוו, וביגיעה עצומה, והיה ניכר עליו גודל האימה והפחד מפני יום הדין, ואמירת 'תפילת זכה' בליל יו"כ בבכיות עצומות שעורר את כולם לתשובה שלימה. וכן עבודת הנענועים בחג הסוכות לערך ג' רבעי שעה היה עד להפליא, וכן בשאר הימים טובים, ואכמ"ל.
גם לעת זקנותו המשיך בעבודת הק' במסי"נ, ולא רצה לוותר על טבילה במקוה בכל יום, כמו שהיה רגיל בכל ימי חייו. ובמוצש"ק לסדר קרח ערך סעודת מלוה כהרגילו, ואחר כמה ימים הרגיש חולשה בלבו ל"ע, והכניסוהו לביה"ח, ובמשך שבועות הבאות התפללו לרפואתו השלימה, אבל כבר נגזירה הגזירה, ובאשמורת הבוקר של יום ב' לסדר עקבי"ג מנח"ם אבתשפ"ג לפ"ק החזיר נשמתו ליוצרה במעמד עשרות מבניו ונכדיו, לדאבון לב כל חסידיו ומעריציו, וכבוד גדול עשו לו במותו, והובא למנוחתו בחלקת לאנצהוט בביה"ח בניו זשערסי סמוך למקום מנוחת אמו הרבנית הצדיקת ע"ה.
