יהושע כתב ספרו
הקדמה: גמ' מס' בבא בתרא ט"ו.
די גמרא אין מס' ב"ב דף י"ד-ט"ו ברענגט א ברייתא בנוגע די כ"ד ספרי קודש, ווער האט געשריבען די ספרים. און די גמרא איז דן אויף יעדער ספר בפרטות, עי"ש.
אין די ברייתא שטייט 'יהושע כתב ספרו', דהיינו אז ספר יהושע איז געשריבען געווארען דורך יהושע אליינס, וואס ער האט אראפגעשריבען אלע געשעענישען וואס ווערען דערמאנט אינע'ם ספר.
די גמרא פרעגט אויף דעם ווי קען מען אזוי זאגען, נאך וואס ס'שטייט סוף ספר די פטירה פון יהושע 'וימת יהושע בן נון עבד ה'',
ענטפערט די גמ' אז די פסוקים האט אלעזר געשריבען.
פרעגט אויף דעם די גמ' אז ס'שטייט דאך אויך די פטירה פון אלעזר 'ואלעזר בן אהרן מת',
ענטפערט די גמ' אז די פסוקים האט פינחס געשריבען.
היוצא לנו מדברי רז"ל. אז ספר יהושע איז געשריבען געווארען דורך יהושע, א חוץ פון די לעצטע פסוקים, וואס א טייל איז געשריבען דורך אלעזר, און א טייל דורך פינחס.
אזוי האבען אלע מפרשי הנ"ך אנגענומען אלץ דבר פשוט אן קיין ספיקות, דברי רז"ל זענען ברורים וחתומים. און נישט דא וואס דן צו זיין אויף דעם בשו"א.
אבער דאך האט זי'ך געטוהן עפעס א שטיקל רודעריי\פולמוס, איבער די נושא, איך וועל ברענגען די מדובר מקופיא, און אז איינער וויל קען ער נאכקוק'ן די מ"מ, און זיך מער אריינטוהן אין דעם.
די קשיות פון די אברבנאל
די אברבנאל אין זיין הקדמה אויף ספר יהושע, ברענגט אראפ די גמ', און פרעגט כו"כ קשיות [לכאורה, גוטע קשיות] אויף די גמ'.
[איך וועל שרייבען די קשיות בקיצור, און ברענגען זיין לשון. והמעמיק יעמיק]
א.מען טרעפט עטליכע מאל אין ספר יהושע די לשון 'עד היום הזה', וואס די לשון פאסט נישט צו שרייבען ווען איינער רעדט פון א געשעעניש וואס איז יעצט געשען און ס'איז אזוי 'עד היום הזה'.
ב.ווען ס'ווערט דערציילט איבער די נחלה פון שבט דן, שטייט אז בני דן האבען מלחמה געהאלטען מיט לשם, (י"ט מ"ז), און ווי רש"י אויף'ן פלאץ זאגט שין אז דאס איז געווען שפעטער בימי עתניאל בן קנז און פסל מיכה (עי' שופטים יח ב).וז"ל: וכאשר עיינתי בפסוקים ראיתי הדעת הזה שיהושע כתב ספרו רחוק מאד , לא בעבור מה שנאמר בסופו וימת יהושע (שהוא לבד הספק אשר התעוררו אליו בגמרא), כי אם בעבור הכתובים שיעידון יגידון שלא כתבם יהושע, אמר בהקמת האבנים בתוך הירדן (שם ד' ט') ויהיו שם עד היום הזה, ואמר בענין המילה ויקרא את שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה, ואמר בעכן (שם ז' כ"ו) על כן קרא למקום ההוא עמק עכור עד היום הזה, ובגבעונים נאמר (שם ט' כ"ז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה, ואמר (שם י"ד י"ד) על כן היה חברון לכלב בן יפונה הקניזי לנחלה עד היום הזה, ובנחלת בני יהודה אמר (שם ט"ו ס"ב) ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה, וכן נאמר בנחלת אפרים (שם ט"ז י') וישב הכנעני בקרב אפרים עד היום הזה ויהי למס עובד, ואם יהושע כתב כל זה איך יאמר בהם עד היום הזה? והנה הכתיבה היתה סמוכה לעשיית הדברים ההמה, וכח מאמר עד היום הזה יורה בהכרח שנכתב זמן רב אחרי שקרו הדברים .
