רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי חימצי עבדא ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר ליה איעליא לך אמך אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר העוה וג
רש"י חימצי - מין קטנית:
אפיך לה - היה אומר האב לבנו אמור לאמך לעשות עדשים והוא אומר לה עשי חימצי והיא עושה עדשים:
טעמא מלפך - פעמים שהבן מחכים את אביו אני היה לי לעשות כן:
רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו ס״ג ב מן החטא
אמר רבי יהושע בר נחמיה: אם זכה, כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי. ואם לאו, כאשתו של רבי יוסי הגלילי.
רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו: שבקא להדא אנתתא בישא, דליתא מיקרך. אמר להון: פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה. חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה דמן חסלין. אמר לו: משגח רבי ואנן סלקין בביתא. אמר לו: אין. סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדירה. אמר לה: אית בההיא קדריה כלום? אמר לו: אית פרפריין. אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע רבי אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין. אמר לו: רבי! לא אמרת אלא פרפריין, והא אשכחנן בגוה פרגיין?! אמר לו: מעשה נסים הן. מן דחסלין, אמר לו: רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרתך. אמר לו: פורנא רב עלי, ולית בי מה אשבוק לה. אמר לו: אנן יהבינן לה פורנא, ושבקית מינך. עבדון ליה כן, פסק לה פורנא ושבק יתה מיניה, ואסבון יתיה איתתא אחרא טבא מינה. גרמון חובין דההיא איתתא ואזלת ואתנסבית לסנטרין דקרתא.
לבתר יומין אתון יסורין עליו ואיתעוור, והוות ציירת בידיה, ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיא דרבי יוסי הגלילי, הות קיימא לה וחזרה לאחורה. מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא, אמר לה: למה את לא מובלת לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, דאנא שמע דההוא עביד מצוה? אמרת ליה: משבקתיה אנא, ולית בי דליחמי סבר אפוהי.
חד זמן אתון קרון בשכונתיה דרבי יוסי, ארגיש בה יום קדמוי ויום תניין, ושרי מחי לה, ואזיל קלהון, והוון מתבזין בכל קרתא. אודיק ר' יוסי לקלהון וחמהון מתבזן בגו שוקא. אמר לו: למה את מחי לה? אמר לו: כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיני. כיון דשמע רבי יוסי כן, נסביהון ויהיב יתהון בחדא ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון. על שם (ישעיהו נ"ח, ז'): ומבשרך לא תתעלם:
עץ יוסף על בראשית רבה
אעשה לו עזר כנגדו. כנגדו משמע חלוקה עליו וסותרת את דבריו:
אם זכה פי' אם יזכה תהיה לו לעזר. ואם לא יזכה כנגדו. וע' יבמות ד' ס"א:
כאשתו של ר"ח בר חכינאי. שנשאת לו והמתינה לו י"ב שנה כדי שילך ויעסוק בתורה כדאיתא בפ' אע"פ:
אנתתא בישא כו' אשה רעה:
והות ברתא דאחתיה והיתה בת אחותו ועם היותה בת אחותו היתה מבזהו ובלתי אהבתו (יפ"ת):
והוית בזית כו' והיתה מבזה אותו לפני תלמידיו:
אמרו לו תלמידיו. עזוב אותה בגט כריתות לאשה רעה זאת שאינה לפי כבודך:
אמר להו הכתובה רבה. ופורנא היא כתובה. (ותלמידיו אלו לא היו עשירים ולא היו יכולים לעזרו בפרעון כתובתה. עד שבא ראב"ע שהיה עשיר וסיפק בידו. והוא שאמר לו להלן אני יהבינן לה כו'):
פשטין היו חוזרין תלמודן:
מן דחסלין פי' משסיימו:
א"ל משגח רבי כו' א"ל רבי לא אמרת שהיו שניהם גדולי הדור והיו לומדים ביחד. והיה זה קורא לזה רבי וזה קורא לזה רבי:
אומר אני בקלות שכלי כי לטובת האדם ולהנאתו בראו אחד שאלו נבראו זכר ונקבה מן האדמה כשאר כל הנבראים היתה האשה אצל האדם כבהמה הנקבה אצל הזכר שאינה מקבלת עליה שולטונות הזכר ולא עומדת אצלו לשמשו אף כי זה חוטף מלפני זה וזה מלפני זה וזה בועט בזה וזה בזה, ואיש לדרכו יפנו. וגם אינם מיוחדים זה לזה לפי שבתחלה נבראו זה בפני עצמו וזו בפני עצמה.
