ממליח מלחים, ולו המלוכה!
השמש בגבורתיים,
פורשת כנפים,
וזהרי הצהרים,
בחצי השמים.
ובמרומי עַלִיָתוֹ
גבר בגבורתו
שוכב בערסתו
ומתקה שנתו
בעד האשנב
השמש יגונב
ומאדימה פניו
כדם ענב
מכסה לסתו
בכרו וכסתו
ומושך כתנתו
להיסתר מחמתו
החום והאורה
דוקרים כמדקירה
ואומרים בגערה:
"עצל, עורה!"
"פתח עינים
והבט השמים
מתקרב הערביים
והיום מאחוריים"
*
ככפאו שידה
מזדקף בעמידה
מסתובב הצידה
ומריח בגידה
מבעד לחלונו
צודה עינו
הכרך ושאונו
והדר גאונו
שירת החיים
מחרשתו אזנים
וזוהר השמים
מסנוורתו עינים
צפצוף היונים
באזניו כקינים
ופרחי אילנים
לצידיו כצנינים
העולם ומלואו
כסכין בלועו
רוצה לבלעו
ומלח לזרעו
כשעשן באפו
מכה בכפו
ונשבע בזעפו
להילחם בגפו:
"ממרומי משכבי
אקשקש בזנבי
כליש וכלביא
אערוך קרבי!"
"שירת היקום
לא תקום!
ובמשכימי קום
אנקום נקום!"
*
בהחלטה חרוצה
ואגרוף קמוצה
החל במרוצה
וינס החוצה
וילבש שקים
בפרשת דרכים
ובזעקת מוחים
וקול בוכים
עומד וצווח
ומר צורח:
"הרופא רוצח,
וביה"ח מזבח!"
"הרב אפיקורס
העסקן הורס
התרנגול דורס,
חשכו המאורות!"
"החיטה חמוצה
סגלגולת הבֵּיצָה
וזקני עצה
טבועים בְּבִיצָה"
"החומשים וגמרות
נטולות אזכרות
והמורים ומורות
מכחידים הדורות"
"המחלות מבריאים
והחיסונים מריעים
ואתם כמריאים
לטבח קרואים!"
*
ויהי אחר
גרונו ניחר
ראשו סחרחר -
וכברק השחר
רץ ומשתולל
כיונק ועולל
ובורח שולל,
להיכל הכולל,
מושב המחתרת,
נוטרי קֶרֶת,
שומרי המשמרת,
ומְכַלֵי הבַּהֶרֶת.
שואף זורח,
לחדר המטבח,
המעלה ריח,
כבית מרזח.
רץ כאילת,
ופורץ הדלת,
בחפזון ובהלת -
ושומרי הגחלת
אחוזי בולמוס,
אוחזים בקולמוס,
ומנהלים פולמוס.
ולפניהם לקמצים,
עוגות ביצים,
ולצידם שורצים,
דגים חמוצים.
משקאות חריפים,
עומדים צפופים,
ואגוזים קלופים,
מלוחים ומצופים.
משפשף עינו,
וחורק שינו,
לוטש לשונו,
ומחכך בגרונו.
חופר בעוגה,
בקערת הדגה,
ומעלה בעָרְגָה,
רכה וענוגה.
זקנו לוטף,
ורירו נוטף,
אוכל וחוטף,
כנחל שוטף.
בגרונו יַעַש,
צנצנת יי"ש,
ויגהק ברעש,
כהר געש.
פותח הכפתור,
ומכאובי הדור,
כולם בתור,
מתחיל לפתור.
זוקף ושוחה,
צועק ובוכה,
מקלל ומוחה,
מחייב וזוכה.
אחרי ככה
היתה הרוחה
שלמה המלאכה
וחמתו שככה
השמש יצפון
וכמוכה שדפון
ונשוך שפיפון
נופל בעלפון
*
כשנסו הצללים
ממשש בכתלים
ובברכים כושלים
וצעדי נמלים
רוחש בחוצות
בלילה כְּחַצות
ושאלות מוחצות
בראשו לוחצות:
"עולם שערכה
כזו ארוחה
הכי צריכה
כסדום ליהפכה?"
"בסעודה ערוכה,
ויי"ש בהרוחה,
ודגה מלוחה,
לי המלוכה!"
"יְנַצְחוּ הַיְוָנִים
וישתמדו הרבנים
יתקלקלו הבנים
ויתפטמו בשפנים"
"כשראשי בצלחת,
ובפי צפחת,
והיי"ש מתלקחת,
כולם לקדחת!"
*
הביתה מגיע,
אנחה משמיע,
ונופל ליציע,
בכוסף וגעגוע.
בערשו סרוח,
כלבנה ואריח,
אורה וחיוך
בפניו שטוח.
*
חולפות האשמורות,
הצהרים מזהירות,
מתעורר במרורות,
והנגע בקירות.
מהחלון סוקר,
ומראה הבוקר,
שוב דוקר,
ועיניו נוקר.
מלמטה רועש
עולם גועש
והוא כפרעוש
אומר נואש
"מצליחים כולנה,
ואני אנה?
בבגדי שנה,
וכיפה לבנה"
"הסקאטש והוויסקי,
צדוני בפתקא,
ובישא העיסקא,
מהדג והגלוסקא"
"צוד צדוני
המה רימוני,
מעדנים הטעימוני
ובלבם ישטמוני!"
בתגבורת החרטה
בועט בְּמִטָה
ומכריז בהחלטה:
"במשנאי אתקוטטה!
"ברגע שתיים
אלביש המכנסיים
ובממררי החיים
אנקום בכפליים..."