ג.א דריטע קשיא וואס ער דערמאנט שפעטער, אז ס'שטייט נישט סוף שפר יהושע אז יהושע האט געשריבען די ספר, אזוי ווי ס'שטייט סוף פון די תורה ' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם'.וז"ל: עוד תמצא בנחלת בני דן שאמר שם (שם י"ט מ"ז) ויצא גבול דן מהם ויעלו בני דן וילחמו בלשם, וידוע שזה היה בימי פסל מיכה באחרית השופטים .
די מסקנה פון די אברבנאל
מכח די קשיות קומט די אברבנאל צו א מסקנה אז יהושע האט נישט געשריבען די ספר.
די אברבנאל קומט צום מסקנה אז שמואל איז דער וואס האט געשריבען ספר יהושע .וז"ל: וזו טענה מכרעת שלא נכתב המאמר הזה כי אם שנים רבות אחרי מות יהושע, והוא המוכיח שלא כתב יהושע את ספרו .
נאך וואס ער קומט צום מסקנה, לייגט די אברבנאל צו אפאר ווערטער זיך צו פארענטפערען וויאזוי ער ווייגט זי'ך צו זאגען אנדערש ווי די גמ'.וז"ל: ומפני זה כלו חשבתי אני, שיהושע לא כתב ספרו, אבל שמואל הנביא כתבו וכתב ג"כ ספר שופטים, ולזה לא תמצא שנאמר ביהושע שכתבו, כמו שהעידה התורה על משה רבינו עליו השלום באומר' (דברים ל"א ט') ויכתוב משה את התורה הזאת ואמר (שם ל"א כ"ד) ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, והנה הכתוב ספר בסוף ספר יהושע שכתב את כל הדברים ההם אשר דבר לעם. ואם היה שהוא כתב ספרו איך לא העידו הכתוב ג"כ, אבל הוא כמו שזכרתי, שמה שכתב יהושע העיד עליו הכתוב, ומה שלא כתב לא העידו הכתוב, ולהיות ספר יהושע נכתב על ידי שמואל, לכן אמר כדברים ההם אשר זכרתי, עד היום הזה. וזכר כבישת לשם על ידי בני דן, לפי שכבר עבר הכתוב בזמן כתיבת הספר. ואמנם מה שאמר שם בפסל מיכה (שופטים י"ח ל') עד יום גלות הארץ, אין פירושו על גלות ישראל הכללי, כי אם על גלות הארון אשר לקחו פלשתים במלחמה שהיה בימי שמואל, כמו שאפרש במקומו.
זיין טענה איז אז די גמ' אליין האט ספיקות אויף חלקים פון די ברייתא, ממילא קען ער אויך זאגען זיין אייגענע מהלך.
ע"כ ת"ד האברבנאל.וז"ל: ואל תתמה על אשר נטיתי מדעת חז"ל בזה, כי גם בגמרא לא הסכימו בדברים האלה , וחלקו שם, אם משה כתב ספר איוב, ואם כתב יהושע שמונה פסוקים מהתורה? ואחרי שחז"ל עצמם ספקו בקצת המאמר, אינו מהבטל שגם אני אבחר בקצתו דרך יותר ישר ונאות כפי טבע הפסוקים ויושרם .
קושית ר' צדוק הכהן מלובלין
אין ספר אור זרוע לצדיק פון ר' צדוק הכהן, [מאמר על מהות לשוה"ק, בשם השם], ברענגט נאך א קשיא אויף די גמ' אז יהושע האט געשריבען זיין ספר.