ולכן ראה הבורא צורך האדם והנאותיו וברא אותו יחידי ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה והביא אל האדם להיות לו לאשה ולהיות לו לעזר ולסעדו ולמסעדו מפני שהיא נחשבת אליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשמושו. וכי יהיה מושל עליה כמושלו על אחד מאיבריו כי תהיה משתוקקת אליו כאחד איבריו משתוקקים להנאות גופו וזש"ה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ר"ל אלו ברא את האדם כענין יצירת בהמה לא מצא עזר כנגדו ואמר לא טוב, המציאה הזו אינה אחר בדיקה וחפוש כשאר המציאות שאין נכון לדבר כך על הבורא אך הוא במציאות המחשבה הקדמונית כאשר נבראים זכר ונקבה מן האדמה הביט וראה בטובת האדם ולא מצא עזר לאדם בבריאה ההיא.
ואמר לא טוב היות האדם לבדו. כלומר כמו הבהמה שאין הנקבה מתיחדת אל הזכר ולכן אעשה לו עזר כנגדו שתהיה משמשתו בכל צרכיו כנגדו שתהיה עומדת אצלו תמיד אך טוב שיהיה האדם מתאחד עם האשה. כי הבהמות הם ממתבודדת ואין הנקבות מיוחדות לזכרים ולכן אעשה לו עזר כנגדו כלומר אבראנו בענין שיהיה לו עזר ממנה שתהא מיוחדת לו. וזהו כנגדו לומר שתעמוד אצלו יום ולילה ולכך הזכיר יצירת הבהמה והחיה אצל בריאת האשה לומר שאילו נבראת האשה לאדם כענין יצירת הבהמה והחיה לא הי' לאדם עזר מן האשה.
ע"כ בראה הבורא מגוף האדם. ועל זה אמר האדם בראותו אותה וידע כי ממנה נלקחה אמר ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק כאשתו, כלומר ראויה זו שתהא מיוחדת לאדם. והאדם מיוחד אלי'.
וע"כ ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אדם אחד מאבריו. וכן היא חייבת לעבדו ולאהוב אותו כנפשה כי ממנו נלקחה ועל כן צוה הבורא את האדם על אשתו לאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע.
(וא"ר) חלבו הלעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית יב, טז) ולאברם הטיב בעבורה והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו
ר’ מענדל גייט אוועק פינסטער איז איהם די וועג די קאפ צושלאגן, די בארד צוטראגן, פון די גרויסע שלעק געקומען קיין קארלין דער פנים ווייס און גרין .און צום הייליגן בית אהרן, ער לויפט אוועק אהין
דער בית אהרן האט שוין געווארט די טיר האט ער אויפגעמאכט מיר ווייסן זאגט ער מענדל אלעס וואס דו האסט דורכגעמאכט נאר זיי ניט אין כעס און ענטפער מיר ווי א בר דעת .וואו איז בעסער ביי דיר אין הויז וואו קיינער זעהט נישט, צי אין קיעוו אינמיטן דער גאס
משנה אבות א ה יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא מכאן אמרו חכמים - רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה, מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר ריב, כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה, וזה גורם רעה לעצמו:
אבל פרוש החלק השלישי והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אפני ישר הבטחון על האלקים בהם כאשר אספר והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים. שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלקיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו. ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה וכי אנשי הארץ כמו גרים בה כמו שאמר הכתוב (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. ויחשב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מעט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם.
ויחשב אחר כך בהסתלקות כבד משאם וחובותם וצרכיהם מעליו ויחשב זה טובה מטובות הבורא עליו מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש עניני אחריתו יהיה לבו יותר רק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק.
ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלקים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע שנאמר עליו (מלכים א יט יט) שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז הבין אותו ואמר (מלכים א יט כ) אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך, ואמר (מלכים א יט כא) וילך אחרי אליהו וישרתהו.
ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלקים וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם ולא ראה ביניהם אשה. ושאל אותם על זה ואמרו לו מה שאנו לובשים צבע אחד שלא יהיה נכר העני מן העשיר ושלא יבא העשיר להתגאות ולהתפאר בעשרו ויבא העני להתבזות אצל עצמו ושידמה ענינינו על האדמה ענינינו תחתיה. ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה נכר ביניהם מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו.
ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו כדי שנוכח מהם ונהיה נכונים למות ונזמין לנו הצדה המגעת אותנו למקום המנוחה. ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן כשיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו מפני שראינו במה שיכנס עלינו מטרדת הלב ורב ההפסד וגדל היגיעה והטרח בקרבתם והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחר בעניני העולם הבא ולמאס בעניני העולם הזה. וייטבו דבריהם בעיני הפרוש ויברך אותם ויאשרם בענינם. ואם יהיה הבוטח באלקים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלקים בהצלתו מהם
וישתדל לפרע מה שחיב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם ויהיה נאמן בכל עניניהם ויורם אפני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא כמו שכתוב (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, ואמר (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך לא ליחל הגמול מהם ולא לקדם אצלם ולא מאהבתו בכבודם ושבחם ולא להשתרר עליהם אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם.
כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחלה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלקים בלבד יעזרם האלקים לגמל אותו בעולם הזה וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא כמו שאמר האלקים לשלמה (מלכים א ג יג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'.
עובר ושבהאט געשריבן:↑דאנערשטאג אוגוסט 10, 2023 1:40 pm
משנה אבות א ה יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא מכאן אמרו חכמים - רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה, מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר ריב,כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה, וזה גורם רעה לעצמו:
מדרש לקח טוב, במדבר ט״ז:א׳:ג׳
אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה לו מה איכפת לך אי משה רב אתה תלמיד אי קרח רב אתה תלמיד א"ל ומה אעשה כבר נמניתי עמהם ואיני יכול לפרוש. אמרה לו אני אצילך השקתו יין וישן לו על המטה וישבה לה על פתח חצרה וסתרה את שערה והיתה סורקת את ראשה. אמרה כתיב כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וכן היה שכיון שבא אחד מהם לשאול על און היה רואה את האשה פרועת ראש וחוזר לאחוריו בין כך ובין כך ניצל. ועליה אמר שלמה (משלי י״ד:א׳) חכמות נשים בנתה ביתה זו אשת און בן פלת. ואולת בידה תהרסנו. זו אשת קרח שהיסיתתו למרוד במשה. וכן מצאנו באדם הראשון שלקה על ידי אשתו. וכן מצאנו באחאב שהיסיתתו אשתו מיכן אמרו כל ההולך אחר עצת אשתו נופל לגיהנם. והני מילי בדברי תורה אבל במילי דעלמא אזיל. כדאמרי אינשי אתתך גוצא נחון ולחוש לה ליטול הימנה עצה.
ואל אשך תשוקתך – ״תשוקה״ נגזר משורש ״שוק״; שממנו מתקבל ״שׁוּק״; ״שׁוֹק״; ״שוקק״ – תנועה המונית של ארבה [ראה ישעיהו לג, ד] או סוסים. לפי זה מובנו הבסיסי של שורש זה הוא: תנועה חזקה לכיוון מסויים. כך ש״תשוקה״ היא הפניית הרגש לתכלית מסויימת; הווי אומר: שאיפה, כיסופים. מטבע האשה להרגיש שבידה למלא את ייעוד חייה רק בהתחברותה לבעלה. אולם בעלה יטיל עליה עצבון חדש: ״והוא ימשול בך!״ כשנשתנה היחס שבין האדם לאדמה כך שהאדם אוכל לחמו רק בזיעת אפו, הפכה האשה להיות תלויה בבעלה – המפרנס העיקרי. כך התבטל השוויון המקורי שהיה בין האיש לאשה, וכך הדברים מתנהלים בדרך כלל. רק התורה תביא גאולה ותפרוס את סוכת השלום. האיש והאשה ישובו לכהונתם, ויעבדו את בוראם כשווים. והאשה תחזור להיות ״עטרת בעלה״ ו״פנינת״ חייו (משלי יב, ד; לא, י).
וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז.
עובר ושבהאט געשריבן:↑דינסטאג אוגוסט 08, 2023 5:05 pm
בראשית רבה יז ג
אעשה לו עזר כנגדו אם זכה עזר, ואם לאו - כנגדו.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: אם זכה, כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי. ואם לאו, כאשתו של רבי יוסי הגלילי.
