איסור כלי שיר בתפילה
לאור אן אשכול וואס איז שוין פארשפארט ברענג איך צו די הלכה
שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קצב
לנגן בבה"כ בכינור ועוגב לפע"ד הוא מנוע מפ' על נהרות בבלכי בודאי לשורר בפני הכשדים חשובים לבד הי' די באומרם איך נשיר שיר ה' לפני בני נכר מאי על אדמת נכר אע"כ הי' רוצים שישוררו לה' בהודות והלל על ישיבתם בבבל בהשקט אחר החרבן כדכתיב בנו בתים ונטעו כרמים ובמדרש איכה סוף פתיחה כ"ד כשירד וכו' וגלתו של צדקיה בידו הי' גלותו של יכני' יוצאים לקראתו ומקלסין בחדא ידא וכו' יע"ש שנראה שהי' צריכי' להראות לפני המלך יאוש מלחזור לירושלים וכאלו מודים לה' שזכו לחסות בצלו ומ"מ לא רצו לזמר בתפלתם כדרך שעשו בבהמ"ק כאלו שכחו ירושלים ונתיאשו ממנה וזהו שאמר שם ישבנו בהשקט ואפ"ה גם בכינו בזכרינו את ציון כי אפי' אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפני' כעין שמחת ציוןכי אין שמחה ואין שחוק לפני' ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז:
שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן פו
הנה בעיקר הדין שירים בעוגב בבית מקדש מעט אם שכבר כתבתי דעתי באגרתי לק"ק ה"ב עת למדתי איסור חדש מדברי הספרדי המשיב ראשון בס' נ"ץ ואם כי במ"ש עמוד ד' כיון דהותר שירה דפומא שהוא עיקר השירה מכ"ש להתיר בכלי שיר טעה בזה בפשטות אדרבא עיקר החיוב בפומא והוא מעכב ולבסומי קלא בעלמא מוסיפי' לשורר בכלי שיר שהוא יותר ערב וחשוב כמובן וא"כ אחר החרבן די לנו לשמש זכר למקדש בשירא דפומא שהי' מעכב ואין בו יתרת שמחה כ"כ אבל זמרא דמנא שאיננו מעכב במקדש ואית ביה שמחה יתירה אפשר דלא הותרושגה בדבר פשוט מ"מ מ"ש עמוד ו' שלא היה עוגב במקדש שלא מצינו ברמב"ם פ"ג דכלי מקדש הל' ג' גם לא בש"ס סוכה ועירוכין האמת אתו בזה אלא שציין בטעו' ובאמת דהמע"ה אמר הללוהו במיני' ועוגב וצ"ל מ"מ במקדש לא היו מכניסין עוגב אלא טעמא בעי ואולי מפני שהשם מגונה עוגב ע"ש עגביי' ושירי עגבי' של זנות וט"ז בא"ח סי' קל"ב מייתי דוהלא מי רגלים יפין וכו' היינו מעיין א' הנקרא מי רגלים ומ"מ אין מכניסין בעזרה מפני ששמו מגונה וא"כ אפשר דה"נ והגנאי זה דוקא בבהמ"ק וה"ה בבה"כ כדאי' בשו"ע סס"י תקפ"ו אבל בביתו של כל אדם לית לן בה ושפיר אמר דוד המלך ע"ה הללו ה' במינים ועוגב ודוחק:
והיותר נלע"ד שהיה חק של עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים להכניס כלי זה דווקא בבית עבודתם כאשר גם עתה מנהג אבותיהם בידיהם ואין משמשין בכלי זה לשום שמחה כ"א בבית תפלתם ומש"ה נאסר במקדש משום חק ע"ז שהיה להם כלי זה לחק להם כבר קודם בהמ"ק וא"כ נאסר לנו מדין תורה ועי' פירש"י בתובל קין תופס כינור ועוגב לע"ז וא"כ הוי כינור ועוגב כמו מזבח ומצבה עפמ"ש רמב"ן פ' שופטים בפסוק ולא תקים מצבה מיהו כ"ז בב"הכ דומי' דחק עכו"ם הראשונים אבל דהמע"ה בביתו הי' מהלל בעוגב דאדרבא יען זה נאסר לעכו"ם בביתם ע"כ היה משורר בביתו בעוגב לשם ד'. ובעמוד י' כ' שלא מצא בס' ב' ידות דבר מעוגב נ"ל כי הוא ממ"ש שם קל"ח ע"א אחר שקורא תגר על החזנים כ' על כלל המנגנים בתפלה וכ' וז"ל כן יעשו המאינים ועובדי אלילים אילמים בארץ שעירי הלא משחת מימם ולנו מקור מים חיים ולא משחת מקור וכו' עכ"ל משמע דקאי ביחוד על אלו כלים המיוחדים לשורר בבית עבודתם והוא חק להם לא לנו ה' לא לנו:
אין די משנה ברורה ברענגט עס צו...