ווען מ'קוקט אריין אין אלע ספרי נביאים, זעהט מען אז אלע האבען געשריבען די ספרים אויף א אופן ווי זיי אליין שרייבען עס, נישט בגוף שלישי. ווצב"ש: יחזקאל, 'ויהי דבר ה' אלי בן אדם', אזוי אויכט ירמי' 'ויהי דבר ה' אלי לאמר', אא"וו. משא"כ ספר יהושע איז געשריבען אויף א נוסח ווי א צווייטער שרייבט אויף יהושע, און יהושע רעדט בכלל נישט אויף זיך [ד"ה, ער דערמאנט זיך נישט אלץ 'איך' אינמיטן די מעשה]. און אויב האט יהושע דאס געשריבען, פארוואס האט ער געשריבען בגוף שלישי?
[ר"צ איז מעיר, אז די תוה"ק וואס מרע"ה האט געשריבען מפי הקב"ה, איז אויכ'ט געשריבען בגוף שלישי, און די רמב"ן אין די הקדמה צו זיין פירוש עה"ת האט א מהלך אויף דעם. אבער די רמב"ן'ס מהלך וועט נישט זיין קיין תירוץ אויף ספר יהושע].
וז"ל: ואולם הפועל אמרו ז"ל (בבא בתרא ט"ו א) יהושע כתב ספרו, והקשו, והכתיב וימת יהושע דאסקיה אלעזר, והכתיב ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס. ויש להתבונן מה שלא נמצא בכל הספר דברי יהושע כמדבר בעדו אבל הכל בנסתר המורה על היות הכותב אחר זולתו . ואמנם לשון תורת משה ע"ה גם כן כן. וכבר העיר בזה הרמב"ן בפירושו לתורה (בהקדמה) וכתב שהיה משה רבינו ע"ה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב והתורה היתה כתובה לפניו יתברך באש שחורה על גבי אש לבנה כדברי חז"ל (דברים רבה ג', י"ב) עד כאן. והנה זה לא יוצדק בנושאינו ולפיכך היה במשמע שנאמר כי אמנם לא יהושע כתבו אבל זולתו המספר כל מה שאירע ליהושע ולישראל בימים ההם:
קושיות רצ"ה ע"ד האברבנאל
נאך וואס ר"צ פרעגט די קשיא, ברענגט ער אז ער האט געזעהן וואס די אברבנאל שרייבט, אז יהושע האט נישט געשריבען די ספר, און ר' צדוק צופייערט זיך היתכן צו שרייבען און זאגען אנדערש ווי די גמ'.
ס'איז כדאי צו זעה'ן די לשון, און ס'איז דברים יסודיים אויף די אופן וויאזוי אונז דארפען מקבל זיין דברי רז"ל אפילו ווען מ'פארשטייט נישט.