ויקרא רבה כא ח
רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק שהו שם י"ג שנה רשב"י הוה משלח וידע מה בגו ביתיה רבי חנניא לא הוה שלח וידע מה בגו ביתיה שלחה לו אשתו ואמרה לו בתך בגרה בא והשיאה ואעפ"כ צפה רבי עקיבא ברוח הקודש ואמר לו כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאה ידע מהו אומר קם נסב רשותא ואזל בעי לעייל בגו ביתיה ואשכחת דפניא לזוית אחורי מה עבד אזל ויתב ליה על מליותהון דנשי שמע קלהון דטליותא אמרין בת חנינא מלוי קולתיך וסליק ליך מה עשה הלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו נכנס אחריה פתאום לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאת נשמתה אמר לפניו רבש"ע עניה זו זו שכרה לאחר י"ג שנה שהמתינה לי באותה שעה חזרה נפשה לגופה. אמר רבי שמעון בן יוחאי ד' דברים הקב"ה שונאן אף אני איני אוהבן האוחז באמה ומשתין והמשמש מטתו ערום והאומר דברים שבינו לבין אשתו בפרהסיא והנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו. רב אמר אל תכנס לעיר פתאום ואל תכנוס לבית פתאום בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שום (שמות כח, לה): "ונשמע קולו":
עובר ושבהאט געשריבן:↑דינסטאג אוגוסט 15, 2023 10:50 am
ביצה דף לב עמוד ב
תנו רבנן: 'שלשה - חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו; ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד
רבי פנחס אליהו הורוויץ, ספר הברית, חלק ב, מאמר יג, פרק יז
אוי לאב שנגלה באזניו כי בתו תבזה את בעלה, והחריש לה אביה, וראה ושמח בלבו, ויספר לאשתו ויאמר "זכינו לבת מושלת על בעלה והוא מתירא ממנה ואת כל חפץ לבה תעשה בלי שאלת פיהו אם טוב אם רע בעיניו". ואוי לבתו, אשה רעה, כי נכון בידה יום מר, יגיעו ויבואו ימי השילום, פעמים מאת ה' מן השמים ולפעמים מבעלה, כי לאו כל מוחא סביל דא. ואוי לו לאב, כי את אביה היא מחללת, ואומרים ארור שזו ילד וארור שזו גידל.
תני ר' ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו ר"מ הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הוה תמן חדא איתתא יציבא ושמעה ליה תנתא מדרשא אמתינת עד דיחסל ממדרש אזלה לביתה אשכחא בוצינא טפי אמר לה בעלה אן הוית אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה קליא דרושה אמר לה כן וכן לא אעיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושה יתיב שבתא קמייתא תנינא ותליתא אמרין לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושה כיון דחמי יתהון ר"מ צפה ברוח הקודש אמר להו אית מנכון איתתא דחכימא למילחש בעינא אמרין לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעלך כיון דיתבא קמי אידחילת מיניה אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא אמר לה אפ"ה רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים עבדה הכין אמר לה איזילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא ואנא רקית שבע זימנין אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא היה לך למימר לחד מינן למלחש לך אמר להו לא דיו למאיר להיות שוה לקונו דתני ר' ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי מאיר היה יושב ודורש בליל שבת בבית הכנסת של העיר חמת. הייתה שם אישה אחת עומדת ושומעת את דרשתו. פעם אחת האריך רבי מאיר בדרשתו. והיא המתינה לו עד שסיים. כשבאה לביתה מצאה שכבה הנר. אמר לה בעלה: "היכן היית עד עכשיו?" אמרה לו: "שומעת הייתי בדרשת הדורש". והיה האיש ליצן. אמר לה: "אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותירקי בפניו של הדורש".
יצאה מביתה. ישבה מחוץ לביתה שבת ראשונה, שנייה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: "עדיין שרויים אתם בכעס! נבוא עמך אצל הדרשן". כיוון שראה אותן רבי מאיר, צפה ברוח הקודש. עשה עצמו חש בעיניו ואמר: "האם יש ביניכן אישה חכמה שיודעת ללחוש לעין"? שכן, כך נהגו בזמנם בתור סגולה לרפואה.
אמרו לה שכנותיה: "לכי את, לחשי לו ותירקי לתוך עיניו, ותהי מותרת לחזור לבעלך". הלכה, וכיון שישבה לפניו, הייתה מתייראת מפניו. אמרה לו: "רבי, אין אני יודעת ללחוש לעין". אמר לה: "אף על פי כן רקי בפניי שבע פעמים וארפא". עשתה כך. אמר לה: "לכי אמרי לבעלך, אתה אמרת פעם אחת ואני רקקתי שבע פעמים".
אמרו לו תלמידיו:
"רבי, כך מבזים את התורה! האם לא היה עדיף שתאמר לאחד מאיתנו ללחוש לך"?! אמר להם: "לא דיו למאיר להיות שווה לקונו"! שלימד רבי ישמעאל: "גדול השלום, ששם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה: יימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו".