פורשת כנפים,
וזהרי הצהרים,
בחצי השמים.
ובמרומי עַלִיָתוֹ
גבר בגבורתו
שוכב בערסתו
ומתקה שנתו
בעד האשנב
השמש יגונב
ומאדימה פניו
כדם ענב
מכסה לסתו
בכרו וכסתו
ומושך כתנתו
להיסתר מחמתו
החום והאורה
דוקרים כמדקירה
ואומרים בגערה:
"עצל, עורה!"
"פתח עינים
והבט השמים
מתקרב הערביים
והיום מאחוריים"
*
ככפאו שידה
מזדקף בעמידה
מסתובב הצידה
ומריח בגידה
מבעד לחלונו
צודה עינו
הכרך ושאונו
והדר גאונו
שירת החיים
מחרשתו אזנים
וזוהר השמים
מסנוורתו עינים
צפצוף היונים
באזניו כקינים
ופרחי אילנים
לצידיו כצנינים
העולם ומלואו
כסכין בלועו
רוצה לבלעו
ומלח לזרעו
כשעשן באפו
מכה בכפו
ונשבע בזעפו
להילחם בגפו:
"ממרומי משכבי
אקשקש בזנבי
כליש וכלביא
אערוך קרבי!"
"שירת היקום
לא תקום!
ובמשכימי קום
אנקום נקום!"
*
בהחלטה חרוצה
ואגרוף קמוצה
החל במרוצה
וינס החוצה
וילבש שקים
בפרשת דרכים
ובזעקת מוחים
וקול בוכים
עומד וצווח
ומר צורח:
"הרופא רוצח,
וביה"ח מזבח!"
"הרב אפיקורס
העסקן הורס
התרנגול דורס,
חשכו המאורות!"
"החיטה חמוצה
סגלגולת הבֵּיצָה
וזקני עצה
טבועים בְּבִיצָה"
"החומשים וגמרות
נטולות אזכרות
והמורים ומורות
מכחידים הדורות"
"המחלות מבריאים
והחיסונים מריעים
ואתם כמריאים
לטבח קרואים!"
*
ויהי אחר
גרונו ניחר
ראשו סחרחר -
וכברק השחר
רץ ומשתולל
כיונק ועולל
ובורח שולל,
להיכל הכולל,
מושב המחתרת,
נוטרי קֶרֶת,
שומרי המשמרת,
ומְכַלֵי הבַּהֶרֶת.
שואף זורח,
לחדר המטבח,
המעלה ריח,
כבית מרזח.
רץ כאילת,
ופורץ הדלת,
בחפזון ובהלת -
ושומרי הגחלת
אחוזי בולמוס,
אוחזים בקולמוס,
ומנהלים פולמוס.
ולפניהם לקמצים,
עוגות ביצים,
ולצידם שורצים,
דגים חמוצים.
משקאות חריפים,
עומדים צפופים,
ואגוזים קלופים,
מלוחים ומצופים.
משפשף עינו,
וחורק שינו,
לוטש לשונו,
ומחכך בגרונו.
חופר בעוגה,
בקערת הדגה,
ומעלה בעָרְגָה,
רכה וענוגה.
זקנו לוטף,
ורירו נוטף,
אוכל וחוטף,
כנחל שוטף.
בגרונו יַעַש,
צנצנת יי"ש,
ויגהק ברעש,
כהר געש.
פותח הכפתור,
ומכאובי הדור,
כולם בתור,
מתחיל לפתור.
זוקף ושוחה,
צועק ובוכה,
מקלל ומוחה,
מחייב וזוכה.
אחרי ככה
היתה הרוחה
שלמה המלאכה
וחמתו שככה
השמש יצפון
וכמוכה שדפון
ונשוך שפיפון
נופל בעלפון
*
כשנסו הצללים
ממשש בכתלים
ובברכים כושלים
וצעדי נמלים
רוחש בחוצות
בלילה כְּחַצות
ושאלות מוחצות
בראשו לוחצות:
"עולם שערכה
כזו ארוחה
הכי צריכה
כסדום ליהפכה?"
"בסעודה ערוכה,
ויי"ש בהרוחה,
ודגה מלוחה,
לי המלוכה!"
"יְנַצְחוּ הַיְוָנִים
וישתמדו הרבנים
יתקלקלו הבנים
ויתפטמו בשפנים"
"כשראשי בצלחת,
ובפי צפחת,
והיי"ש מתלקחת,
כולם לקדחת!"
*
הביתה מגיע,
אנחה משמיע,
ונופל ליציע,
בכוסף וגעגוע.
בערשו סרוח,
כלבנה ואריח,
אורה וחיוך
בפניו שטוח.
*
חולפות האשמורות,
הצהרים מזהירות,
מתעורר במרורות,
והנגע בקירות.
מהחלון סוקר,
ומראה הבוקר,
שוב דוקר,
ועיניו נוקר.
מלמטה רועש
עולם גועש
והוא כפרעוש
אומר נואש
"מצליחים כולנה,
ואני אנה?
בבגדי שנה,
וכיפה לבנה"
"הסקאטש והוויסקי,
צדוני בפתקא,
ובישא העיסקא,
מהדג והגלוסקא"
"צוד צדוני
המה רימוני,
מעדנים הטעימוני
ובלבם ישטמוני!"
בתגבורת החרטה
בועט בְּמִטָה
ומכריז בהחלטה:
"במשנאי אתקוטטה!
"ברגע שתיים
אלביש המכנסיים
ובממררי החיים
אנקום בכפליים..."