וז"ל: והנה לא אכחד כי היטב חרה לי עליו ז"ל בזה ששכח את מי הוא מדבר וחשב כאילו ידבר עם חביריו ואשר למדו אתו יחד בבית הספר אחד אשר מתוך איזה קושיות קלות ידחה דבריהם כדחות דבר אחד העם. ושכח כי את חז"ל בעלי התלמוד הוא מתחרה אשר כל דבריהם כגחלי אש ומיום שנסתם התלמוד אין רשות אף אם יתקבצו כל חכמי ישראל מכל הדורות גם יחד לחלוק על כל שהוא ממנו ומדבריהם הקדושים ז"ל . כי מלבד גדולת עצמם ז"ל העצומה עוד זאת עדיהם נמשכה הקבלה דור אחר דור ממשה רבינו ע"ה עד רב אשי ע"ה לא נפסקה בינתים שלשלת הקבלה. וכאשר בא הסדר בפרוטרוט בהקדמת הרמב"ם ז"ל. ולפיכך ידעו כל הדברים על בוריין ועל אמיתן. ואיך יערב לבב אנוש בשכלו להשיג עליהם. ואם אלף קושיות וראיות נציע על עמוד של אבן שהוא של זהב הרי עם כל זה ישאר העמוד אבן וכן אם נטהר השרץ במאה וחמישים טעמים עם כל זה ישאר השרץ טמא ולא ידחה האמת ממקומו בשביל קושיות שכליות :
ולדעתי זהו הענין שזכרו ז"ל בפרק קמא דעירובין (י"ג ב) מאותו תלמיד שהיה מטהר השרץ במאה וחמישים טעמים שהקשו רבים וכי מה תועלת בחריפות של הבל שהרי התורה טמאתו [ועיין שם בתוספות], אבל היה המכוון להראות כי לא על ראיות שכליות יסמוך האדם שהרי יש לנו לדון מאה וחמישים טעמים על השרץ שהוא טהור אם באנו לסמוך על טעמים שכליים אבל ראוי לדעת האמת במה שהוא אמת ואחר כך להסמיך כל טעמים וכל ראיות השכל אל האמת ויהיה השכל נמשך אחר האמת לא האמת אחר השכל. ואם לא ידע לדחות ראיות שכלו המורים היפך האמת יאמר שלא ידע ולא יאמר ידעתי שקר :
ולמד הרב כן מחכמים שקדמוהו כראב"ע ודומיו שנהגו ככה אבל כבר שקלו למטרפסייהו מגדולי הדורות.
וראיתי שם בסוף דבריו התנצל וזה לשונו ואל תתמה על אשר נטיתי מדעת חז"ל בזה כי גם בגמרא לא הסכימו בדברים האלה וחלקו שם אם משה כתב ספר איוב ואם כתב יהושע שמונה פסוקים מהתורה ואחרי שחז"ל עצמם ספקו בקצת המאמר אינו מהבטל שגם אני אבחר בקצתו דרך יותר ישר ונאות עד כאן. וזו קשה יותר וכי חברותא נמי כי בשביל שנחלקו ז"ל במקצת המאמר אשר גם בזה היה ראוי לו לירא מגשת להכריע ביניהם שמא ירוצו וכו' יבוא לחלוק על דבר המוסכם מהם כולם ויאמר שדרכו יותר ישר מדרכם חס ושלום. וה' יכפר בעדו . ומה שנמצא כי באגדה הרשות נתונה לחלוק על בעלי התלמוד. זהו אמנם בפירוש איזה כתוב כי שבעים פנים לתורה ולפיכך יוכל לפרש באיזה פסוק פירוש אחר ממה שפירשו בו חז"ל אבל לא להכחיש דבריהם חס ושלום:
התירוצים על קושיות האברבנאל
נאך די הקדמה, קומט ר"צ פארענטפערען די גמ' פון די קשיות פון די אברבנאל.
אויף די טענה פון 'עד היום הזה', טענ'ט ר"צ, אז די לשון מוז נישט מיינען אז ס'איז שוין אזוי פאר א לענגערע צייט, והראי' פון די פסוק 'ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה', וואס דער פסוק איז זיכער געשריבען געווארען אין די טאג פון משרע"ה פטירה.