משנה ברורה /סימן שלח/סעיף ב/ס”ק י
אבל בלא"ה - ר"ל בשאר שמחה של מצוה כגון בסעודת מילה או בשמחת תורה אסור אפילו לומר לא"י לנגן אם לא שבאין מעצמן או שהכינו אותם מע"ש ועיין בשו"ת מהרי"א ח"א סימן נ"ט שאוסר לנגן במנים ועוגב בשעת התפלה ע"י א"י ועיין בשו"ת ח"ס חלק ששי סימן פ"ו שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבהכ"נ בשעת התפלהובפרט בשבת אין שום היתר:
ווער עס האט נאך זאל ביטע צוברענגען
שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קצב
לנגן בבה"כ בכינור ועוגב לפע"ד הוא מנוע מפ' על נהרות בבלכי בודאי לשורר בפני הכשדים חשובים לבד הי' די באומרם איך נשיר שיר ה' לפני בני נכר מאי על אדמת נכר אע"כ הי' רוצים שישוררו לה' בהודות והלל על ישיבתם בבבל בהשקט אחר החרבן כדכתיב בנו בתים ונטעו כרמים ובמדרש איכה סוף פתיחה כ"ד כשירד וכו' וגלתו של צדקיה בידו הי' גלותו של יכני' יוצאים לקראתו ומקלסין בחדא ידא וכו' יע"ש שנראה שהי' צריכי' להראות לפני המלך יאוש מלחזור לירושלים וכאלו מודים לה' שזכו לחסות בצלו ומ"מ לא רצו לזמר בתפלתם כדרך שעשו בבהמ"ק כאלו שכחו ירושלים ונתיאשו ממנה וזהו שאמר שם ישבנו בהשקט ואפ"ה גם בכינו בזכרינו את ציון כי אפי' אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפני' כעין שמחת ציוןכי אין שמחה ואין שחוק לפני' ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז:
שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן פו
הנה בעיקר הדין שירים בעוגב בבית מקדש מעט אם שכבר כתבתי דעתי באגרתי לק"ק ה"ב עת למדתי איסור חדש מדברי הספרדי המשיב ראשון בס' נ"ץ ואם כי במ"ש עמוד ד' כיון דהותר שירה דפומא שהוא עיקר השירה מכ"ש להתיר בכלי שיר טעה בזה בפשטות אדרבא עיקר החיוב בפומא והוא מעכב ולבסומי קלא בעלמא מוסיפי' לשורר בכלי שיר שהוא יותר ערב וחשוב כמובן וא"כ אחר החרבן די לנו לשמש זכר למקדש בשירא דפומא שהי' מעכב ואין בו יתרת שמחה כ"כ אבל זמרא דמנא שאיננו מעכב במקדש ואית ביה שמחה יתירה אפשר דלא הותרושגה בדבר פשוט מ"מ מ"ש עמוד ו' שלא היה עוגב במקדש שלא מצינו ברמב"ם פ"ג דכלי מקדש הל' ג' גם לא בש"ס סוכה ועירוכין האמת אתו בזה אלא שציין בטעו' ובאמת דהמע"ה אמר הללוהו במיני' ועוגב וצ"ל מ"מ במקדש לא היו מכניסין עוגב אלא טעמא בעי ואולי מפני שהשם מגונה עוגב ע"ש עגביי' ושירי עגבי' של זנות וט"ז בא"ח סי' קל"ב מייתי דוהלא מי רגלים יפין וכו' היינו מעיין א' הנקרא מי רגלים ומ"מ אין מכניסין בעזרה מפני ששמו מגונה וא"כ אפשר דה"נ והגנאי זה דוקא בבהמ"ק וה"ה בבה"כ כדאי' בשו"ע סס"י תקפ"ו אבל בביתו של כל אדם לית לן בה ושפיר אמר דוד המלך ע"ה הללו ה' במינים ועוגב ודוחק:
והיותר נלע"ד שהיה חק של עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים להכניס כלי זה דווקא בבית עבודתם כאשר גם עתה מנהג אבותיהם בידיהם ואין משמשין בכלי זה לשום שמחה כ"א בבית תפלתם ומש"ה נאסר במקדש משום חק ע"ז שהיה להם כלי זה לחק להם כבר קודם בהמ"ק וא"כ נאסר לנו מדין תורה ועי' פירש"י בתובל קין תופס כינור ועוגב לע"ז וא"כ הוי כינור ועוגב כמו מזבח ומצבה עפמ"ש רמב"ן פ' שופטים בפסוק ולא תקים מצבה מיהו כ"ז בב"הכ דומי' דחק עכו"ם הראשונים אבל דהמע"ה בביתו הי' מהלל בעוגב דאדרבא יען זה נאסר לעכו"ם בביתם ע"כ היה משורר בביתו בעוגב לשם ד'. ובעמוד י' כ' שלא מצא בס' ב' ידות דבר מעוגב נ"ל כי הוא ממ"ש שם קל"ח ע"א אחר שקורא תגר על החזנים כ' על כלל המנגנים בתפלה וכ' וז"ל כן יעשו המאינים ועובדי אלילים אילמים בארץ שעירי הלא משחת מימם ולנו מקור מים חיים ולא משחת מקור וכו' עכ"ל משמע דקאי ביחוד על אלו כלים המיוחדים לשורר בבית עבודתם והוא חק להם לא לנו ה' לא לנו:
אין די משנה ברורה ברענגט עס צו...
משנה ברורה /סימן שלח/סעיף ב/ס”ק י
אבל בלא"ה - ר"ל בשאר שמחה של מצוה כגון בסעודת מילה או בשמחת תורה אסור אפילו לומר לא"י לנגן אם לא שבאין מעצמן או שהכינו אותם מע"ש ועיין בשו"ת מהרי"א ח"א סימן נ"ט שאוסר לנגן במנים ועוגב בשעת התפלה ע"י א"י ועיין בשו"ת ח"ס חלק ששי סימן פ"ו שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבהכ"נ בשעת התפלהובפרט בשבת אין שום היתר:
ווער עס האט נאך זאל ביטע צוברענגען
פרעג נישט פארוואס איך טוה אזוי...
איך טוה אזוי ווייל מיין טאטע האט אזוי געטוהן,
קענסט פרעגן פארוואס די חכמים האבען אזוי מתקן געווען.
(הרב שלמה אשר טויבער שליט"א מפי אביו הרה”ג ר’ עזריאל זצ"ל, קרבתנו-21)
מיין לייבערי
איך טוה אזוי ווייל מיין טאטע האט אזוי געטוהן,
קענסט פרעגן פארוואס די חכמים האבען אזוי מתקן געווען.
(הרב שלמה אשר טויבער שליט"א מפי אביו הרה”ג ר’ עזריאל זצ"ל, קרבתנו-21)
מיין לייבערי