און אפילו מ'וועט מקבל זיין די הנחה, אז די לשון פאסט נישט, איז עס דאך דברי נבואה וואס זענען למעלה מן הזמן, וואס עבר הווה און עתיד זענען איינס, ווי מ'טרעפט עטליכע מאל אין נ"ך.וז"ל: והנה נזכיר ראיותיו. והראשונה, ממה שנאמר בהקמת האבנים תוך הירדן ויהיו שם עד היום הזה וכן בשאר מקומות מרובים שנאמר עד היום הזה שמאמר ההוא יורה בהכרח שנכתב זמן רב אחר שקרו הדברים ואם יהושע כתבו הרי היתה הכתיבה סמוכה לעשיית הדברים עד כאן. והנה שכח ע"ה מקרא מפורש בפרשת עקב (דברים י', ח') בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה וכתבו גם כן משה בעצמו מה שאירע בימיו. ועוד יותר מפורש בכתוב פרשת הברכה (שם ל"ד, ו') ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ונכתב לכל הדיעות ביום המעשה [וכי יכחיש גם בזה לאמר שנשאר ספר תורה חסר אותן שמונה פסוקים זמן רב. ומי כתבן] :
אבל האמת עד שאין משמעות לשון עֵד היום הזה על זמן מרובה כלל . אבל על דבר שיסופק אם יהיה כן לעולם יזכור שעד היום הזה רצה לומר עד יום עמידת הכותב הוא כן אבל על להבא מסופק [וגם מקום קבורת משה ע"ה בלתי ספק תתגלה לעתיד] ויהיה הזמן שעד היום ההוא ארוך או קצר שכוונתו רק למעט על להבא שלא נודע עדיין. וכענין שנאמר (יהושע כ"ג, ח' - ט') כאשר עשיתם עד היום הזה ואתם לא עמד איש בפניכם עד היום הזה.
ר"צ איז מעיר, אז איינע פון די פסוקים וואס די אברבנאל פרעגט איז די פסוק (י"ד י"ד) 'על כן היתה חברון לכלב בן יפונה הקניזי לנחלה עד היום הזה', וואס לכאורה פון די פסוק איז גאר א ראי' צו די גמ', ווייל אויב איז די אברבנאל גערעכט אז שמואל האט דאס געשריבען, וואלט ער געדארפט צו שרייבען 'לזרעו', ווייל כלב האט שוין נישט געלעבט.וז"ל: וגם אם נניח כדבריו שהוראת לשון עד היום הזה שכבר עבר זמן מרובה אין מהנמנע שדברי הנבואה למה שהם דבר ה' יתברך אשר הוא למעלה מהזמן שפיר יוצדק לשון עד היום הזה . ואף אם יהיה אומרו בסמוך להמעשה לפי שהם דברו יתברך שהוא נעלה ומרומם מעתות הזמן ואצלו, עבר והווה ועתיד, אחד. וכמו שנמצא למרבה בספרי הנביאים עבר תמור עתיד וכדומה אשר דחקו בו הרבה הפרשנים אבל הוא לסיבת הנזכר לעיל כי לא נבדלו אצלו יתברך עתות הזמן כלל עבר והווה ועתיד לפי שאינו תחת הזמן. וזה מבואר:
און אויף די צווייטע טענה אויף די מלחמה פון בני דן, טענה'ט ר"צ אז למסק' הגמ' אז פנחס האט צוגעשריבען די לעצטע פסוקים פון ספר יהושע, דארף מען זאגען אז די פסוק האט אויך פנחס געשריבען.וז"ל: והנה מאחד הכתובים שזכר והוא הנאמר (שם י"ד, י"ד) על כן היתה חברון לכלב בן יפונה הקניזי לנחלה עד היום הזה. יש קצת ראיה כדעת חז"ל כי אם עד היום הזה משמעותו עד זמן שמואל ע"ה היה ראוי לומר לזרעו כי הרי לא היתה לכלב עד זמנו שכבר מת . אבל לדעת חז"ל יוצדק מאוד שעד היום הזה רצה לומר עד סוף ימיו של יהושע כשכתב הספר ועד אז היתה לכלב בעצמו לנחלה.
און אויף די דריטע טענה פון די אברבנאל, ענטפערט ר"צ אז ס'שטייט נישט אין קיין איין ספר ווער ס'האט עס געשריבען, נאר די תורה שטייט 'ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם', לצורך די צייווי וואס שטייט שפעטער 'לקוח את הספר הזה'.וז"ל: ומה שכתב עוד ממה שהוא אומר בנחלת בני דן (שם י"ט, מ"ז) וילחמו עם לשם וזה היה בימי פסל מיכה באחרית השופטים. הנה כפי מסקנת הגמרא דפנחס אסקיה לספר יהושע אם כן אין קושיא שגם זה אסקיה פנחס שהרי כפי דברי חז"ל בסדר עולם (פרק י"ב) היתה אותה מעשה בימי כושן רשעתים סמוך למיתת יהושע ושפיר אסקה פנחס. ואם שאלתו על המקשה בגמרא למה לא הקשה מזה הכתוב גם כן. אינו שאלה כל כך לפי שבאותו מעשה לא נזכר הזמן ולכן הקשה ממקרא יותר ברור שהוא וימת יהושע ואלעזר מת:
למעשה נאכ'ן פארענטפערען די אלע קשיות פון די אברבנאל, בלייבט ר"צ נאכאלץ שווער מיט זיין קשיא, פארוואס איז די ספר געשריבען געווארען בגוף שלישי, וואס די קשיא האט נישט קיין תירוץ.וז"ל: ומה שכתב ממה שלא נמצא ביהושע שכתבו כמו שהעידה התורה על משה רבינו ע"ה ויכתוב משה את התורה ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה. הנה בכל הנ"ך לא נמצא באחד מהם שזכר כתיבת הספר ההוא רק בתורה בלבד ולא נכתב לצורך עצמו אלא לצורך הציווי שאחר כך כמו שהוא אומר (דברים ל"א, ט' - ל"א) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה וגו' ויצו וגו' תקרא את התורה הזאת וגו' ויהי ככלות משה לכתוב וגו' ויצו וגו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'. אבל הסיפור עצמו מי הכותב הספר ההוא לא נמצא בכל הנ"ך וגם יהושע כאחד מהם:
מסקנת ר' צדוק הכהן
מכח די קשיא וויל ר' צדוק זאגען אז יהושע האט געשריבען די ספר מיט א מחשבה אז דער וואס וועט קומען נאך איהם וועט ווייטער שרייבען די ספר און משלים זיין מיט די המשך תולדות פון כלל ישראל. ממילא האט ער נישט געוואלט שרייבען ווי ער אליין שרייבט עס, כדי די המשך זאל שטימען, און מ'זאל קענען צושרייבען אויף די ספר. [אזוי ווי ס'איז למעשה געווען אז אלעזר און פנחס האבען מוסיף געווען.
וז"ל: והנה הצדקנו את הצדיקים דמעיקרא בעלי התלמוד ז"ל מכל קושיות מהרי"א. אבל לא נתיישב עדיין מה שהתבוננתי בזה למעלה. ומה שאחשוב בזה שהיה כן מיופי המליצה הסיפורית להזכיר שמו תמור הדיבור בעדו כענין נשי למך (בראשית ד', כ"ג) ואת שמואל (שמואל - א י"ב, י"א) והרבה דומיהם. ולמה שהיה בדעת יהושע להניחו עוד בלתי נשלם שהבאים אחריו יכתבו בו גם כן ממותו וישלימוהו בסיפורים הבאים כאשר השלים הוא לחד מאן דאמר השמונה פסוקים שבתורה וכאשר היה כן באמת דאסקוהו אלעזר ופנחס. לכן לא רצה להזכיר שמו עליו כמדבר בעדו שאז לא יוכל להתחבר אליו את אשר אסקוהו אלעזר ופנחס ממיתתו וממיתת אלעזר ולהיות ספר אחד. לפיכך עשהו מה שהוא מיופי וצחות המליצה בהזכרת שמו בדרך הנסתר. ואולי הוא טעם במקצת לסיפור התורה גם כן על דרך הזה להאומר ששמונה פסוקים כתב יהושע:
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם
, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה
. (מהרי"ל)
כתיבה וחתימה טובה!
